אלעזר שטרן

מיקי זוהר ואיסור מסחר בשבת

ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס היום בצהריים ולפניה הצעת חוק שמעלה חה"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שעליה חתומים גם דודי אמסלם וינון מגל, מבקשת להחמיר את איסורי המסחר בשבת, ולמעשה להוציא מידי הרשויות המקומיות את מעט הכוח שהיה להן בעניין ולקבוע שלא יהיה כל מסחר בשבת. כלומר מפיצוציות ועד קניונים, הכל סגור.

שאלת המסחר בשבת היא טובה וחשובה, ואני חושב שאיסור מסחר בשבת הוא משהו שאפשר לדון עליו. מה שכן, נדמה לי שלגיטימציה לאיסור מסחר יכולה לבוא במסגרת התגייסותה של הקהילה האזרחית לעיצוב המרחב הציבורי שלה, ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון. לכן הדיון הזה חייב לכלול התייחסות מושכלת לאופי השבת שאנחנו רוצים לעצב.

למשל: האם מצופה מהתושבים פשוט לשבת בבית משישי בערב עד שבת בערב? או שמותר לצאת לבלות (בתי קפה, קולנוע, חוף הים, כדורגל, מוזיאון)? ואם מותר לצאת, ואם מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים (ואולי בכניסה חופשית, למשל למוזיאונים?), האם מי שצריך יוכל להגיע אליהם גם בתחבורה ציבורית? לדברים האלה אין כל התייחסות בחוק של זוהר.

למעשה, כפי שכותב האתר בחדרי חרדים, "הצעת החוק קובעת איסור מוחלט על פתיחת עסקים בשבת, בעוד היא אינה מקבעת היתר לפתיחת מקומות בילוי ותרבות" – כך בכתבה על פגישתו ביום חמישי של זוהר עם הרב קנייבסקי בבני ברק. שימו לב שהאתר מתגאה בזה שהחוק לא מתיר פתיחת מקומות בילוי, כלומר מאפשר את סגירתם, ואולי רומז על הכוונה בעתיד לחוקק חוק הסוגר גם אותם בשבת.

זוהר יכול לקחת דוגמא מהצעת חוק אחרת, של רחל עזריה ואלעזר שטרן, שגם היא מדברת על איסור מסחר בשבת, אבל יחד עם זה מעגנת את פתיחתם בשבת של בתי בילויים, בתי תיאטרון, מוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים וכו', ואף מאפשרת לראשונה אישור תחבורה ציבורית בשבת. כאן יש איזון שמעצב פרהסיה מתוך חשיבה על צרכי כלל האזרחים ולא כופה עמדה של צד אחד על כולם. אפשר, אגב, גם לחשוב על פרהסיה שונה בין עיר לעיר.

לבסוף, ההצעה של זוהר פירושה למעשה שינוי דרמטי של הסטטוס קוו. חוק חדש, מחמיר הרבה יותר, שסוגר הרמטית עסקים בשבת (העונש על פתיחת עסק בשבת על פי החוק יכול להגיע עד שנה מאסר). עכשיו, אין לי שום בעיה עם שינוי הסטטוס קוו, להפך. bring it on. אבל מי שתומך בחוק הזה צריך להבין שהוא פותח כאן את כל הסטטוס קוו – נישואים, גיור, מערכת החינוך – לדיון מחודש.

אלעזר שטרן מצטרף ליש עתיד

אלעזר שטרן מצטרף ל'יש עתיד', וכמו שהוא אומר, עבור רבים הוא מאז ומעולם היה שם. שטרן היה חבר כנסת מקצועי ויעיל, שיחד עם עליזה לביא ניסה, ולפעמים הצליח, לשנות את הקשר בין הציבורי החילוני לממסד האורתודוקסי ששולט לו בכל מני תחומי חיים. הם היו מצליחים יותר אם 'הבית היהודי' לא היה נאבק בהם שוב ושוב.

מכאן מצטיירת תמונה מעניינת: 'יש עתיד' הופכת להיות (גם) מפלגת הציונות הדתית המתונה והפרוגרסיבית: שטרן, לביא ושי פירון (אפשר להכניס לכאן בקלות גם את דב ליפמן) כחבורה שיכולה להיות אפקטיבית מאוד בהפיכת הכפייה הדתית למעיקה פחות, או אפילו להסרתה בשדות שונים (שטרן, למשל, אמר היום שהוא בעד תחבורה ציבורית בשבת). יהיה להם פחות כוח הפעם, ללא ספק, אבל אפשר לקוות שהם יפעלו במרץ.

מה שכן, צריך לשים לב שלא מדובר בתוספת כוח ממשית ליהדות הפלורליסטית או לזרמים הלא-אורתודוקסים, לפחות לא על פי הרקורד של הכנסת היוצאת. כל אלה לא חרגו ממה שהם רואים כמסגרת האורתודוקסית. שוב: מדובר בציונות דתית מתונה, לטוב ולרע.

בזיון היוצאים להגנת הרב אליהו

ח"כ אלעזר שטרן אמר אתמול בראיון לרדיו שהרב שמואל אליהו הוא "סטודנט לגמרא" וקרא לו שמוליק. כל זאת מכיוון שאליהו פסל את חוק הגיור ששטרן מנסה להעביר יחד עם הבית היהודי.

שטרן אפילו לא קילל את אליהו, רק הפחית מעט מכבודו, והנה בעשרים וארבע השעות האחרונות מלאה הארץ זעזוע וגינוי. רבנים מכל קצוות הקשת המגזרית יצאו להגנתו של אליהו: רבני ארגון 'דרך אמונה' החרד"לי פסקו שחלקו של שטרן בעולם הבא בסכנה, ואילו רבני ארגון בית הלל המתון יותר קבעו ש"תמיד יש לשמור על כבודו של כל אדם, ובוודאי בכבודו של רב", ועוד כהנה וכהנה. איזו אחדות יפיפיה בין רבנים! אשרינו שזכינו. כולם מאוחדים בהגנה על כבודו של אליהו.

ואליהו? הוא בסך הכל האיש שאמר שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות" (http://goo.gl/YIK2aE) ושצריך "לנקום בחילונים" (http://goo.gl/ZLhlKc), האיש שקבע שהומוסקסואלים מועדים להיות רוצחים (http://goo.gl/Mv3leI), האיש שאמר שיש להרוס את המסגדים על הר הבית (http://goo.gl/Rqs5Cx), האיש שכתב שאצל נשים הצד העיוני לא ממש חזק (http://goo.gl/1zr10l), האיש שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים אזרחי ישראל (http://goo.gl/KTZfmf), האיש שקבע שאסון הוריקן קטרינה הוא נקמה של הקב"ה באמריקאים על תמיכתם בהתנתקות (http://goo.gl/rbiIB9). זה האיש שרבנים מארגונים שונים יוצאים להגן על כבודו.

ולמה קופצים כל כך להגנתו של תכשיט רבני שכזה? המילים האחרונות בהודעתם האומללה של רבני 'בית הלל' מספרות את כל הסיפור: "בוודאי בכבודו של רב". רבנים הם זן מיוחד של בני אדם. אסור למתוח עליהם ביקורת, ודאי שלא לפגוע בכבודם. כנראה זה כולל רבנים שפוגעים בכבודם של פחות או יותר 90% מהחיים במדינת ישראל.

רבנים יקרים, עד שלא תפסיקו להתנהג כמו קליקה סגורה שמגינה בכל מחיר על חבריה, לא תוכלו להביא בשורה אמיתית לחברה בישראל.

מה שהרשל"צ לא מבין

חוק הגיור שיזם ח"כ אלעזר שטרן עבר היום את ועדות הכנסת, ויעלה להצבעה במושב הכנסת הבא. החוק מרחיב את סמכויות רבני העיר הראשיים כך שיוכלו לגייר, לעומת המצב כיום, בו רק בית הדין של הרבנות הראשית מגייר. מדובר במהלך הכרחי למי שחשוב לו לצמצם נישואים בין יהודים על פי ההלכה לשאינם, מפני שהליך הגיור כיום מונע בפועל מרבים המוכנים לכך להתגייר.

באופן טבעי, חברי סיעת 'הבית היהודי' פתחו בצווחות געוולד, תגובה פבלובית שלהם על כל איום על הסטטוס קוו המתפורר (כאן, כמו במקרים אחרים, גם בניגוד לאינטרסים שלהם). אבל מתוקה מכל היתה תגובתו של הרב הראשי לישראל, הרשל"צ יצחק יוסף: "פוליטיקאים לא יקבעו הלכות גיור ושאר הלכות מדינה אלא הרבנות הראשית לישראל. […] באופן חד משמעי כל הגיורים לפי חוק הגיור של שטרן לא יוכרו על ידי הרבנות הראשית."

ומה לא מבין כבוד הרב? שהמדינה היא אכן זו שקובעת הלכות, בדיוק מהרגע שחוברו להן דת ומדינה יחדיו. חוקי המדינה קובעים מי נותן כשרות, מי יכול לחתן, וגם מי יכול לגייר. והוא? הוא לא יותר מפקיד שתפקידו לפעול במסגרת חוקי המדינה. רצית אחדות דת ומדינה? קיבלת. מה שכן, אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה בהחלט רשאי להתפטר.

הרב רוזן מודה שאין לו ממש מושג על מה הוא חותם

הרב דב ליאור, מהרבנים הבכירים והאיומים ביותר של הציונות הדתית, אמר כפי הנראה בשיעור לא מזמן שהאתיופים אינם יהודים, וש"אוי ואבוי אם הבן שלך יתחתן עם אתיופית". כך לפחות על פי ח"כ אלעזר שטרן, שגינה את דבריו, וקבע שמדינת ישראל צריכה להפסיק לשלם לו את משכורתו. בעקבות כך, פורסמו שתי עצומות של רבנים נגד שטרן, אחת המכנה את שטרן "אפיקורוס", והשנייה שקובעת ש"הרב ליאור שליט"א מעולם לא אמר את הדברים שייחס לו ח"כ שטרן ודבריו בשקר יסודם" ושנדרש משטרן להתנצל. מעט לאחר מכן צעיר שרצה להגן על כבוד הרב ליאור ירק בפניו של שטרן.

עד כאן אינטריגות מבישות בתוככי הציונות הדתית שאינן בגדר מחזה יותר מדי נדיר בשנים האחרונות. מה שקלמן ליבסקינד חושף בראיון להלן מעניין הרבה יותר. בראיון עם הרב ישראל רוזן, פה גדול בזכות עצמו (אמר פעם שפעילי שמאל הם "מוסרים" ושיש לחמש אזרחים ולשלוח אותם לטבוח בפלסטינים בעזה כ"מיליציות בלתי נשלטות") אומר רוזן שהוא חתם על אחת העצומות נגד שטרן בכלל בלי לדעת מה בדיוק כתוב בה או האם יש אמת בדבריו של שטרן. ציטוט:

מי שחושב שרב חותם בהקשר כזה, ציבורי תקשורתי או אפילו כאן פוליטי או חצי פוליטי, זו מילה שמחייבת, זה רמב"ם, זה משנה, שדקדקנו בכל מילה, התשובה היא לא היא. כי אף אחד לא חושב כך. הכל תקשורת. […] עזוב אותי מהמילים האלה, 'האם אני יודע בדיוק מה הוא אמר או לא אמר'.

הרב רוזן, אפוא, מכחיש שיש איזשהו תוקף של אמת להצהרות רבניות למיניהן. "הכל תקשורת". בכך מתבררים שני דברים: (א) קהילות רבניות בישראל פעמים רבות אינן יותר מקליקות סגורות של יד רוחצת יד, מעגלי מקורבים שמגינים אחד על השני. למעשה, ההגנה הקולגיאלית הזאת מהאשמות כלפי רב מסויים חשובה לרבנים יותר מאשר האמת שנמצאת או לא נמצאת בהתקפה על אותו רב. ואם זה מזכיר לכם את ההגנה של הרב דרוקמן על הרב ועבריין המין מוטי אלון, זה כנראה מפני שכך השיטה פועלת.

זה כלפי פנים. כלפי חוץ מתברר (ב) שהרב רוזן ורבנים אחרים משתמשים במוניטין שלהם כאנשי דת ומנהיגים רוחניים בצורה לא ישרה, מפני שהם מוליכים שולל את הנוהים אחריהם, שחושבים בטעות שלחתימה של רב יש ערך, שכאשר יוצאת עצומה או מודעה חתומה על ידי רבנים, הם אשכרה יודעים על מה הם חותמים. אם תקשיבו לראיון של ליבסקינד תבינו שלא.

אז מה יש לנו כאן? הגנה אוטומטית על רבנים בידי רבנים, והונאה סיטונאית של חסידים בידי רבנים. יש הרבה דברים לומר על זה, מבזיון, דרך חרפה ועד חילול השם. אבל מעבר לכך התמונה שמתחילה לעלות כאן היא של עולם רבני שלפחות חלקו מושחת ומסואב, חלול ואופרטוניסטי, חסר ערכים ויושרה. עולם רבני שמתעניין בעיקר בעצמו ובכבוד חבריו. עולם רבני רקוב.