רפורמת הכשרות – כרוניקה של מאבק אזרחי מוצלח

יש לי חוב מהשבוע שעבר: חגיגת הניצחון של העברת רפורמת הכשרות.

הסיפור הזה משמח לא רק מפני שמדובר בשיפור ממשי בחיי האזרחים (לא רק בחיי אלה ששומרים כשרות, כי כל מי שנהנה ממלונות או רוצה לאכול במסעדות בשבת או קונה מוצרי מזון ביבוא – ירוויח), ולא רק מפני שהוא מהווה עוד צעד בפירוק אחיזת החנק שיש לרבנות הראשית על מימדים שונים בחיינו כאן, ואפילו לא רק מפני שהוא בפועל ישפר את שירותי הכשרות במדינה. הסיפור הזה משמח מפני שהוא סופו הטוב של מאבק אזרחי ארוך, נחוש ומוצלח.

ראו את התאריך על המודעה מימין. צהרי יום ירושלמי קריר לפני תשע שנים. 2.11.2012, קפה 'קרוסלה'. תחילתו של אותו מאבק. אני באתי רק כדי לומר כמה מילים על דת ומדינה, ובמקום כבר היתה מצבת הפעילים שתוביל את המאבק בשנים הבאות: חיה גלבוע, אסף זיידרמן, רחל עזריה, תהלה פרידמן, מריק שטרן ויעל יחיאלי. יחיאלי היתה (ועדיין ב"ה) אשתי, אבל לפני סוף המאבק חיה תתחתן עם מריק, ורחל ותהלה תהפוכנה לחברות כנסת.

הסיפור מתחיל מנייר מדיניות שכתבה גלבוע במסגרת התואר השני שלמדה במדיניות ציבורית באונ׳ העברית. זיידרמן, שחשב על אלטרנטיבה כשרותית כבר קודם ופעל בעניין יחד עם תנועת 'נאמני תורה ועבודה' והמודל הקהילתי שלהם, עזר לה לפתח אותו והפגיש אותה עם רחל עזריה כדי לשמוע ממנה אם יש היתכנות פוליטית למהלך כלשהו. עזריה היתה אז ראש סיעת 'ירושלמים' וחברת מועצת העיר בירושלים, והיא סייעה לגלבוע וזידרמן לחשוב על אפיקים רלוונטיים להמשך.

גלבוע ניהלה אז בית קפה שכונתי בנחלאות שהיה כשר בלי תעודה – 'הסלון בשבזי' בבעלות אליסף איש שלום. הרב אהרון ליבוביץ היה יושב בו בקביעות, ומתוך שיחה איתו גלבוע הבינה שגם הוא חושב שצריך לייצר אלטרנטיביות לרבנות במגוון נושאים, כולל כשרות כמובן, והחיבור היה מתבקש. הסלון הפך להיות הקפה הראשון בפיילוט של הכשרות בהובלת הרב ליבוביץ. במקביל, זיידרמן ארגן ערב לימוד על כשרות בישיבת תלפיות, שם לימד – ראו מודעה.

הפרוייקט של ליבוביץ והפעילים הפך להיות רשמי, תחת כותרת (הגאונית) 'השגחה פרטית'. העמותה העניקה תעודת כשרות אלטרנטיבית – ללא המילה "כשר", שהיא סימן רשום של הרבנות הראשית לישראל ולא חוקי להשתמש לא על תעודה של הרבנות. רחל עזריה, שכותבת על המאבק בפרק השלישי של ספרה 'המדריכה למהפכה' (ספר מעורר ומאיר עיניים בכל הנוגע למאבקים אזרחיים), מספרת שפרופ' אביעד כהן נתן לעמותה ייעוץ משפטי.

ארבע מסעדות ירושלמיות היו החלוצות לפני המחנה, ושמן יחקק לעד בהיכל התהילה של מאבקי דת ומדינה בישראל: 'הסלון בשבזי', 'טופולינו', 'קרוסלה' ו'איצ'יקידנה'. אחרות היססו להצטרף למיזם, אבל לאט לאט השחיתות והסיאוב של הרבנות דחפו עוד ועוד עסקים אל זרועות 'השגחה פרטית'.

עזריה כותבת כיצד השפה שנוצרה במיזם – לא נגד כשרות אלא נגד הרבנות, בעד "פירוק המונופול", בעד "כשרות קהילתית" – סייעה לעורר אהדה ותמיכה בקרב הציבור, שרובו שומר כשרות. כמובן, המיזם גם עשה שינוי ממשי בשטח: יחס אישי, כשרות הגונה וטובה יותר, משגיחות ולא רק משגיחי כשרות, שיתוף פעולה בין חילונים לדתיים. הציבור ראה ורצה עוד. התקשורת ראתה ורצתה סיפור טוב. עוד מסעדות הצטרפו וחוזר חלילה.

ואז, ב-2015, נופלת ממשלת נתניהו-לפיד-בנט ומוקמת ממשלת ליכוד-חרדים. עזריה נבחרת לכנסת מטעם 'כולנו' בדיוק בזמן לריאקציה: על פי ההסכם הקואליציוני עולה הצעת חוק של ש"ס שקובעת שכל מצג שרומז על כשרות, גם ללא המילה "כשר", הוא לא חוקי. מכת מוות ל'השגחה פרטית' (ופוטנציאלית לכל בסטה בשוק ששמה חמסה ותמונה של הבאבא סאלי). עזריה נאבקת בחוק מתוך הקואליציה ומצליחה לסכל אותו. בספר היא מתארת כיצד עברה בין אגף התקציבים באוצר אל ועדות השרים כדי לשכנע שהחוק נוראי. היא מצליחה, והחוק נבלם.

בינתיים עתר המרכז הרפורמי לדת ומדינה לבג"צ בבקשה לאשר שימוש במילה "כשר" גם ללא תעודה מהרבנות. את העתירה ניסחה עינת הורוביץ כמה שנים לפני כן, והיא הגיעה לידי מימוש בזכות שתי מסעדות שביקשו לעתור. הדיונים בבית המשפט ידעו עליות ומורדות. בית המשפט לא אישר את הבקשה המקורית, אבל עו"ד אורלי ארז לחובסקי וריקי שפירא רוזנברג הצליחו לבסוף לשכנע את בית המשפט לאפשר באופן רשמי תעודה ללא המילה "כשר", דבר שהיה בניגוד לעמדת היועמ"ש החדש, אביחי מנלדבליט.

השלב הבא היה הקמת השדולה לכשרות בקהילה. עם עזריה שיתף פעולה חה"כ אלעזר שטרן מהאופוזיציה, ושניהם קיבלו ייעוץ והכוונה מתני פרנק, שהיה אז ראש תחום דת ומדינה בתנועת 'נאמני תורה ועבודה'. פרנק הגה את הבסיס למודל הרבנות כרגולטור, ובשדולה בושלה הצעת חוק שאחת מבנותיה אינה אלא רפורמת הכשרות שעברה בשבוע שעבר.

בינתיים, בשטח, הרב אורן דובדבני, מומחה עולמי לכשרות, אומר בועדת הכלכלה של הכנסת שמונופול הרבנות פוגע בכשרות בישראל. בתגובה הוא מפוטר מעבודתו ברבנות הראשית – נקמה קטנונית כנגד משרת ציבור שמביע עמדה לגיטימית בועדה בכנסת. אבל מעז יצא מתוק: דובדבני מתחיל לעבוד ב'השגחה פרטית', דבר שמהווה שדרוג רציני למוניטין של הארגון.

הארגון מתרחב והולך, שמו הולך לפניו, ובסוף 2017 מתחילים מגעים עם ארגון רבני 'צהר', שיאמץ את 'השגחה פרטית'. לצהר פריסה ארצית, ומאידך בטן מלאה על הרבנות שהפכה לחרדית ופוגעת לטעמו בקשר של היהודים בישראל עם המסורת. צהר אכן קונה את הסטארט-אפ והכשרות האלטרנטיבית הופכת ליוזמה ארצית ורצינית.

את סוף הסיפור אתם יודעים: ממשלת בנט-לפיד, מתן כהנא שר הדתות, והרפורמה הופכת לחוק. אבל עכשיו אתם יודעים גם את ההתחלה: חבורה של אנשים שאכפת להם – דתיים וחילונים יחד, לא במקרה כולם מירושלים – משנה את המציאות על ידי עבודת שטח, יוזמות שעונות על צרכים אמיתיים של הציבור, מסגור ושפה נכונים ושיתוף פעולה עם הכנסת. זה קרה בכשרות, זה קרה בגיור, בע"ה זה יקרה גם בכותל, בתחב"צ בשבת ובנישואים.

מיקי זוהר ואיסור מסחר בשבת

ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס היום בצהריים ולפניה הצעת חוק שמעלה חה"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שעליה חתומים גם דודי אמסלם וינון מגל, מבקשת להחמיר את איסורי המסחר בשבת, ולמעשה להוציא מידי הרשויות המקומיות את מעט הכוח שהיה להן בעניין ולקבוע שלא יהיה כל מסחר בשבת. כלומר מפיצוציות ועד קניונים, הכל סגור.

שאלת המסחר בשבת היא טובה וחשובה, ואני חושב שאיסור מסחר בשבת הוא משהו שאפשר לדון עליו. מה שכן, נדמה לי שלגיטימציה לאיסור מסחר יכולה לבוא במסגרת התגייסותה של הקהילה האזרחית לעיצוב המרחב הציבורי שלה, ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון. לכן הדיון הזה חייב לכלול התייחסות מושכלת לאופי השבת שאנחנו רוצים לעצב.

למשל: האם מצופה מהתושבים פשוט לשבת בבית משישי בערב עד שבת בערב? או שמותר לצאת לבלות (בתי קפה, קולנוע, חוף הים, כדורגל, מוזיאון)? ואם מותר לצאת, ואם מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים (ואולי בכניסה חופשית, למשל למוזיאונים?), האם מי שצריך יוכל להגיע אליהם גם בתחבורה ציבורית? לדברים האלה אין כל התייחסות בחוק של זוהר.

למעשה, כפי שכותב האתר בחדרי חרדים, "הצעת החוק קובעת איסור מוחלט על פתיחת עסקים בשבת, בעוד היא אינה מקבעת היתר לפתיחת מקומות בילוי ותרבות" – כך בכתבה על פגישתו ביום חמישי של זוהר עם הרב קנייבסקי בבני ברק. שימו לב שהאתר מתגאה בזה שהחוק לא מתיר פתיחת מקומות בילוי, כלומר מאפשר את סגירתם, ואולי רומז על הכוונה בעתיד לחוקק חוק הסוגר גם אותם בשבת.

זוהר יכול לקחת דוגמא מהצעת חוק אחרת, של רחל עזריה ואלעזר שטרן, שגם היא מדברת על איסור מסחר בשבת, אבל יחד עם זה מעגנת את פתיחתם בשבת של בתי בילויים, בתי תיאטרון, מוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים וכו', ואף מאפשרת לראשונה אישור תחבורה ציבורית בשבת. כאן יש איזון שמעצב פרהסיה מתוך חשיבה על צרכי כלל האזרחים ולא כופה עמדה של צד אחד על כולם. אפשר, אגב, גם לחשוב על פרהסיה שונה בין עיר לעיר.

לבסוף, ההצעה של זוהר פירושה למעשה שינוי דרמטי של הסטטוס קוו. חוק חדש, מחמיר הרבה יותר, שסוגר הרמטית עסקים בשבת (העונש על פתיחת עסק בשבת על פי החוק יכול להגיע עד שנה מאסר). עכשיו, אין לי שום בעיה עם שינוי הסטטוס קוו, להפך. bring it on. אבל מי שתומך בחוק הזה צריך להבין שהוא פותח כאן את כל הסטטוס קוו – נישואים, גיור, מערכת החינוך – לדיון מחודש.

אלעזר שטרן מצטרף ליש עתיד

אלעזר שטרן מצטרף ל'יש עתיד', וכמו שהוא אומר, עבור רבים הוא מאז ומעולם היה שם. שטרן היה חבר כנסת מקצועי ויעיל, שיחד עם עליזה לביא ניסה, ולפעמים הצליח, לשנות את הקשר בין הציבורי החילוני לממסד האורתודוקסי ששולט לו בכל מני תחומי חיים. הם היו מצליחים יותר אם 'הבית היהודי' לא היה נאבק בהם שוב ושוב.

מכאן מצטיירת תמונה מעניינת: 'יש עתיד' הופכת להיות (גם) מפלגת הציונות הדתית המתונה והפרוגרסיבית: שטרן, לביא ושי פירון (אפשר להכניס לכאן בקלות גם את דב ליפמן) כחבורה שיכולה להיות אפקטיבית מאוד בהפיכת הכפייה הדתית למעיקה פחות, או אפילו להסרתה בשדות שונים (שטרן, למשל, אמר היום שהוא בעד תחבורה ציבורית בשבת). יהיה להם פחות כוח הפעם, ללא ספק, אבל אפשר לקוות שהם יפעלו במרץ.

מה שכן, צריך לשים לב שלא מדובר בתוספת כוח ממשית ליהדות הפלורליסטית או לזרמים הלא-אורתודוקסים, לפחות לא על פי הרקורד של הכנסת היוצאת. כל אלה לא חרגו ממה שהם רואים כמסגרת האורתודוקסית. שוב: מדובר בציונות דתית מתונה, לטוב ולרע.

בזיון היוצאים להגנת הרב אליהו

ח"כ אלעזר שטרן אמר אתמול בראיון לרדיו שהרב שמואל אליהו הוא "סטודנט לגמרא" וקרא לו שמוליק. כל זאת מכיוון שאליהו פסל את חוק הגיור ששטרן מנסה להעביר יחד עם הבית היהודי.

שטרן אפילו לא קילל את אליהו, רק הפחית מעט מכבודו, והנה בעשרים וארבע השעות האחרונות מלאה הארץ זעזוע וגינוי. רבנים מכל קצוות הקשת המגזרית יצאו להגנתו של אליהו: רבני ארגון 'דרך אמונה' החרד"לי פסקו שחלקו של שטרן בעולם הבא בסכנה, ואילו רבני ארגון בית הלל המתון יותר קבעו ש"תמיד יש לשמור על כבודו של כל אדם, ובוודאי בכבודו של רב", ועוד כהנה וכהנה. איזו אחדות יפיפיה בין רבנים! אשרינו שזכינו. כולם מאוחדים בהגנה על כבודו של אליהו.

ואליהו? הוא בסך הכל האיש שאמר שהתרבות החילונית היא "תרבות של מוות" (http://goo.gl/YIK2aE) ושצריך "לנקום בחילונים" (http://goo.gl/ZLhlKc), האיש שקבע שהומוסקסואלים מועדים להיות רוצחים (http://goo.gl/Mv3leI), האיש שאמר שיש להרוס את המסגדים על הר הבית (http://goo.gl/Rqs5Cx), האיש שכתב שאצל נשים הצד העיוני לא ממש חזק (http://goo.gl/1zr10l), האיש שפסק שאסור להשכיר דירות לערבים אזרחי ישראל (http://goo.gl/KTZfmf), האיש שקבע שאסון הוריקן קטרינה הוא נקמה של הקב"ה באמריקאים על תמיכתם בהתנתקות (http://goo.gl/rbiIB9). זה האיש שרבנים מארגונים שונים יוצאים להגן על כבודו.

ולמה קופצים כל כך להגנתו של תכשיט רבני שכזה? המילים האחרונות בהודעתם האומללה של רבני 'בית הלל' מספרות את כל הסיפור: "בוודאי בכבודו של רב". רבנים הם זן מיוחד של בני אדם. אסור למתוח עליהם ביקורת, ודאי שלא לפגוע בכבודם. כנראה זה כולל רבנים שפוגעים בכבודם של פחות או יותר 90% מהחיים במדינת ישראל.

רבנים יקרים, עד שלא תפסיקו להתנהג כמו קליקה סגורה שמגינה בכל מחיר על חבריה, לא תוכלו להביא בשורה אמיתית לחברה בישראל.

מה שהרשל"צ לא מבין

חוק הגיור שיזם ח"כ אלעזר שטרן עבר היום את ועדות הכנסת, ויעלה להצבעה במושב הכנסת הבא. החוק מרחיב את סמכויות רבני העיר הראשיים כך שיוכלו לגייר, לעומת המצב כיום, בו רק בית הדין של הרבנות הראשית מגייר. מדובר במהלך הכרחי למי שחשוב לו לצמצם נישואים בין יהודים על פי ההלכה לשאינם, מפני שהליך הגיור כיום מונע בפועל מרבים המוכנים לכך להתגייר.

באופן טבעי, חברי סיעת 'הבית היהודי' פתחו בצווחות געוולד, תגובה פבלובית שלהם על כל איום על הסטטוס קוו המתפורר (כאן, כמו במקרים אחרים, גם בניגוד לאינטרסים שלהם). אבל מתוקה מכל היתה תגובתו של הרב הראשי לישראל, הרשל"צ יצחק יוסף: "פוליטיקאים לא יקבעו הלכות גיור ושאר הלכות מדינה אלא הרבנות הראשית לישראל. […] באופן חד משמעי כל הגיורים לפי חוק הגיור של שטרן לא יוכרו על ידי הרבנות הראשית."

ומה לא מבין כבוד הרב? שהמדינה היא אכן זו שקובעת הלכות, בדיוק מהרגע שחוברו להן דת ומדינה יחדיו. חוקי המדינה קובעים מי נותן כשרות, מי יכול לחתן, וגם מי יכול לגייר. והוא? הוא לא יותר מפקיד שתפקידו לפעול במסגרת חוקי המדינה. רצית אחדות דת ומדינה? קיבלת. מה שכן, אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה בהחלט רשאי להתפטר.

הרב רוזן מודה שאין לו ממש מושג על מה הוא חותם

הרב דב ליאור, מהרבנים הבכירים והאיומים ביותר של הציונות הדתית, אמר כפי הנראה בשיעור לא מזמן שהאתיופים אינם יהודים, וש"אוי ואבוי אם הבן שלך יתחתן עם אתיופית". כך לפחות על פי ח"כ אלעזר שטרן, שגינה את דבריו, וקבע שמדינת ישראל צריכה להפסיק לשלם לו את משכורתו. בעקבות כך, פורסמו שתי עצומות של רבנים נגד שטרן, אחת המכנה את שטרן "אפיקורוס", והשנייה שקובעת ש"הרב ליאור שליט"א מעולם לא אמר את הדברים שייחס לו ח"כ שטרן ודבריו בשקר יסודם" ושנדרש משטרן להתנצל. מעט לאחר מכן צעיר שרצה להגן על כבוד הרב ליאור ירק בפניו של שטרן.

עד כאן אינטריגות מבישות בתוככי הציונות הדתית שאינן בגדר מחזה יותר מדי נדיר בשנים האחרונות. מה שקלמן ליבסקינד חושף בראיון להלן מעניין הרבה יותר. בראיון עם הרב ישראל רוזן, פה גדול בזכות עצמו (אמר פעם שפעילי שמאל הם "מוסרים" ושיש לחמש אזרחים ולשלוח אותם לטבוח בפלסטינים בעזה כ"מיליציות בלתי נשלטות") אומר רוזן שהוא חתם על אחת העצומות נגד שטרן בכלל בלי לדעת מה בדיוק כתוב בה או האם יש אמת בדבריו של שטרן. ציטוט:

מי שחושב שרב חותם בהקשר כזה, ציבורי תקשורתי או אפילו כאן פוליטי או חצי פוליטי, זו מילה שמחייבת, זה רמב"ם, זה משנה, שדקדקנו בכל מילה, התשובה היא לא היא. כי אף אחד לא חושב כך. הכל תקשורת. […] עזוב אותי מהמילים האלה, 'האם אני יודע בדיוק מה הוא אמר או לא אמר'.

הרב רוזן, אפוא, מכחיש שיש איזשהו תוקף של אמת להצהרות רבניות למיניהן. "הכל תקשורת". בכך מתבררים שני דברים: (א) קהילות רבניות בישראל פעמים רבות אינן יותר מקליקות סגורות של יד רוחצת יד, מעגלי מקורבים שמגינים אחד על השני. למעשה, ההגנה הקולגיאלית הזאת מהאשמות כלפי רב מסויים חשובה לרבנים יותר מאשר האמת שנמצאת או לא נמצאת בהתקפה על אותו רב. ואם זה מזכיר לכם את ההגנה של הרב דרוקמן על הרב ועבריין המין מוטי אלון, זה כנראה מפני שכך השיטה פועלת.

זה כלפי פנים. כלפי חוץ מתברר (ב) שהרב רוזן ורבנים אחרים משתמשים במוניטין שלהם כאנשי דת ומנהיגים רוחניים בצורה לא ישרה, מפני שהם מוליכים שולל את הנוהים אחריהם, שחושבים בטעות שלחתימה של רב יש ערך, שכאשר יוצאת עצומה או מודעה חתומה על ידי רבנים, הם אשכרה יודעים על מה הם חותמים. אם תקשיבו לראיון של ליבסקינד תבינו שלא.

אז מה יש לנו כאן? הגנה אוטומטית על רבנים בידי רבנים, והונאה סיטונאית של חסידים בידי רבנים. יש הרבה דברים לומר על זה, מבזיון, דרך חרפה ועד חילול השם. אבל מעבר לכך התמונה שמתחילה לעלות כאן היא של עולם רבני שלפחות חלקו מושחת ומסואב, חלול ואופרטוניסטי, חסר ערכים ויושרה. עולם רבני שמתעניין בעיקר בעצמו ובכבוד חבריו. עולם רבני רקוב.