אלחנן שילה על בעיותיה של האורתודוקסיה כיום

אלחנן שילה הוא חוקר ומרצה ציוני-דתי, שהוציא כעת ספר הגות ראשון – 'יהדות קיומית' (שוקן). הספר מקבץ בתוכו כמה מאמרים שהוא כתב בשנים האחרונות, בעיקר ב'מקור ראשון', וכן חומרים חדשים, וכולם מנסים להתמודד בצורה ישרה ופתוחה עם הבעיות הנוכחיות של החברה הציונית דתית, והאורתודוקסית בכלל.

את עיקר הביקורת שלו מותח שילה על העיוורון הכפול של האורתודוקסיה בקשר למערך ההלכתי כיום: מחד, כאשר שמונים אחוז מהעם היהודי לא שומרים הלכה, הדבר אמור להצביע על משהו מהותי שפשוט לא עובד. אבל אין חשבון נפש אמיתי. מאידך, גם כלפי האורתודוקסיה פנימה יש התעלמות מכך שרוב הציונות הדתית לא שומרת על ההלכה "הרשמית" (למשל, הולכים למופעים של זמרות). שילה מציע להכיר בכך וליצור קטגוריה חדשה, "יהדות קיומית", יהדות שאינה הלכתית במובן האורתודוקסי אבל שומרת מסורת ומכבדת את ההלכה.

יהדות כזאת, טוען שילה, "תמלא את החלל תחת התהום הפעורה בין דתיים לחילונים", ותיצור מנעד רחב ולגיטימי של מסורתיות והלכתיות. שאיפתו של שילה היא אכן שיתהווה מנעד כזה, שיאפשר מגוון רחב של מימדי קרבה למסורת, יפרק את הגבול בין "דתיים" ל"חילונים", וישחרר את המסורת מהלפיתה המגבילה של האורתודוקסיה. במובן הזה הספר מצטרף לספרו של יואב שורק, 'הברית הישראלית', ואף לכמה כתבים של הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו), שמדברים על פנורמה מגוונת ולגיטימית של קרבה יהודית למסורת באותה חברה.

הכיוון הזה חשוב לדעתי, והוא גם מתקדם והולך ממילא. כאשר יש יותר ויותר בתי ספר מעורבים, עניין חילוני במימדים שונים של היהדות, אורתודוקסים שלא מתביישים להגדיר עצמם כ'לייטים', מסורתיים רפלקטיבים ומודעים למסורתיותם, דתל"שים ששומרים על קשר למסורת וכיוצא באלה, מתקיימת ממילא אותה שבירה של גבולות ולגיטימציה חברתית גוברת לזהויות מורכבות. אני לא בטוח שצריך גם לכנות את זה בשם ("יהדות קיומית"), אבל ניסוח הרעיונות האלה חשוב, ובעצמו מהווה חלק מתהליך הלגיטימציה של המציאות המתהווה.

בספר גם רעיונות נוספים ומעניינים, למשל על הלכתיות ללא אל מצווה, שאלת הרע והאמונה, משבר הגיור, תפיסת העם הנבחר, (חוסר) ההתמודדות של האורתודוקסיה עם מחקר המקרא, ועוד. ספר מעניין שיוצא בזמנו.

ספר חדש, כל סיפור ר' נחמן, השוואת גרסאות

ראש השנה נראה כבר באופק, הדרכים נמלאו מודעות הקוראות להגיע לאומן, וממש עכשיו יצא לאור ספר מופלא מאוד: 'כל סיפורי רבי נחמן מברסלב: המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות'. בספר, כשמו, מקבץ לראשונה את כל סיפורי ר' נחמן, כולל המצונזרים, האבודים, הנדירים והסודיים – והכל במהדורה מדעית מוערת, עם תאריכים, השוואת גרסאות והערות נוספות. על הכל ניצח פרופ' צבי מרק המומחה לברסלב, עזר לו הרב אליעזר חשין (חסיד ברסלב המומחה לכתבי היד של החסידות), את הפרוייקט ריכז ד"ר אלחנן שילה, ערך והביא לדפוס דב אלבוים, והספר עצמו יצא בהוצאות מוסד ביאליק, בית – יצירה עברית, וידיעות ספרים. בקיצור, פרוייקט לתפארת.

הספר מביא 162 סיפורים, מהם מוכרים מאוד ומהם לא ידועים כלל. כאן אביא לפניכם שתי גרסאות לסיפור מאוד מוכר, המשל על התבואה המשגעת (התנצלותי על איכות הסריקה). ראו נא בתמונות את שתי הגרסאות, האחת מהספר 'מעשיות ומשלים' שיצא בשנת 1935, והשניה מהספר 'שיח שרפי קודש' שיצא בשנת 1988. שימו לב שהסיפור המאוחר יותר, שהוא הגרסה שסופרה על ידי הרב לוי יצחק בנדר, מעניק לקורא לא יותר מאשר מוסר השכל חביב שמעודד אותו לשמור מצוות, ואילו הסיפור המוקדם יותר מכיל מסר חתרני שמערער את התפיסה הנורמלית, תרתי משמע, של המציאות כולה.

אם נשתמש בכלל המחקרי Lectio difficilior potior ("הקריאה הקשה יותר חזקה יותר"), נוכל להניח שהגרסה "הקשה יותר", כלומר המערערת יותר, היא האמיתית, כלומר זו שסיפר ר' נחמן, שכן סביר יותר להניח שאינטרסים ממסדיים ימתנו את המקור מאשר יקצינו אותו. אם אכן כך, נראה שההשוואה בין הגרסאות מרתקת חושפת לפנינו את התהליך בו הסיפור "בוית", דהיינו התהליך בו שגעונה המטורף של התבואה המשוגעת נמהל בלקח דידקטי בינוני שנועד לחנך את החסידים.

הספר באמת עשיר ומלא כל טוב, וזוהי רק טעימה זעירה ממנו. כל הכבוד לכל העושים במלאכה, שהעניקו לתרבות העברית מתנה גדולה ויפה. אשתדל להביא עוד טעימות מהספר בהמשך.

 

אלחנן שילה על הנבחרות של העם הנבחר

אלחנן שילה הוא אינטלקטואל מעניין שמגיע מתוך הציבור הציוני-דתי, אבל קורא תיגר על הנחות רבות הוא מנוי עליהן. במוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון הוא כתב מאמר שמנסה להתמודד עם הבעייתיות של רעיון הנבחרות, או הסגולה של עם ישראל. בעוד מעגלים פרוגרסיבים וכאלה השייכים ל-Jewish Renewal בארה"ב דוחים את הרעיון הזה לחלוטין, שילה מציע כמה פרשנויות חדשות שיכולות להציל אותו. המאמר כאן.

מאמר חשוב של אלחנן שילה על סוגי היהדויות בימינו

למאמר שאביא אליו כמה קישורים רציתי  להקדיש רשימה שלמה, אבל משום מה לא הגעתי לזה. במאמר, שהתפרסם לפני כמה חודשים (במוסף "שבת" של מקור ראשון, כ"ג אייר תש"ע, 7/5/2010), שוטח ד"ר אלחנן שילה, אחת מהנועזים והישרים שבין ההוגים של הציבור הלאומי-דתי, תוכנית שעל פיה ההלכה תהפוך מנחלתו הבלעדית של מיעוט קטן בעם (בישראל) למסגרת שכוללת בתוכה חלקים נרחבים ממנו, זאת לא על ידי חזרתם, הלא-ממש-נראית-לעין בעתיד הקרוב, של ההמונים בתשובה, אלא על ידי הרחבת הלגיטימציה של החריגות ממנה.

שילה מבקש שנכיר בשלושה סוגי יהודים, שקיימים לדעתו בפועל (והוא מביא להם דוגמאות) ונדרשים ללגיטימציה בכוח כדי שיהיו מוכללים – לכתחילה ולא בדיעבד – ביהדות הלגיטימית (על פי ראיית האורתודוקסיה). הוא מדבר על יהודים הלכתיים, יהודים מעשיים ויהודים קיומיים. יהודים הלכתיים נאמנים להגדרתה העצמית של האורתודוקסיה. לעומתם,

"יהדות מעשית" היא כזו המחלקת בין שמירת מצוות ובין ההלכה. חלוקה זו, שכלל אינה קיימת בעולמו של היהודי ההלכתי המוכר, היא עניין סובייקטיבי ולא ניתן לשים גבול ברור הקובע מתי מסתיימת המצווה ומתי מתחילה ההלכה. ישנם יהודים רבים שרוצים לשמור מצוות, להמשיך את המסורת, אבל אינם מעוניינים בהלכה על כל הסעיפים הפרטניים והמעיקים מבחינתם. לדוגמה, הם רוצים לשמור שבת אבל לא את פרטי ההלכות שבה, כגון החובה של שניים מקרא ואחד תרגום (שו"ע או"ח סימן רפ"ה), איסור מריחת משחה או איסור תסרוקת (סוגיות המעסיקות את היהודי ההלכתי). הם פשוט מרגישים סלידה ודחייה מעיסוקים דקדקניים אלה. גישה זו קיימת גם אצל דתיים רבים שנמצאים במתח בין אורח החיים של שמירת מצוות, שבה הם מעוניינים, ובין ההלכה הפרטנית שכלפיה הם מרגישים מחויבות למרות שאינם רוצים בה.

בצידם של יהדויות אלה, מציב שילה גם את היהדות הקיומית:

הדגם השני שבין יהדות הלכתית ליהדות חילונית הוא האופציה של "יהדות קיומית". לשם זה יש משמעות כפולה. מצד אחד הוא מבטא את האופי המעשי של דגם זה, הדוגל בקיום, בעשייה, ואיננו מסתפק ב"ארון הספרים היהודי" של בתי המדרש החילוניים; ומצד שני הוא בא לומר שהמעשה איננו מוכתב על פי קריטריונים הלכתיים, אלא על פי קריטריונים קיומיים – הזדהות ורלוונטיות.

הציטוטים האלה כמובן לא מכסים את דקויות הכתיבה של שילה, שגם מנסה להציג הסברים למה יהדות "הלכתית" בלבד לא עובדת (למשל, כמו אותה פנייה לאותנטיות, או כמו המהפכה המינית שעבר המערב, ששתיהן קשורות לאותה פנייה פנימה שאני מדבר בה מדי פעם) ומציע בעצם חזון כולל לחברה הישראלית מההיבט היהודי-דתי. הנה המאמר כולו.

המאמר זכה לתגובות רבות. הנה תגובתו של הרב ביגמן, שמוצא כמה בעיות מבחינתו בהצעתו של שילה, תגובתו של שילה לביגמן ("הבקשה של הרב ביגמן לאדם הפשוט לשבת ולחכות ל"דור רבנים חדש", יותר משהיא משנה מציאות היא משתקת אותה"), ועוד כמה תגובות, חלקן אוהדות מאוד, שהתקבלו למאמרו של שילה.

אלחנן שילה על יהדות ללא מחיצות

לפני כשלושה שבועות פורסם מאמר חשוב של אלחנן שילה במוסף "שבת" של "מקור ראשון". שילה מנסה במאמר זה ליצור "מרחב קיומי חדש, שבו יוכלו להתקיים במקביל יהדות הלכתית, יהדות מעשית ויהדות קיומית" – כלומר יהדויות שונות שכל אחת מהן תהיה לגיטימית מלכתחילה, ושילה הולך ומגדיר את מאפייניהן של קבוצות אלו. המאמר עלה עכשיו באתר צו-פיוס, ובעתיד אכתוב עליו בהרחבה.