
אלחנן שילה על בעיותיה של האורתודוקסיה כיום

ראש השנה נראה כבר באופק, הדרכים נמלאו מודעות הקוראות להגיע לאומן, וממש עכשיו יצא לאור ספר מופלא מאוד: 'כל סיפורי רבי נחמן מברסלב: המעשיות, הסיפורים הסודיים, החלומות והחזיונות'. בספר, כשמו, מקבץ לראשונה את כל סיפורי ר' נחמן, כולל המצונזרים, האבודים, הנדירים והסודיים – והכל במהדורה מדעית מוערת, עם תאריכים, השוואת גרסאות והערות נוספות. על הכל ניצח פרופ' צבי מרק המומחה לברסלב, עזר לו הרב אליעזר חשין (חסיד ברסלב המומחה לכתבי היד של החסידות), את הפרוייקט ריכז ד"ר אלחנן שילה, ערך והביא לדפוס דב אלבוים, והספר עצמו יצא בהוצאות מוסד ביאליק, בית – יצירה עברית, וידיעות ספרים. בקיצור, פרוייקט לתפארת.
הספר מביא 162 סיפורים, מהם מוכרים מאוד ומהם לא ידועים כלל. כאן אביא לפניכם שתי גרסאות לסיפור מאוד מוכר, המשל על התבואה המשגעת (התנצלותי על איכות הסריקה). ראו נא בתמונות את שתי הגרסאות, האחת מהספר 'מעשיות ומשלים' שיצא בשנת 1935, והשניה מהספר 'שיח שרפי קודש' שיצא בשנת 1988. שימו לב שהסיפור המאוחר יותר, שהוא הגרסה שסופרה על ידי הרב לוי יצחק בנדר, מעניק לקורא לא יותר מאשר מוסר השכל חביב שמעודד אותו לשמור מצוות, ואילו הסיפור המוקדם יותר מכיל מסר חתרני שמערער את התפיסה הנורמלית, תרתי משמע, של המציאות כולה.
אם נשתמש בכלל המחקרי Lectio difficilior potior ("הקריאה הקשה יותר חזקה יותר"), נוכל להניח שהגרסה "הקשה יותר", כלומר המערערת יותר, היא האמיתית, כלומר זו שסיפר ר' נחמן, שכן סביר יותר להניח שאינטרסים ממסדיים ימתנו את המקור מאשר יקצינו אותו. אם אכן כך, נראה שההשוואה בין הגרסאות מרתקת חושפת לפנינו את התהליך בו הסיפור "בוית", דהיינו התהליך בו שגעונה המטורף של התבואה המשוגעת נמהל בלקח דידקטי בינוני שנועד לחנך את החסידים.
הספר באמת עשיר ומלא כל טוב, וזוהי רק טעימה זעירה ממנו. כל הכבוד לכל העושים במלאכה, שהעניקו לתרבות העברית מתנה גדולה ויפה. אשתדל להביא עוד טעימות מהספר בהמשך.
אלחנן שילה הוא אינטלקטואל מעניין שמגיע מתוך הציבור הציוני-דתי, אבל קורא תיגר על הנחות רבות הוא מנוי עליהן. במוסף 'שבת' של מקור ראשון האחרון הוא כתב מאמר שמנסה להתמודד עם הבעייתיות של רעיון הנבחרות, או הסגולה של עם ישראל. בעוד מעגלים פרוגרסיבים וכאלה השייכים ל-Jewish Renewal בארה"ב דוחים את הרעיון הזה לחלוטין, שילה מציע כמה פרשנויות חדשות שיכולות להציל אותו. המאמר כאן.
למאמר שאביא אליו כמה קישורים רציתי להקדיש רשימה שלמה, אבל משום מה לא הגעתי לזה. במאמר, שהתפרסם לפני כמה חודשים (במוסף "שבת" של מקור ראשון, כ"ג אייר תש"ע, 7/5/2010), שוטח ד"ר אלחנן שילה, אחת מהנועזים והישרים שבין ההוגים של הציבור הלאומי-דתי, תוכנית שעל פיה ההלכה תהפוך מנחלתו הבלעדית של מיעוט קטן בעם (בישראל) למסגרת שכוללת בתוכה חלקים נרחבים ממנו, זאת לא על ידי חזרתם, הלא-ממש-נראית-לעין בעתיד הקרוב, של ההמונים בתשובה, אלא על ידי הרחבת הלגיטימציה של החריגות ממנה.
שילה מבקש שנכיר בשלושה סוגי יהודים, שקיימים לדעתו בפועל (והוא מביא להם דוגמאות) ונדרשים ללגיטימציה בכוח כדי שיהיו מוכללים – לכתחילה ולא בדיעבד – ביהדות הלגיטימית (על פי ראיית האורתודוקסיה). הוא מדבר על יהודים הלכתיים, יהודים מעשיים ויהודים קיומיים. יהודים הלכתיים נאמנים להגדרתה העצמית של האורתודוקסיה. לעומתם,
"יהדות מעשית" היא כזו המחלקת בין שמירת מצוות ובין ההלכה. חלוקה זו, שכלל אינה קיימת בעולמו של היהודי ההלכתי המוכר, היא עניין סובייקטיבי ולא ניתן לשים גבול ברור הקובע מתי מסתיימת המצווה ומתי מתחילה ההלכה. ישנם יהודים רבים שרוצים לשמור מצוות, להמשיך את המסורת, אבל אינם מעוניינים בהלכה על כל הסעיפים הפרטניים והמעיקים מבחינתם. לדוגמה, הם רוצים לשמור שבת אבל לא את פרטי ההלכות שבה, כגון החובה של שניים מקרא ואחד תרגום (שו"ע או"ח סימן רפ"ה), איסור מריחת משחה או איסור תסרוקת (סוגיות המעסיקות את היהודי ההלכתי). הם פשוט מרגישים סלידה ודחייה מעיסוקים דקדקניים אלה. גישה זו קיימת גם אצל דתיים רבים שנמצאים במתח בין אורח החיים של שמירת מצוות, שבה הם מעוניינים, ובין ההלכה הפרטנית שכלפיה הם מרגישים מחויבות למרות שאינם רוצים בה.
בצידם של יהדויות אלה, מציב שילה גם את היהדות הקיומית:
הדגם השני שבין יהדות הלכתית ליהדות חילונית הוא האופציה של "יהדות קיומית". לשם זה יש משמעות כפולה. מצד אחד הוא מבטא את האופי המעשי של דגם זה, הדוגל בקיום, בעשייה, ואיננו מסתפק ב"ארון הספרים היהודי" של בתי המדרש החילוניים; ומצד שני הוא בא לומר שהמעשה איננו מוכתב על פי קריטריונים הלכתיים, אלא על פי קריטריונים קיומיים – הזדהות ורלוונטיות.
הציטוטים האלה כמובן לא מכסים את דקויות הכתיבה של שילה, שגם מנסה להציג הסברים למה יהדות "הלכתית" בלבד לא עובדת (למשל, כמו אותה פנייה לאותנטיות, או כמו המהפכה המינית שעבר המערב, ששתיהן קשורות לאותה פנייה פנימה שאני מדבר בה מדי פעם) ומציע בעצם חזון כולל לחברה הישראלית מההיבט היהודי-דתי. הנה המאמר כולו.
המאמר זכה לתגובות רבות. הנה תגובתו של הרב ביגמן, שמוצא כמה בעיות מבחינתו בהצעתו של שילה, תגובתו של שילה לביגמן ("הבקשה של הרב ביגמן לאדם הפשוט לשבת ולחכות ל"דור רבנים חדש", יותר משהיא משנה מציאות היא משתקת אותה"), ועוד כמה תגובות, חלקן אוהדות מאוד, שהתקבלו למאמרו של שילה.
לפני כשלושה שבועות פורסם מאמר חשוב של אלחנן שילה במוסף "שבת" של "מקור ראשון". שילה מנסה במאמר זה ליצור "מרחב קיומי חדש, שבו יוכלו להתקיים במקביל יהדות הלכתית, יהדות מעשית ויהדות קיומית" – כלומר יהדויות שונות שכל אחת מהן תהיה לגיטימית מלכתחילה, ושילה הולך ומגדיר את מאפייניהן של קבוצות אלו. המאמר עלה עכשיו באתר צו-פיוס, ובעתיד אכתוב עליו בהרחבה.