אלוהים

אלוהים מרחם על היהודים

עכשיו זה רשמי: ברברה אורדמן, כתבת ה-Jewish Telegraph הבריטי, מצטטת "טרוריסט" חמאס (שהיא כנראה השיגה איתו ראיון בלעדי) שזועק שהם דווקא מכוונים, אלא ש"האלוהים שלהם משנה את מסלול הטילים שלנו באוויר". לאמור: נס ברור וגלוי, ואפילו החמאס מודה בזה. אולי כדאי להזכיר לאותו טרוריסט שהם דווקא הצליחו להרוג שלושה אנשים, פשוט שלושה שלא היו ממוגנים – שני בדואים ועובד זר. אלוהים שבשמיים, אם אתה שומע אותי, רחם גם על הלא-יהודים ונסה להגן גם עליהם. וכשאני אומר אלוהים אני מתכוון לכיפת ברזל.

God-changes-path-of-rockets-jewish-telegraph-600

המפץ בשירות האמונה

הרב חיים נבון כותב שאימות תיאוריית המפץ הגדול מחזקת את מיתוס הבריאה הפותח את התורה. אני דווקא לא חושב שכדאי להתפעל מממשקי דת-מדע שכאלה, ראשית מפני שבמקומות שהמחקר המדעי חולק על האמונה (למשל, בנוגע לקיומו של מעמד הר סיני) ספק בעיני אם הרב נבון יקבל את מסקנותיו, ויש כאן אם כן חד צדדיות מסויימת. ושנית, הסיפור ממילא תמיד יותר מורכב. הרי הבריאה לא חשובה כאירוע "היסטורי" (וככזה היא גם קרובה מדי – 6000 שנה ולא 13 מיליארד), אלא תיאולוגי.

האמונה בבריאה היא האמונה באל פרסונלי, בעל רצון. אל ש"בורא" מתוך רצונו ברגע אחד. לכן היתה בריאה – כי הוא החליט. אל כזה הוא אל שיכול גם לכרות ברית עם עם אחד כרצונו, לתת תורה, לצוות חוקים, לכעוס, לנקום, לסלוח, לרחם. האמונה בקיום אינסופי רציף לעולם היא שלילת האל הזה, והעמדת תפיסת אלוהות לא-פרסונלית, "טבעית", אמננטית ומופשטת. אלוהות שופעת וזורמת שאין צורך בהתגלות ("הר סיני", "ישו") כדי לגלותה, אלא בהתבוננות בעולם או בתוכנו. לכן אריסטו והנאו-פלטונים לא האמינו בבריאה, ולכן יהודים ונוצרים התעקשו להאמין בה (לרמב"ם, כאריסטוטלי מושבע, היה קשה מאוד להאמין בבריאה, ויש הסבורים שקפיצת האמונה לא עלתה בידו).

אימות תיאוריית המפץ הגדול נותן אולי רמז שהעולם "התחיל" מתישהו, אבל אין לה את המטען התיאולוגי של הרצון האלוהי, שהוא מה שחשוב ליהודים שומרי מצוות. באותה מידה מדווח לנו המדע שהעולם שלנו יסתיים: בעוד 5 מיליארד שנה השמש תהפוך ל"ענק אדום" ותאדה את כדור הארץ. האם אפשר לומר שבגלל שלעולם יהיה סוף נבואות הגאולה של הנביאים נכונות? לא נראה לי שכך נראית גאולה.

המפץ הגדול הוא כולו במסגרת ההגיון המדעי, שעומד על חוקים א-פרסונלים והתפתחות עיוורת. מה הביא למפץ מבחינת המחקר המדעי? תנאים פיזיקליים מסויימים, לא רצון אלוהי. כלומר אין כאן בעצם שום סיוע לאמונה, שעדיין צריכה להניח קיומה של פרסונה אלוהית בעלת רצון, שהיא היא זו שהזניקה את המפץ. זאת צריכה להיות חתיכת פרסונה אלוהית, ויש לזכור שאפילו כזאת שמסוגלת להבטיח ירידת גשם בעתו עוד לא מצאנו.

אלוהים ומוסר

בסופ"ש שחרר מכון Pew נתונים על סקר ענק שנערך ב-40 מדינות לגבי השאלה האם נחוצה אמונה באלוהים על מנת להיות מוסרי. ב-22 מדינות רוב ברור השיב שכן. בגדול, ככל שמדינה עשירה יותר שיעור החושבים שאמונה נצרכת למוסר יורד. שתי יוצאות מהכלל הן ארה"ב העשירה שבה 53% חושבים שדרושה אמונה, וסין הענייה שבה 75% חושבים שלא דרושה אמונה. בישראל 37% חושבים שאמונה דרושה ו-59% סבורים שאין צורך באמונה כדי להיות מוסרי. נמצא גם מתאם בין גיל והשכלה לעניין: ככל שמבוגרים יותר ומשכילים פחות חושבים שדרושה אמונה באלוהים עבור המוסר. וראו בטבלה להלן את הנתונים על ישראל ביחס לשכנותיה.

2014-03-14_091906

שם דומיין: יהוה

מישהו קנה את שם הדומיין co.il.יהוה. הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים, שלא תאשר שמות כמו shit.co.il (להבדיל, כמובן), אישרה את השם אחרי מאבק צמוד בין חבריה (המתנדבים לשרת את הציבור בה): יוכי ברנדס חשבה שהשימוש בשם הפרטי של האל אינו ראוי, ובעוד שמות אחרים של האל יכולים לשמש שמות דומיין, השם המפורש צריך לדעתה "להישאר שם שכותבים בספר התורה ומדפיסים בפסוקי התנ"ך, ולא בשום מקום אחר".

בעמדתה החזיק גם הנק הסובר, שסבר ששם שכזה "עלול לפגוע בתקנת הציבור או ברגשותיו", כלל שהבא בעבר לפסילת חברה ששמה היה אמור להיות "סרטי הכותל בע"מ". מולם התייצבו השופט לשעבר בועז אוקון, שכתב:

השם המפורש מופיע ממילא בכל חיפוש באינטרנט (לרבות בוויקיפדיה). משעה שנקבע, כעניין שבעיקרון, שמטרות השימוש אינן רלבנטיות להחלטה, קשה לראות מדוע עצם השימוש כשם מתחם דווקא מעורר קושי. השם המפורש מופיע ממילא בחיפוש, ועל כן השימוש בו כשם מתחם אינו מגביר את הפגיעה במידה המצדיקה דחיית הבקשה.

וכן פרופ' מיכאל בירנהק, שקבע שמשום שהשם "אינו בא בגדר הקטגוריה של "מילים גסות"", ומכיוון ש"אין בנמצא חוק ישראלי שאוסר את השימוש בשם המפורש", אי אפשר לאסור על השימוש בו.

אגב, הנימוק שהשם המפורש אינו בקטגוריה של "מילים גסות" הוא מעניין, משום שלדעתי מדובר בסופו של דבר בכל זאת בשני פנים של אותה קטגוריה. הקטגוריה היא "מילים שאסור לומר בחברה", ואלו מתחלקות למילים "טובות" ומילים "רעות". כל המילים הללו מציינות ישויות שנמצאות, או אמורות להימצא, מחוץ לתרבות, מחוץ למעגל של הגלוי ולכן בתחום ה"אחר".

כאן ב-pdf ההחלטה של הועדה, כאן כתב עידו קינן על עמדתה של ברנדס לפני כחודש, וכאן כתב אלעד זלומונס על כל הסיפור לפני שבוע, וכאן אפי אהרונוב לפני כמה ימים על ההיבט המשפטי.

שאול מופז מציג את עיקרי האמונה הישראלית-חילונית-לאומית

שאול מופז מציג הבוקר ב'ישראל היום' את עיקרי האמונה החילונית-לאומית:

אני מאמין באלוהים. אמונה פנימית גדולה וחזקה. אני מאמין בטוב של אלוהים ובמוסר היהודי. אני מאמין באלוהים שרואה בכל בני האדם שווים וצלם הבריאה, אני מאמין באלוהים שמכבד ומאדיר את האישה ולא משפיל אותה ומדיר אותה. אני מאמין באלוהי צבאות ישראל, אבל אני מאמין גם בצבא ההגנה לישראל. אני מאמין באלוהים אך במקביל אני מאמין גם במדינת ישראל – בריבונותה ובחוקיה – שאליהם נשבעתי אמונים ולאורם אני פועל. אני מאמין כי דינא דמלכותא דינא ואין ההלכה יכולה להתיר את דמם של עובדי הציבור ונבחריו.

האמונה שלי פרטית וזכותה להתקיים כל עוד אינה מתערבת ואינה באה על חשבונו של זה הנמצא משמאלי או של זו היושבת מימיני, וכל עוד היא אינה מרימה את ידה על מדינת ישראל.

שימו לב, אלוהים הוא: טוב, ליברלי, לא מתערב לנו בחיים, ואפשר להחליף אותו מדי פעם עם המדינה כמו שמחליפים מכשיר סלולרי; שולפים את סים-האמונה מכאן, משחילים אותו לשם. מופז הוא כמובן לא תיאולוג, אפילו לא חובב, אבל דווקא משום כך הוא מנסח בפשטות את עיקרי האמונה המובנים מאליהם של הדת האזרחית הישראלית: הצהר על אמונה באל, היה טוב, דע ששוויון זה חשוב, תן את הכבוד לצה"ל.

סטיבן הוקינג: לא צריך את אלוהים

בספר חדש שלו, The Grand Design, שעומד לצאת, טוען הוקינג שלא צריך את אלוהים כדי להסביר את בריאת העולם. אפשר להסביר אותה רק על פי כוח המשיכה. איך? אני לא יודע וגם לא מסבירים בכתבה הזו מהגרדיאן, אבל מה שברור הוא שדוקינס והחברה שלו יהנו מאוד לנפנף בתיאוריה הזאת, שקצת מדהימה אותי ברמת הילדותיות שלה – כאילו שהוקינג לא מודע לכך שיש עוד כמה תפיסות של אלוהים לבד מ"בורא עולם". מצד שני, גם לעצבן את המאמינים הפשוטים ולעורר אותם לחשוב על אמונתם צריך מדי פעם.