אי-אלימות

על הספר 'שלטון עצמי' של גנדהי

מפתה להשווה את 'שלטון עצמי' של גנדהי ל'אוטואמנציפציה' של פינסקר. שניהם מנהיגים שמנסים לגבש את השאיפות הלאומיות של עמיהם, שניהם במתח בין המסורת הוותיקה למודרנה הצומחת סביבם. אבל בעוד פינסקר מדבר בעיקר על התארגנות פוליטית (התארגנות בתנועה, גיוס כספים), גנדהי יוצא קודם כל מהאינדיבידואל, ומציג עמדה על פיה שליטה עצמית נדרשת על מנת להגיע לשליטה לאומית.
 
הטקסט הזה של גנדהי הוא מפתח מצויין כדי להבין את אופן חשיבתו, חשיבה שהיא מאתגרת, חריפה, טהרנית ולעתים פשוט נאיבית. על פי גנדהי צרותיה של הודו באו רק בגלל הקלוניאליזם האנגלי, ובלעדיו איש יחיה תחת גפנו ותאנתו. אלא שלא מספיק לגרש את האנגלים, צריך לגרש גם את האנגליות, ולכן להפנות עורף לטכנולוגיה ולהגיון המודרני (אם כי לא לכל הערכים המודרניים).
 
גנדהי מתגאה שבעוד שציביליזציות אחרות (רומא, מצריים, יוון, יפן, סין) נחרבו, רק הציביליזציה ההודית שרדה, וזאת משום שהיא הבכירה. כדי להגשים את יעודה ולשחררה מהבריטים יש להשתמש בסטיגרהה, שאפשר לתרגם בערך כהתנגדות לא-אלימה. בסטיגרהה הסבל של המתנגד הוא כוחו, ואומץ לבו אל מול הסבל יאפשר לו להתגבר על כל מכשול – ולהישאר מוסרי. עוד כלים לגיבוש כוח וטהרה: התנזרות מינית ועוני. קדימה.
 
גנדהי כתב את הספר ב-1909, בדרכו חזרה מלונדון לדרום אפריקה. זהו הספר הראשון שלו וספר ההגות הפוליטי היחיד שכתב, והוא ביטא בו את אכזבתו מהתרבות האנגלית, ובעצם את תחילת המהפך שלו מעורך דין שמעריץ את המערב ללוחם חירות הודי. הטקסט הקצר והתמציתי הזה חשוב ומעניין, וצריך להודות לנועם שרון שתירגם אותו מהינדי ולד"ר שמעון לב על העריכה המדעית. הספר יצא בהוצאת אדם עולם.
red-new-400x628

גנדהי והסטיאגרהה

בימים אלה ראה אור הספר 'סטיאגרהה בדרום אפריקה', שנכתב על ידי גנדהי ומתאר את מאבקו כעו"ד צעיר כנגד אפלייתם לרעה של העובדים הזרים ההודים שם. בשנים ששהה בדרום אפריקה (1893-1914) הוא עיצב את אישיותו והפך למנהיג חברתי ורוחני. שם הוא גם גיבש את עקרונות המאבק הלא-אלים שלו, אותו הוא כינה סטיאגרהה.

סטיאגרהה היא "אחיזה באמת". מדובר בעיקרון שיש לו שורשים בתרבות ההודית העמיקה, ושגנדהי נתן לו עיבוד מודרני. הרעיון הוא שלאמת (והאמת כאן היא לא רק העובדות כפי שהן, אלא המעשה הראוי, הפעולה בהתאם ליעוד, העשייה נטולת האגו וכו') יש כוח משלה, ושלאוחזים בה ללא זיע וניע, גם במחיר סבל אישי, מובטח ניצחון.

גנדהי אכן מצליח להוביל את הקהילה ההודית בדרום אפריקה לניצחון. שניים מהמאבקים העיקריים שלהם כנגד שלטון האימפריה הבריטית, אגב, הם מאבק כנגד רישום אישי ולקיחת טביעת אצבע, והמאבק כנגד חוק המבטל כל טקס נישואין שאינו נוצרי. שנאמר, I can't believe I still have to protest this shit.

אבל כמובן מה שמעניין ביותר בספר הוא דרך המאבק של גנדהי. אנשיו מוכנים להקנס, הכלא, לחטוף מכות, אפילו להיות בסכנת חיים. מה שהם בשום אופן לא מוכנים לעשות הוא לפעול באלימות כלשהי כלפי יריביהם. הכל מתוך אמונה שלמה ואחיזה אמיצה באותה אמת נשגבת. פנאטים כמו דעא"ש, רק הפוך. ואכן, גם כאן עולה שאלת האלימות כאחד הצירים המרכזיים סביבם נסובים חיי האדם.

תרגם: מתן קמינר, עם פתח דבר מאת יוחנן גרינשפון ואחרית דבר מאת שמעון לב. כאן דף הספר.

satyagraha_Final Final_8.4_front cover