הוצאת ספרים כרמל, שמוציאה לאור כל כך הרבה כותרים טובים, הוציאה עכשיו 'לקסיקון להינדואיזם', שחיבר פרופ' קלאוס קלוסטרמאייר, חוקר ידוע של ההינדואיזם, וערך בעברית ד"ר איתמר תאודור, שמלמד הינדואיזם באונ' חיפה.
ללא ספק, זאת תוספת נאה לספרות העברית על הציביליזציה הגדולה והעתיקה הזאת. מאידך, ביחס לגודל הציביליזציה הלקסיקון קטן: 293 עמודים בלבד. ובכלל, לנסות לסכם את ההינדואיזם, שהוא עץ תרבותי ענק, ענף ומשורג, זו יומרה לא קטנה. ואכן, אפשר לחוש שהצמצום הוא בעוכריו של הפרוייקט.
ראו למשל הערך על טנטרה. קצר ודל, ורחוק מלאפשר לקורא להבין את מקומה המרכזי של הטנטרה בתרבות ההודית. אני לא מדבר על מני טקסי מין, אלא על מציאת ופולחן האנרגיה האלוהית הנקבית בעולם, שמעוררת גישה חיובית כלפי המציאות, מעודדת ביטוי רגשי כלפי האל ומציעה תפיסה של יוזמה וכוח מצד האדם, אשר הפכו למאפיינים מרכזיים ומהפכניים בתפיסה הדתית ההודית הכללית בהודו. כל זה כאילו לא היה.
בדקתי גם את הערך על 'צלם', כי מערביים נוטים לטעות בו. כאן הלקסיקון לא מאכזב: צלם אינו סמל או ייצוג של האלוהות, אלא "נוכחותה של האלוהות", כפי שכתוב (כתוב גם "ייצוג" לצערי, אבל נראה שזאת טעות נקודתית). ואכן, כך היו צלמים בכל העולם הפוליתאיסטי העתיק, כולל בישראל (כפי שאפשר ללמוד מסיפורים מקראיים שונים – למשל, כאשר ארון ה' במקדש דגון כופה על צלם דגון להשתחוות לו – שמואל א, ה). צלם אינו תמונה אלא ביטוי, התגלמות בזעיר אנפין של האל.
הלקסיקון גם מגיש איורים שונים ומאירי עיניים, כמו זה על כלי הפולחן הרשמיים. בסך הכל, כאמור, תרומה נאה. נדמה לי שלמרות הקצרנות שבעוכריו הוא ישמש את תלמידי הנושא היטב.
מינים 