אורן גני

אורן גני, ואחריו

ביום שישי הלך לעולמו אורן גני, מראשוני ומייסדי הטנטרה המינית בארץ. אורן התאבד, בהיותו בן שישים. לא הכרתי אותו ממש, אבל מכיוון שהוא גר בשנים האחרונות בקריית אתא, נפגשתי איתו כמה פעמים, וגיליתי אדם חכם וטוב. אוהד אזרחי, שהכיר אותו הרבה יותר טוב, כתב רשימה קצרה לזכרו, אבל לא רק לזכרו. הוא כותב גם על השוק האכזרי של הניו-אייג', בו מורים מבוגרים יותר נדחקים בפני צעירים ואגרסיבים יותר, והוא כותב גם על הצורך בבניית מנגנון חברתי שידאג ל"זקני השבט". הנה הפסקאות האחרונות ברשימתו:

מותו של אורן האהוב האיר לי את הנקודה הזו, ואני רוצה לתהות ביחד אתכם מה ניתן לעשות בנדון. כי זה לא רק אורן, זה משהו שקורה לזקני המורים במקומות רבים בעולם. רם-דאס, למשל, שהתחיל את דרכו בשנות השישים כבחור צעיר ועשיר שירש הרבה כסף ממשפחתו, הגיע לשנות האלפיים כמי שעבר שבץ מוחי, וכזקן חסר פרוטה. את כל חייו השקיע רם-דאס בהתפתחות רוחנית ובנתינה לאחרים, ואת כל כספו השקיע ביוזמות שונות שקידמו את הרוחניות באמריקה. למזלו הוא פעל באמריקה, שיש בה מסורת יציבה של נתינה ותרומה. מי שתורם באמריקה לא מרגיש פרארייר, כמו הישראלי המצוי, אלא כשותף למשהו גדול ובעל משמעות. לכן אנשים שאהבו את רם-דאס לקחו אותו תחת חסותם והוא חי כיום באחלה מקום בהוואי (דון ואני ביקרנו אותו לפני שנה. הוא חי באחד המקומות היפים בעולם, כשאנשים צעירים רואים לעצמם זכות לטפל במשק הבית שלו, ובצדק).

גם הרבי שלי – רבי זלמן שחטר – עלול היה להגיע למצב עגום למדי, לולי הקימו כמה מתלמידיו קרן מיוחדת שנועדה לתמוך בו בשנותיו האחרונות, ולאפשר לו ליצור את יצירות הרוח הבשלות, של אחרית ימיו, בשלווה ובנחת.

רבי שלמה קרליבך לעומתו היה חסר כל, וכשהלך לעולמו רק חובות הוא הוריש לבנותיו, למרות שמאות שירים שכתב הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות היהודית, ולמרות שאלפי אנשים הזילו מליוני דמעות בהלווייתו והעידו שהוא שינה את חייהם מקצה לקצה.

אז מה עושים? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית וכלכלית שנוכל, כחברה רוחנית, להתבגר אל תוכה, מערכת שלא תהיה כפויית טובה לזקני השבט שלה עצמה, אלא תתן להם מקום של כבוד בתוכה? האם ניתן לחשוב על מערכת חברתית-רוחנית שאפשר לכולנו לחיות בחברה שאיננה חברה קפיטליסטית אכזרית, אלא חברה של חמלה, אהבה וכבוד?

אכן, אחד הדברים המטרידים בניו-אייג', בעצם היותו תופעה מאוד מודרנית, הוא הדגש היחסית מועט שניתן על קהילה. מעניין אם יש סיכוי שזה ישתנה.