אורי אריאל

קיצור תולדות מהומות הר הבית וגילוי קטן

בקיץ 2014 ישראל חוותה גל של אלימות שהניצוץ שהוביל להתלקחותו היה הפעילות הפוליטית המתעצמת של ח"כים מהליכוד (ואורי אריאל מהבית היהודי) בעניין הר הבית. משה פייגלין עלה כל ראש חודש בהפגנתיות, ציפי חוטובלי דיברה על "הקמת המקדש [… כסמל] הריבונות המתחדשת של עם ישראל" ומירי רגב כינסה לא פחות מ-15 פעם בתוך שנה וחצי את ועדת הפנים של הכנסת לדיון בעניין הסטטוס קוו, ואף קבעה שהוא "חייב להסתיים" וש"אם מאיימים עלינו באינתיפאדה, אז שתהיה אינתיפאדה ונראה מה זו אינתיפאדה". ואכן, ראינו.

כדי לסיים את גל המהומות היה צריך נתניהו לנסוע לירדן, להיפגש עם המלך עבדאללה, ולהבטיח לו למנוע עליית פוליטיקאים יהודים להר.

בספטמבר 2015 שוב החל גל של מהומות, שיצא שוב מהר הבית, שוב בגלל דיבורים על שינוי הסטטוס קוו ובניית המקדש. לקראת ראש השנה הודיעו כמה ארגוני שוחרי הר הבית על כוונתם לחגוג את ראש השנה בעלייה על הר הבית. בין העולים היה גם שר החקלאות אורי אריאל וצעירי מפלגת הליכוד. הפלסטינים הפיצו את קריאת הקרב "אל אקצא בסכנה", ויום אחרי כן פרצו המהומות.

כשגל המהומות לא נרגע כתבתי בפייסבוק שאם הוא לא יסתיים במהרה נתניהו יהיה צריך ללכת רחוק יותר ולהבטיח בפיו שיהודים לא יתפללו על ההר. ואכן, בסוף אוקטובר כך היה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה ראש ממשלת ישראל התחייב ש"מוסלמים יתפללו בהר הבית, ולא מוסלמים יבקרו שם". כמו כן הובטח לרשת את ההר במצלמות.

כעת מתברר מדו"ח של ארגון "קבוצת המשבר הבינלאומית" שנתניהו התחייב עוד בנובמבר 2014 לעבדאללה לצמצם עליית יהודים דתיים להר הבית. חופש הדת על הר הבית נפגע בצורה מצערת מאוד.

דבר אחרון: פסח בכל שנה מהווה נקודה רגישה בהר הבית. יש לקוות שהמועד יעבור בשלום ומגמת הרגיעה של המהומות הנוכחיות תמשיך.

השר אריאל והבעיה עם ההלכה

הסיפור המעניין עם טרנספר החתולים של השר אריאל אינו שהרעיון הוא חצי אפוי, לא מגלה חשיבה או עבודת מטה רצינית ובסופו של דבר חסר שחר. כאלה הרי שמענו בעבר. מה שמעניין הוא העדות שהוא מציג לבעיות הקשות שניצבת בפניהן ההלכה כיום.

שהרי אריאל לא מעוניין לסרס חתולים מפני שהוא סבור שההלכה אוסרת על כך. פנייתו של השר לבסיס תפיסת העולם שלו היא כמובן לגיטימית, אלא שבמקרה זה אותה תפיסת עולם פשוט לא רלוונטית. חכמינו מעולם לא ניצבו בסיטואציה בה הם אמורים לנהל את קצב הרביה של מיליוני חתולי רחוב במדינה מודרנית וריבונית. ספר אם אפילו בחלום הם תיארו לעצמם מצב שכזה.

השר אריאל מנסה בגמלוניות להגזור אופן פעולה מחוק שעוצב בתקופה אחרת ובעולם פוליטי וחברתי שונה לחלוטין. אפילו זה היה בסדר אם האמונים על פרשנות אותו החוק היו דואגים לעדכן אותו – על פי ערכיו והגיונו הפנימי – ולהתאים אותו לחיים במדינה מודרנית. הנה למשל משימה נאה לרבנות הראשית, אם היא לא היתה כל כך עסוקה בעסקנות, מאבקי כוח וצורות כשרות של בורקסים.

השמרנות הנוכחית של האורתודוקסיה אינה מאפשרת לה לבצע שינויים הכרחיים בהלכה. המקרה הזה הוא דוגמא טובה לכך, וכמו במקרים אחרים הפתרון של שומרי המצוות הוא אחד: לתת לגוי לטפל בבעיה. אז יש לנו גויים של שבת וחילונים שמחזיקים את המשק ועכשיו יש לנו גם מדינה-גויה שתתן מחסה לחתולים שנולדים כי שר החקלאות סבור שהחוק האלוהי אוסר על עיקור הוריהם.

ההלכה היא לדעתי אחד הרעיונות הגדולים של המסורת היהודית, ואין לי כל כוונה לזלזל בה. דווקא מי שמעוניין שהיא תשמש בעיצוב חיינו בזמן הזה צריך לשים לב לבעייה העמוקה של הרלוונטיות שלה לחיים בתקופה המודרנית ובמדינה ריבונית.

על הצהרתו של נתניהו בדבר איסור תפילה של יהודים על הר הבית

הצהרתו של נתניהו הלילה על כך שיהודים יכולים לעלות רק כ"מבקרים" להר הבית היא הפעם הראשונה שראש ממשלה בישראל מאשרר בפיו את הסטטוס קוו הנהוג בהר מאז 1967. העובדה שדווקא ממשלת ימין הגיעה לידי כך היא עוד ראייה לכך שאסטרטגיית "ניהול הסכסוך" אינה עובדת ואינה יכולה לעבוד. הדברים אינם סטטיים, ואם אין התקדמות – יש נסיגה. מרוב שראש הממשלה מעוניין לשמור ו"לנהל" את המצב כפי שהוא – כיבוש ודיכוי של מיליוני בני אדם עם מינימום פיגועים מצידם – הוא מוכן לשלם במטבעות של ריבונות וחופש פולחן.

בימין אולי יאשימו את נתניהו הפחדן והלחיץ, אבל כל עוד לא שמענו מנפתלי בנט ומאורי אריאל איומים על פרישה מהקואליציה הם שותפים מלאים להתפתחות המצערת הזאת. אבל הם, וספציפית אריאל, שותפים במובן עמוק יותר. אלמלא אריאל היה מתפלל במופגן על הר הבית בניגוד לסטטוס קוו, אלמלא הוא וחברי מפלגתו (מועלם, מגל) היו מתבטאים שוב ושוב על הצורך בשינוי הסטטוס קוו, ייתכן וההתדרדרות האלימה האחרונה היתה נמנעת, או לכל הפחות לא סובבת סביב ההר. גם כאן, יש לומר, נתניהו נושא באחריות על שלא השכיל להרגיע ולהשתיק את חברי ממשלתו לגבי הנושא הזה.

הדיבורים על זכויותיהם הבסיסיות של יהודים הנפגעות כאן מוצדקים בהחלט, אולם אסור להתעלם מכך שהפגיעה בזכויות שלהם משתלבת היטב במארג סמיך של פגיעה בזכויות אדם ואזרח בין הירדן לים. למעשה, יש כאן מקרה נדיר שבו זכויות בסיסיות של יהודים ולא מוסלמים נפגעות בקשר לאותו אתר ואותה פעילות. על פי רוב אלו זכויותיהם הבסיסיות של פלסטינים שנרמסות. welcome to the club, כמו שאומרים. כדאי שהמזדעקים על אותה פגיעה ישאלו את עצמם האם גם על פגיעה בזכויות פלסטינים הם מרימים קול זעקה.

עם כל הכאב צריך לומר: ראש הממשלה עשה את הדבר הסביר והנכון. זכויות אינן דבר אבסולוטי ואף מדינה אינה מגנה על כל זכויותיהם של אזרחיה "יעלה כמה שיעלה" (הרי ראש הממשלה הנוכחי מצהיר מחד שזכותו של כל יהודי לגור היכן שירצה בארץ ישראל ומאידך אינו בונה בתים ביו"ש). באופן אישי הגבלה על חופש דת כואבת לי במיוחד ונוראית בעיני. נדמה לי שאם יש סיכוי כלשהו לתפילת יהודים על הר הבית הוא יבוא לידי ביטוי רק במסגרת הסדר כולל בין ישראל למדינה פלסטינית חופשית. לצערי לא נראה כרגע שלשם אנחנו הולכים.

אורי אריאל בעד לבנות את המקדש בשנים הבאות

שר השיכון והבינוי אורי אריאל אמר אתמול ב"כנס מחקרי שילה" ש"אנחנו צריכים שייבנה בית המקדש האמיתי בהר הבית" ושהוא מקווה שאחרי הבחירות הבאות המציאות הפוליטית תשתנה כך שתהיה אפשרות לבנות את בית המקדש השלישי. (כך על פי 'מעריב' ואתר 'מידל-איסט מוניטור' – ראו קישורים בתגובות.)

אם זכרוני אינו מטעני, מעולם לא נאמרו דברים כאלה מפי שר בממשלת ישראל. שימו לב שאנחנו כבר לא מדברים על הזכות להתפלל בהר. השיח השתנה, ובמהירות. במצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו דיבור של שר בממשלה על בניית המקדש במקום מסגד אל-אקצה כבר בשנים הבאות היא חסרת אחריות. ראוי שראש הממשלה יבהיר את עמדתו בעניין. לא יזיק אם הוא יעשה זאת על ידי פיטורי השר.