דת ומדינה

אוקלהומה מסירה את עשרת הדיברות משטח ציבורי

בית המשפט העליון באוקלהומה פסק שיש להסיר מצבה גדולה שעליה עשרת הדיברות משטח ששייך למדינה, ובכך לקיים את החוקה באוקלהומה, שקובעת ש"משאבים או רכוש ציבוריים לא ינוכסו, יינתנו, ייתרמו או ישמשו, בישיר או בעקיפין, למען השימוש, ההטבה, התמיכה בכל כת, כנסייה, זרם או מערכת דתית".

tenCommandments-1000x600

ללא ספק, החוקה של אוקלהומה היא חד משמעית. ועם זאת, הפסיקה של בית המשפט לדעתי מפספסת משהו. עשרת הדיברות הן כמובן סמל דתי, אבל לא של דת מסויימת, אלא לפחות של כל זרמי היהדות וכל זרמי הנצרות. בנוסף, לא פחות מסמל דתי, הן סמל תרבותי. הן מהוות חלק חשוב מהמסד התרבותי של החברה המערבית.

סהדי במרומים, אין לי שום סובלנות לכפייה דתית. אבל לא בזה מדובר כאן לדעתי. מדובר בביטוי שהוא לכל הפחות גם תרבותי, ממש כמו אותו in God we trust על שטרות הכסף או God bless america בסוף נאומים נשיאותיים. אף אחד לא מבקש לכפות את דתו על אחרים במקרים האלה, ואפילו לא להיטיב עם דת מסויימת, אלא להשתמש באיתות דתי ותרבותי שמוסכם מה הוא מסמן (אחדות, אמונה בהשגחה, ייחודיות, יעוד משותף).

בנוסף, צריך לזכור שלא רק שלא ראוי לדעתי, אלא שפשוט אי אפשר למחוק את ההיסטוריה הדתית של התרבות המערבית, לא רק ברמת הבסיס הערכי והתרבותי, אלא אפילו ברמת הסמלים. כדי להבין את זה שאלו את עצמכם באיזו שנה אתם חיים.

דת ומדינה על פי אביחי דורפמן

freedom_of_religion_and_from_religion_coverהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם לאחרונה חוברת קטנה אך עשירה ובה מאמר חשוב על יחסי דת ומדינה. כתב אותו ד"ר אביחי דורפמן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באונ' תל אביב. ומה שמעניין בחוברת הזאת הוא שדורפמן קורא תיגר על שיח הזכות לחופש דת המרכזי ושולל את העמדה שחופש דת הוא חלק מחופש המצפון. על פי דורפמן מדובר בעניין נבדל וייחודי.

דורפמן מבקש להגדיר חופש דת/מדת כתחום בפני עצמו. הדת מוגדרת כתחום בפני עצמו על ידי המאפיין הבא: תפיסותיה אינן מותנות בבחינה רציונלית, והדבקות בהן היא אפריורית ולא פתוחה לדיון.

על ידי כך מסביר דורפמן למה מגיע לאנשים דתיים הגנה מיוחדת בפני החוק (למשל, כרגיל אסור לפצוע תינוקות, אבל ליהודים שומרי מצוות מותר לעשות ברית מילה), ולמה מגיע לציבור הגנה מפני הדת (למשל, מותר לאסור מכירת סמים, אבל אסור לאסור מכירת חמץ).

הופ! ראיתם מה הוא עשה כאן? בכך שהבדיל בין דת לכל תחום אחר, הוא צמצם את הדת לכדי תופעה המוגבלת לחייו הפרטיים של האזרח. כך הוא מבטיח מרחב ציבורי על טהרת החילוניות הליברלית, ללא נגיעות דתיות.

לדעתי דורפמן שוגה כבר בשלב הנחות המוצא: יש תפיסות ליברליות שאינן מותנות בבחינה רציונלית (למשל, תפיסת נישואים חד מיניים כזכות יסוד), ולכן אינן נבדלות *עקרונית* מתפיסות דתיות (אני לא טוען שהן אינן נבדלות בכלל, אלא רק שאין הבדל עקרוני מהבחינה הזאת). לכן לדעתי לא נכון להגדיר את החופש לדת/מדת כעניין נבדל וייחודי ולא נכון שאי אפשר לאסור בתנאים מסויימים מכירת חמץ (או עניינים אחרים).

אם רק יהיה לי זמן אכתוב על זה יותר באריכות. והספר כולו להורדה חינם.

סיכום זמני: קואליציה,דת ומדינה (או איך נתניהו מכר את הזוגיות שלכם לממסד החרדי)

שני סעיפים בהסכמים הקואליציונים שנחתמו בין הליכוד ליהדות התורה ולש"ס מצטרפים יחד ויוצרים תמונה שחורה עבור כל זוג שיתחתן דרך הרבנות בישראל (או שייסע לחו"ל ויתחתן שם).

  • הראשון הוא הסעיף בו הובטח ליהדות התורה שרישום לנישואין במסגרת פקודת הנישואין והגירושין יהיו במועצות הדתיות או ברבנות המקומית בלבד. זה עדיין לא מבטל את פתיחת אזורי הרישום, כי לכאורה (ויש כבר היום קשיים בעניין) יכול זוג להירשם במועצה הדתית שאינה במקום מגוריו. אבל זה כן מבטל את האפשרות להירשם בכל מני לשכות שפתח ארגון 'צהר' (למשל, באוניברסיטאות). כלומר יהיה קשה הרבה יותר להגיע לרבני 'צהר' החייכניים, וברור גם שמשרד הדתות בראשות ש"ס יעשה כל מה שהוא יכול כדי להקשות עוד את העניין.
  • השני הוא העברת בתי הדין הרבניים ממשרד המשפטים למשרד הדתות, כפי שהובטח על ידי הליכוד לש"ס. קשה להפריז בחומרת העניין: מדובר בשליטה על מינוי דיינים (שמרנים) ובאפשרות להשפיע על (ולבלום) כל רפורמה או אפילו פסיקה מקילה שיכולה היתה להבשיל במערכת. ואכן, כבר התבשרנו גם על ביטול מינוי נשים לגוף הבוחר בדיינים (ברור, הרי איזה זכות יש לנשים לומר משהו על הגוף ששולט קודם כל בחייהן?). עד עכשיו משרד המשפטים היה משקל נגד ליברלי לבתי הדין. כעת זה אינו, ומשרד הדתות כאמור ברשות ש"ס.

שני הסעיפים האלה יחד פירושם שליטה חרדית מוחלטת על דיני המשפחה של כל זוג יהודי בישראל, מהחתונה ועד לקבר. חובת מקווה והדרכת כלות, רב חרדי תחת החופה, מינימום מעורבות של הכלה בטקס, אפלייה בגירושין, רשימות של נשים נואפות, חוסר טיפול בסרבנות גט, חוסר טיפול בעגינות. רבותי ובעיקר גבירותי, חיי הנישואים שלכם ושלכן הופכים להיות רכושה הבלעדי של מערכת דתית שמרנית ופטריארכלית.

מה לעשות? פשוט: לא להתחתן ברבנות. ולא להתחתן גם בחו"ל. להישאר ידועים בציבור, שמקבלים היום כמעט את כל הזכויות של נשואים בישראל, ולעשות באופן פרטי כל טקס שתרצו, כולל זה האורתודוקסי כמובן. חתונה ברבנות היא פשוט הפקרת חייכם בידי ממסד מסואב ואטום.

נכון, גם ללא ההתדרדרות האחרונה הזו חשבתי שזה לא מוסרי ולא נבון להתחתן ברבנות, אבל עכשיו הדברים הופכים הרבה יותר ברורים וחמורים. מי שייתנו לרבנות הראשית להיכנס לו/ה תחת החופה יתקשו מאוד להוציא אותה. והרבנות הראשית, כמו כל מערכת שלא זזה כבר מאה שנה, לא מריחה טוב. ממש ממש לא.