אביחי דורפמן

דת ומדינה על פי אביחי דורפמן

freedom_of_religion_and_from_religion_coverהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם לאחרונה חוברת קטנה אך עשירה ובה מאמר חשוב על יחסי דת ומדינה. כתב אותו ד"ר אביחי דורפמן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באונ' תל אביב. ומה שמעניין בחוברת הזאת הוא שדורפמן קורא תיגר על שיח הזכות לחופש דת המרכזי ושולל את העמדה שחופש דת הוא חלק מחופש המצפון. על פי דורפמן מדובר בעניין נבדל וייחודי.

דורפמן מבקש להגדיר חופש דת/מדת כתחום בפני עצמו. הדת מוגדרת כתחום בפני עצמו על ידי המאפיין הבא: תפיסותיה אינן מותנות בבחינה רציונלית, והדבקות בהן היא אפריורית ולא פתוחה לדיון.

על ידי כך מסביר דורפמן למה מגיע לאנשים דתיים הגנה מיוחדת בפני החוק (למשל, כרגיל אסור לפצוע תינוקות, אבל ליהודים שומרי מצוות מותר לעשות ברית מילה), ולמה מגיע לציבור הגנה מפני הדת (למשל, מותר לאסור מכירת סמים, אבל אסור לאסור מכירת חמץ).

הופ! ראיתם מה הוא עשה כאן? בכך שהבדיל בין דת לכל תחום אחר, הוא צמצם את הדת לכדי תופעה המוגבלת לחייו הפרטיים של האזרח. כך הוא מבטיח מרחב ציבורי על טהרת החילוניות הליברלית, ללא נגיעות דתיות.

לדעתי דורפמן שוגה כבר בשלב הנחות המוצא: יש תפיסות ליברליות שאינן מותנות בבחינה רציונלית (למשל, תפיסת נישואים חד מיניים כזכות יסוד), ולכן אינן נבדלות *עקרונית* מתפיסות דתיות (אני לא טוען שהן אינן נבדלות בכלל, אלא רק שאין הבדל עקרוני מהבחינה הזאת). לכן לדעתי לא נכון להגדיר את החופש לדת/מדת כעניין נבדל וייחודי ולא נכון שאי אפשר לאסור בתנאים מסויימים מכירת חמץ (או עניינים אחרים).

אם רק יהיה לי זמן אכתוב על זה יותר באריכות. והספר כולו להורדה חינם.