אגרות הרצי”ה – ספר חדש

 

לפני שבועיים צויונו 40 שנה למותו של הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה קוק ומנהיגה הרוחני של הציונות הדתית – וגוש אמונים – בשנות השבעים וראשית השמונים. בתיאום נאה יצא ספר מאת חגי שטמלר שמקבץ בתוכו שמונה אגרות (לא קבצים, אגרות!) ששבע מהן טרם פורסמו.

האגרות עוסקות בעולם ומלואו, היסטוריה ופילוסופיה ופוליטיקה, ולפני הכל מראות עד כמה היה הרב צבי יהודה אדם משכיל. מלבד בעברית, הרצי"ה ידע לקרוא ולהבין אנגלית, וידע להתנהל בחופשיות ביידיש, גרמנית וצרפתית. הוא ינק ללא חשש מהפילוספיה של המאה ה-19 והתפלמס איתה בעוז.

דוגמא לכך ניתן לראות באיגרת החמישית בספר, משנת 1916. הרצי"ה מתכתב בה (בגרמנית) עם אישה ששמה הלנה בר, אותה הכיר שנתיים לפני כן בעיר הלברשטט שבגרמניה, כאשר לימד את אביה (ואולי אותה) את ספר הכוזרי.

הרצי"ה כותב באיגרת על טעמי המצוות, ומסביר אותם בהתאם לתבנית שכתובה בזוהר, "אסתכל קודשא בריך הוא באורייתא וברא עלמא", כלומר התורה קדמה לעולם והקב"ה התבונן בה וברא את העולם.

על כך הוא מוסיף את תפיסת האידיאליזם הגרמני, ומחזיק שקיום המצוות מעלה את העולם למישור האידיאלי. כפי שהוא אומר במקום אחר (את הציטוט מביא שטמלר בהערות): "קדושה אמיתית עניינה לרומם את ערך המציאות כולה."

אבל זה לא הכל. החידוש הנהדר באיגרת הזאת הוא שהרצי"ה עומד על כך שהעלאת המציאות לאידיאל אינה ממצה את תפקיד המצוות:

האידיאליזם קיים והוא נתון כעובדה קיימת בחיים, [אבל] לא רק מחוץ למציאות, אשר היא 'צריכה להתרומם' אליו או אפילו בתוכו.

הרצי"ה לא מרחיב מעבר לזה, אולם נדמה לי שהוא מתעקש כאן שהמציאות האידיאלית אינה רק מחוז חפץ חיצוני לעולם, אלא נמצאת גם בתוך העולם ממש. "לא רק מחוץ למציאות". לכן העולם לא אמור רק להתרומם אל התורה, אלא עלינו למצוא את התורה, או את נוכחות האל כאן, בעולם הזה.

התפיסה הזאת מזכירה מאוד את ההתעקשות החב"דית על "דירה בתחתונים", כלומר היות העולם הזה נחוץ לקב"ה. הבריאה אינה סוג של "רע במיעוטו" שממתין להתעלות לשלמות שמימית, אלא טוב בפני עצמה וצורך גבוה.

התפיסה הזאת גם מזכירה את שיטתו של אביו של הרצי"ה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שמתעקש שהצדיקים העליונים ("ישרי הלבב", בפיו) אינם נוסקים למעלה ושוכחים את העולם, אף לא חוזרים לעולם כפשרה ומתוך מחוייבות מוסרית (כמו במשל המערה לאפלטון), אלא מוצאים את השלמות האלוהית כאן בעולם הזה. (כתבתי על זה מאמר אקדמי פעם מזמן).

בספר עוד פנינים רבות, דיבורים על גאולה וציונות, יעוד וגורל, וגם רשימה ארוכה של גידופים כלפי הנצרות. כן, הרצי"ה די סלד ממנה. בסוף הספר גם האגרות כולן בשפת המקור (גרמנית). בקיצור, עבודה יפה מאוד.

2 תגובות

  1. שלום תומר.
    ציטוט מדבריך ברצנזיה:
    הרצי"ה כותב באיגרת על טעמי המצוות, ומסביר אותם בהתאם לתבנית שכתובה בזוהר, "אסתכל קודשא בריך הוא באורייתא וברא עלמא", כלומר התורה קדמה לעולם והקב"ה התבונן בה וברא את העולם.

    האם הסמכת ההסבר לטעמי המצוות שהתורה קדמה לעולם וכו' על לשון הזוהר היא משלך ברצנזיה, משל חגי שטמלר בספר או משל הרצי"ה באגרתו? (השאלה איננה על ההסבר עצמו כי אם אל האסמכתא מן הזוהר)
    שכן השאלה שלי היא למה צריך היה (אתה או המהדיר או הרצי"ה עצמו) ללכת עד ספר הזוהר ולא למדרש בראשית רבה שממש בתחילתו מובא העקרון הזה?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s