ראש השנה הוא יום בריאת האדם – המקום בו הוא נברא משמעותי

ראש השנה הוא יום בריאת האדם, וכולנו יודעים מתי הוא נברא: ביום השישי לבריאת העולם. אבל האם אתם יודעים *איפה* נברא האדם?

ובכן מדרש פרקי דרבי אליעזר (פרקים יא, יב) קובע שהאל "גבל גוש עפרו של אדם הראשון במקום טהור בטבור הארץ" – כלומר במרכז היקום. ואיפה זה? כמובן, בירושלים, על הר המוריה, על אבן השתיה, האבן שממנה הושתת העולם כולו.

האדם נברא אפוא במרכז היקום ובנקודת התחלתו – וברגע הזה גם צויין ראש השנה הראשון. בפרקי רבי אליעזר מוסיפים שם שזה סימן לערכו של האדם: "חבה יתירה חבב הקב"ה לאדם הראשון שבראו במקום טהור במקום בית המקדש." לא כל הברואים נבראו במקום בית המקדש. האדם – כן.

התלמוד הירושלמי ממקם את בריאת האדם באותו מקום, אבל מלמד אותנו דבר נוסף. על פי הירושלמי "מלא תרווד אחד נטל הקדוש ברוך הוא ממקום המזבח וברא בו אדם הראשון" (ירושלמי, נזיר, נו:). האל יוצר את האדם הראשון מתוך האפר שממנו יוקם המזבח. והירושלמי מסביר: "הדא הוא דכתיב: וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה (בראשית, ב, ז) וכתיב מזבח אדמה תעשה לי (שמות, כ, כא); מה אדמה שנאמר להלן מזבח, אף כאן מזבח."

כלומר לא רק שאותה אדמה יוצרת את האדם ואת המזבח (שאליו יחזור האדם כדי לעבוד את אלוהיו), אלא שהאדם עצמו, מרומז לנו, הוא כמזבח שדרכו עובדים את האל. "אף כאן מזבח" – אנחנו עובדים את האל לא רק על ידי הקרבת הקורבנות על המזבח, אלא על ידי קרבה לאדם.

אין בכך פלא: כפי שלפני המזבחות האליליים ניצבים צלמי האלים שאליהם מקריבים עולות, שדרכם עובדים את האליל, כך דרך האדם, שעל פי המסורת היהודית הוא צלם אלוהים, הייצוג הארצי של האל, יש לעבוד את האל.

ומיום שפסקו הקורבנות על המזבח ההוא, על אחת כמה וכמה. התפילות והמצוות שנוצרו, בין השאר, כדי למלא את החלל שהותיר חורבן הבית הינן כקורבנות טפלים וריקים אם הן לא מקדמות התייחסות גבוהה יותר אל האדם. הנביאים זעקו שהאל אינו מעוניין בהקרבת קורבנות שמגיעה ללא דרך ארץ. כך ודאי הוא אינו מעוניין בעבודת השם שמרחיקה אותנו מאהבת האדם. "למה לי רֹב זבחיכם" עלול להפוך חלילה ל'למה לי רֹב הלכותיכם'.

אבל לא די בכך. אם האדם הראשון נברא במקום תחילת בריאת העולם שהוא גם מקום המזבח, הרי שהוא נברא גם במקום העקדה. הרי אברהם עקד את בנו על אותה אבן עצמה. אותו מקום מסמן לנו אפוא שהאדם אינו סוף פסוק. יש גם משהו מעבר אליו. עלינו לעבוד את האל דרך קרבה לאדם, מפני שהאדם הוא צלם אלוהים, וזאת בלי לשכוח שהאדם הוא, ובכן, צלם אלוהים, כלומר: שיש גם מציאות אחרת לחלוטין, וגדולה עוד יותר.

האדם נוצר מאדמת המזבח, אותו מזבח שהוא נעקד עליו. אבל גם הוא מזבח, ועבודת האל שאינה מתגלמת באהבת האדם היא ריקה מתוכן. האדם מצווה לעבוד את האל, אבל הוא גם נעקד למענו. עוקד והנעקד והמזבח הם אותו האחד. המתח בין יסודות אלה הוא בלתי פתיר. ניסיונות לפתור אותו על ידי משיכה לכיוון מסויים בדרך כלל מחבלים הן בעבודת האל והן באהבת האדם.

ראוי לזכור זאת ביום בריאתו. שנה טובה.

תגובה אחת

  1. רבים ורבות טוענים כי שכחנו את הצלע השלישית במשולש הקדושה היהודי, האדמה. היהדות מלאה כרימון בביטויים ובמצוות הקשורות לאדמה ולמחזוריה, אולם זו (ובטח ייצוגה הנשי), אינם נחשבים יותר לאלוהות. האם נותרנו אם מצוות הקשורות לאדמה אך זה מעט וללא עומק אותנטי כיום?

    באם מיתוס הבריאה בבראשית וכאן אומרים שהאדם נוצר מאדמה, אזי שניהם חלק ממעשה האלוהות.
    האלוהות אימננטית לעולם, ואיננה רק מחוצה לו כמו שהורגלנו לחשוב ביהדות/יות.

    שנה טובה, תומר!

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s