ישי רוזן-צבי על המשנה – וההלכה כטקס

ישי רוזן-צבי כתב ספר יפה וחשוב על המשנה והמדרש, ואני רוצה לקחת ממנו דבר אחד: תפקידה של משנה כמכוננת את ה-טקס של היהודי.

כפי שכותב רוזן-צבי כבר בפתח הדבר של הספר, "המשנה מציגה, לראשונה בתולדות היצירה היהודית, מערכת חוק מקיפה". תאמרו: רגע, אבל התנ"ך כבר הציג מערכת חוק מקיפה, לא?

לא ממש. יש חוקים במקרא, אבל הם מפוזרים, לפעמים סותרים זה את זה, לפעמים חוזרים זה על זה, ולבד מאשר בנוגע לענייני המקדש, הם מאוד לא מפורטים. הם כלליים ("לֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט") ולא מדוקדקים (מהו לקט? איך משאירים אותו בשדה? לכמה זמן? וכו').

במילים אחרות, במקרא אין הלכה. יש חוקים, אבל חוקים גם היו לחמורבי, או לממלכת אשור. אוסף של חוקים עדיין אינה מערכת חוק ובוודאי לא הלכה. המשנה מביאה הלכה.

מי שכתב על זה לפני רוזן-צבי היה משה הלברטל ("תולדות ההלכה והופעת ההלכה", דיני ישראל, כט, תשע"ג). הלברטל מגדיר את ההלכה כשדה נורמטיבי מעובה, ברמות רזולוציה גבוהות. במילים פשוטות, ההלכה מעצימה את העיסוק בעולם והופכת את כולו לקדוש. כל דבר הוא בעל חשיבות.

רוזן-צבי בונה על הלברטל (ויעקב ניוזנר) ומדגיש כיצד המשנה בונה סדר תיאורטי שכולל את העולם אבל לא תלוי בעולם. במשנה, כותב רוזן-צבי, "פועלים שני כוחות מנוגדים בעת ובעונה אחת: מחד גיסא התייחסות לעולם הממשי ומאידך גיסא כינון תחליף לעולם זה."

כלומר מערכת החוקים המשנאית, ההלכה, מתייחסת בפרטנות לעולם, אבל אינה תלויה בו ומסוגלת לתהייחס בפרטנות גם לעניינים שאינם בעולם (למשל, המקדש) ובמקרים היפותטיים שונים שברור שלעולם לא יתקיימו.

ומה שמעניין כאן, הוא שהפעולה הזאת – יצרת סדר מקביל לעולם, שמתייחס לעולם אבל לא תלוי בעולם – הוא אחת ההגדרות לטקס (ראו הספר המבריק Ritual and its Consequences של אדם זליגמן ואחרים). כשאנחנו מבצעים טקס (תפילה, קורבן, אמירת "מה נשמע?" בלי להתכוון לכך) אנחנו בונים בפעולותינו מציאות אחרת באופן זמני. אנחנו מציבים את עצמנו ברצוי ולא במצוי והופכים לכמה זמן את הרצוי למצוי. אנחנו חורשים בשדה נורמטיבי מעובה.

והנה, עולה מדבריו של רוזן-צבי שההלכה עצמה, ובפועל לימוד החוק ויצירת החוק על ידי פרשנות החוק, היא השתתפות בטקס. מכאן מובן מדוע לימוד תורה הופך לעשייה מקודשת, אולי המקודשת ביותר, ועוד יותר משיהודים מצווים לקיים את החוק (וכחלק ממנו את הטקסים הקטנים המנויים בו כמו תפילות וברכות) הם מצווים ללמוד תורה, כלומר לקיים "הלכה", כלומר ללמוד ולפרש, שהיא ה-טקס היהודי המתמשך.

ובשביל חכמי המשנה, שיצרו את הטקס המורכב והמתמשך הזה, העניין היה חיוני מאין כמוהו. ההלכה כוננה עבורם עולם מקביל, בדיוק כאשר עולמם האובייקטבי היה עגום ואפל.

undefined

6 תגובות

  1. מעניין כיצד קיימו היהודים את ההלכה לפני כתיבת המשנה והתלמוד. לכל אורך ההסטוריה היהודית המופיעה בתורה ובנביאים יש מעט מאוד התיחסות להלכה. למעשה המשנה והתלמידים קיבעו את ההלכה והכנסו אותנו למסגרת מחייבת ולוחצת. שעבד היום אנו סובלים ממנה. נעלמה הגמישות. וההלכה רק הולכת ומחמירה וסוגרת עלינו.

    אהבתי

    1. מבהיל!
      איך אפשר לומר שיהודים סובלים מקיום ההלכה לפרטיה? יהודים מוסרים את הנפש על כל קוצו של יוד, ולהגיד שהם סובלים רק בגלל שכמה בעלי תאווה לא מפסיקים למלא את תאוותיהם בראש חוצות זה לא לעניין כלל.

      אהבתי

      1. א. ההלכה שעליה הם "מוסרים את נפשם" איננה הדת של ימי המקדש. אברהם אבינו למשל הגיש לאורחים שלו בשר וחמאה.
        ב. מה שאתה מכנה בשם "תאוות" הרבה פעמים הוא חופש הדעה, היצירה והאהבה ולא ברור לי מה רע בו.
        ג. אבל חשוב מזה. ההלכה ההיא נוצרה בתקופה שבה אישה הייתה תלויה לגמרי בגבר, שעבדות נחשבה חוקית ושהמצב הטבעי עבור יהודי היה להיות אורח בארצו של הגוי. הקמת מדינת ישראל היא נגד אותה הלכה, שוויון לנשים הוא נגד אותה הלכה וכך גם דמוקרטיה, שיחרור העבדים ועוד הרבה דברים מוסריים וצודקים

        אהבתי

        1. יהודי ששומר מצוות לא סובל מזה ח"ו היל"ת! הסובלים מכך הם אלו שעינם צרה בשומרי מצוות.

          יש ב'עד הנה' של עגנון פתגם שאומר החסיד קוצק, והוא רלוונטי גם לענייננו.

          אהבתי

          1. בוודאי שהוא סובל אם בגלל ההלכה שלו הוא נשאר בגולה ונתון לחסדי הגויים

            אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s