על 'הסרת הקסם מהעולם' מאת אביהו זכאי

Captureהספר היפה הזה יצא לפני כשנה בהוצאת רסלינג, והוא מספר את סיפורו של ה- entzauberung, המונח שהתשמש בו מקס ובר כדי לסכם את המעבר מהעולם התיאולוגי לעולם המדעי, והוא מבחין בעזרתו לא רק בין העולם הפרה-מודרני לזה המודרני, אלא בין העולם המערבי לעולם הלא-מערבי, בו לא התרחש entzauberung לדידו.
 
המונח מתורגם באנגלית ל-disenchantment ובעברית ל"הסרת הקסם מהעולם", מה שגורע ממנו את המימד הסובייקטיבי שנושא המונח בגרמנית ואנגלית. והלא מדובר בתהליך סובייקטיבי: בני אדם הם אלה שעוברים חילון מחד, ומפתחים שיטות לשליטה וסידור העולם (מדע, בירוקרטיה). אלה יחד מסירים *בעיניהם* את הקסם מהעולם, והופכים את היקום למערכת מורכבת של חומר הפועלת על פי חוקיות קבועה ונטורליסטית.
 
בסופו של דבר התהליך הזה, שהתחיל עוד בשיאה של הפנאטיות הפרוטסטנטית במאה ה-16, הפך את העולם משרשרת ארוכה של ישויות, רצונות וכוחות שמהדהדים זה את זה באמצעות הקבלות סמליות (חשבו על סמלי האסטרולוגיה או מערכת הספירות הקבליות) ופועלים כולם לשם כבוד האל ולמען תכליות ברורות כשלמות והרמוניה קוסמית — למחסן גדול מאוד של חפצים שנעים על פי חוקים קבועים (ולא רצונות) ופועלים ללא שום תכלית ובאי סדר אינסופי.
 
כך לפני הסרת הקסם היה ברור ש"כל יצור כשלעצמו הוא מעין סמל… שנברא על ידי הרצון האלוהי בכדי לייצג את הדברים הנסתרים של חכמתו" (כפי שמצטט המחבר, פרופ' אביהו זכאי (האונ' העברית), את הנזיר הוגו מסן ויקטור שחי במאה ה-12) ואילו תהליך הסרתו התבצע בין השאר על ידי דקרט (במאה ה-17), שקבע כי "כל הגופים ביקום מורכבים מאותו חומר אחד ודומה".
 
המעבר לחוקיות נטורליסטית הפכה את העולם למובן – אבל גם לשטוח. לנשלט – אבל לקר. תפיסת העולם המדעית הרגה את היקום כאורגניזם והולידה אותו כמערכת. האנלוגיה האהובה כל כך על תאיסטים בימינו, כאילו העולם הוא שעון, מבטאת כבר תפיסה מחולנת, מוסרת-קסם.
 
ניכר שהספר מבוסס על מחקר ארוך שנים וידע מקיף ורב. הוא כולל שפע של ציטוטים מרתקים ופורש תמונה מאלפת של המעבר מהעולם הפרה-מודרני לזה המודרני. עם זאת, התמונה הזאת היא חלקית. הספר נוגע בכמה נקודות מסויימות, עושה זאת היטב, אבל לא מסכם באמת את הנושא. אמנם, הנושא הוא רחב ביותר כמובן. יש אפוא פשוט לקרוא את הספר מתוך הבנה שהוא נותן פלחים ולא שלם.
 
פרק שלם מוקדש בספר לבלז פסקל (1623-1662), שהיה מתמטיקאי ופיזיקאי אבל גם תיאולוג קתולי רגיש ביותר, שחושיו החדים קלטו את השינוי העצום שעוברת תודעת האדם כשהיא מגדירה מחדש, באותה תקופה, את העולם שסביבה.
 
זכאי מלקט מספרו של פסקל 'מחשבות' (שמו המקורי הוא 'אפולוגיה על הדת הנוצרית') כמה ציטוטים נפלאים בהם פסקל מבכה על התהליך שהוא ובני דורו עוברים. הנה אחד
 
אני רואה את המרחבים המפחידים של היקום סוגרים עלי, ואני מוצא את עצמי קשור לפינה אחת של המרחב האינסופי הזה ללא כל ידיעה מדוע הוצבתי במקום זה.
 
ככה נראה עולם שאיבד את כל משמעות דתית. עולם שאין לו מטרה ואין לאדם בו תכלית. זכאי מביא גם ציטוט של ט.ס. אליוט שמתייחס לפסקל:
 
"היאוש של פסקל," כותב אליוט,
האכזבה שלו, הם מכל מקום לא דוגמא לחולשב אישית; הם אובייקטיבים לחלוטין, מאחר שהם מהווים רגעים מכריעים בהתקדמות הרוח האינטלקטואלית
אותה התקדמות של אותה רוח שהסירה את הקסם מהעולם.

5 תגובות

  1. מעניין מאד. תודה.
    האם יהיה לך זמן לתת ביקורת על הספר של ניר מנוסי שיצא לאחרונה על דת ומדע?

    אהבתי

  2. תומר, האם איננו עדים לבריחה , מפוחדת קמעה, אחורנית ובחזרה לחיק החמים של אמונה ללא דעה?

    אהבתי

    1. זו שאלה טובה. ולדידי קשה מאוד לדעת, אבל ממה שהבנתי תומר משוכנע מסיבותיו שהמגמה היא ברורה, עקבית, וללא סיכוי להשתנות – מגמת חילון.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s