הציונות הדתית שוברת טאבו

לכל קהילה יש גבולות. גבולות אתניים, גבולות כלכליים, גבולות דתיים, גבולות מוסריים. הגבולות למעשה הם אלה שמגדירים מהי קהילה ספציפית. הגבולות החזקים ביותר הם אלה שפריצתם היא טאבו. הטאבו הוא מעשה כל כך חמור שכדי להימנע מלעשותו יש, בתנאים מסויימים, למות. במסורת היהודית קוראים לזה "יהרג ובל יעבור". עבודת אלילים, גילוי עריות, שפיכות דמים. שני האחרונים מוכרים מכל חברה בעולם. הראשון הפך לטאבו ספציפי למסורת הזאת, ועבר ממנה הלאה למסורות אחרות.
 
בתקופה שלנו גזענות היא טאבו. זה לא שאנחנו חושבים ש"לא ראוי להיות גזענים". הרבה מעבר לזה: אנחנו חושבים שגזענות – בשפה מסורתית – היא תועבה. שגזענות היא חטא שיש להימנע ממנו בכל מחיר. אין כאן מסתורין גדול: אחרי התוצאות שהביאו תורות גזע באירופה ובארה"ב במאות השנים האחרונות ברור למה החברה שלנו דוחה גזענות בשאט נפש. אנחנו לא רוצים לחזור לזמן שאנשים שועבדו או נרצחו רק בגלל מוצאם האתני.
 
גם המוסדות המשפטיים והדמוקרטיים שלנו מבוססים על הקביעה האפריורית שכל בני האדם נולדו שווים. הגזענות היא ערעור כל העולם המערבי המודרני. השוויון בין בני האדם הוא אחד מיסודות עולם הערכים שלנו, והוא מופיע במסמכים מכוננים, מהכרזת העצמאות האמריקאית ועד מגילת העצמאות הישראלית.
 
העובר על טאבו נמצא בבעיה. בשפה מסורתית, נדבקה בו טומאה. הוא מצורע. יש להרחיקו מהמחנה. הוא או היא יוכלו לחזור רק אחרי שיקיימו טקס כלשהו שיכפר עליהם או יטהר אותם. עד אז הם טמאים. לא רק זה, אלא כל מי שבא איתם במגע טמא. כי טומאה היא מהות מדבקת. מי שטמא מדביק את כל סביבתו.
 
אם להמשיך את הכיוון הזה (שהציע ג'ונתן היידט במאמר לפני שנה וחצי), ניתן מכאן להבין את ההתעקשות של השבועות האחרונים על שימוש במונח "בלוק טכני" בנוגע לאיחוד הבית היהודי והאיחוד הלאומי עם עוצמה יהודית. לאמור: אנחנו לא באמת נוגעים בהם. אנחנו רק עוזרים להם קצת, כדי שהם יעזרו אחר כך לנו קצת. אבל הכל רק בכאילו. לכן אנחנו לא מקבלים את טומאתם, טומאת הגזענים הכהניסטים. הולכים עם ומרגישים בלי.
 
האנשים שחשבו על הקונץ-פטנט הפורמליסטי הזה דווקא מבינים דבר או שניים בהלכות טומאה, אבל לא השכילו לדעת שאין דבר כזה חצי שיתוף-פעולה, והציבור הרחב לא ממש מבין למה יש דברים שמותר "בשינוי". מי שרץ עם כהניסטים סופג את טומאתם. והמפלגה הציונית-דתית היא כיום טמאה בטומאת הגזענות.
 
ומי שמארגן את הריצה עם הכהניסטים גם הוא נדבק בטומאתם. נתניהו היום טמא בטומאת הגזענות. כך אפשר להבין את הודעת הגינוי הנדירה מאייפאק. הארגון, כמו ארגונים אחרים, מותח את הגבול בגזענות בוטה. זה טאבו. ואנשיו גם ידעו שאם לא יגנו את המעשה גם בהם תידבק טומאת הגזענות. לא היתה להם ברירה.
 
התגובות עד כה בציבור הציוני-דתי מאכזבות. לבד מבודדים – הרבנים אמנון בזק, משה ליכטנשטיין, והרב בני לאו, עמית קולא, מנכ"ל בני עקיבא לשעבר דני הירשברג – כולם בוחרים לשתוק ולהיטמא, או אף לתמוך בגלוי בהפצת הטומאה (דרוקמן, יצחק לוי). דמויות אחרות, כמו העיתונאית יפעת ארליך, שיש לה כנראה יותר אומץ ציבורי ומצפון מאשר כל רבני 'צהר' יחדיו, מצליחות לסמן ניצוצות של אור בתוך החשכה. הרוב מתגלים כחלשי אופי.
 
המסקנה היא פשוטה: גזענות אינה טאבו עבורם. וזה לא שלאנשים האלה אין טאבו. חילול שבת, בעילת נידה, אכילת שרצים, נישואים עם לא-יהודים, שוויון זכויות ללהט"ב – כל אלה מהווים שדות מאיימים מאוד של טאבו עבורם, והם לא היו חולמים לרוץ, לא בבלוק טכני ולא במגדל תיאורטי, עם מפלגה שמקדמת אותם. אבל גזענות, מסתבר, אינה טאבו. ערך השוויון המהותי בין כל בני האדם, שהוא אחד הבסיסים של המסורת היהודית כולה ("צלם אלוהים"), אינו בעולם הערכים שלהם. הפחד מטומאת הגזענות אינו גדול. חלקם, אפשר לשער, אף מעוניינים להתפלש בה.
 
חלקים גדולים מהציבור בישראל (כמובן לא כולם) רואים מול עיניהם איך בציונות הדתית נדבקת טומאה. מהיום והלאה הבית היהודי תישא את טומאת הכהניזם. לא מן הנמנע שבעתיד מינוי שר חינוך חובש כיפה סרוגה יתקל ברתיעה גדולה מאי פעם. כיצד ניתן למי שמשלים עם כהניזם לחנך את ילדינו? חובשי כיפה ייחשדו בכל מקום בהעלמת עין מגזענות, ותוכחות מכיוון רבנים סרוגים לא ילקחו ברצינות – הרי הם עצמם לא מוסריים. ובפינויי ההתנחלויות שיגיעו? האדישות היחסית מתקופת הריסת גוש קטיף תהיה אמא תרזה לעומת חוסר האמפתיה ואף השמחה לאיד. ניקוי המצפון הסיטונאי של הציבור החילוני ("למה שנרחם עליהם? הרי הם גזענים") יהיה חריף ואכזרי.
 
אבל דיה לצרה בשעתה. כרגע הציונות הדתית מתגלה במלוא קטנותה. כמי שרואה עצמו בשוליים הרחבים של הציבור הזה וכמי שרוב רובה של ממשפחתו המורחבת שייך לציבור הזה, לי אישית, כבר כתבתי, זה שובר את הלב. אבל אין מנוס מהמסקנה שנפשם של רבים רבים בציבור הזה הושחתה.
 
כפי שכתב יאיר שלג, אף הוא בן לציבור הזה, בשישי ב'מקור ראשון',
כל זה קורה, כי בתהליך ארוך הפך הערך של ארץ ישראל […] למעין פֶטיש שמצדיק פגיעה בכל ערך אחר. […] במבט של 52 שנים ממעוף הציפור, נראה שדווקא לא כהנא צדק, אלא ליבוביץ צדק. השליטה ביו"ש אכן מפוררת את חישוקי החברה הישראלית, וכנראה גם את עצם יכולתה להתקיים כמדינה יהודית, או דמוקרטית.
 
בדיוק כך.
איחוד מפלגות הימין

21 תגובות

  1. כנראה שקדושת ארץ ישראל חזקה מכל.
    אבל… המילה גזענות קשה מידי. לא הייתי מכנה את האידיאולוגיה של עוצמה יהודית בשם גזענות. זה פשטני מידי. מי שיקרא היטב את המצע שלהם לא כל כך יסכים עם המילה הזאת. בסתר ליבנו, כולנו היינו מעדיפים שלא יהיו כאן ערבים. ומי שיזדעק למקרא המשפט הזה הוא צבוע. מי שברח. הוברח. או נזרק מהמדינה בשנת 1948 איננו רשאי לחיות כאן .אך מי שנשאר או לא הספיק לברוח ישאר כאן…… תחשבו על זה….

    אהבתי

    1. בסתר ליבי הייתי מעדיף שהערבים היו מקבלים אותנו בזרועות פתוחות לפני מאה שנה והיום הייתה פה מעצמה שהייתה שמה את אירופה המאוחדת, אמריקה וסין בכיס הקטן.

      אהבתי

    1. א. היא שקר. אנשים אינם נחותים יותר או עליונים יותר בגלל שנולדו לגזע מסוים.
      ב. מכיוון שכך היא לא מוסרית, אתה עושה עוול לאדם על משהו שהוא לא אשם בו. זה בסדר גמור להגיד שמישהו לא יכול להיות טייס אם אין לו קואורדינציה. זה לא בסדר לומר שהוא לא יכול להיות טייס כי קוראים לו בוזגלו ולא פרידמן.
      ג. היא גורמת להתנוונות. אם אתה בעל חברה באמריקה ומקדם לתפקידי ניהול רק אנשים מרקע נוצרי ולא יהודים אתה אולי מפסיד מנהלים ממש טובים שהם יהודים (או שחורים או נשים או מה שתבחר). אלן דרשוביץ' סיפר איך נדחה בראיון עבודה כי הוא היה רק השני הכי טוב בכיתה ואז גילה שאת התפקיד קיבל מישהו שהיה אחריו ברשימת המצטיינים. אם זה לא נראה לך בעייתי תשאל את עצמך למה פתאום מפעלי רכב באמריקה החלו להיסגר בזמן שהיפנים מעבר לים השתלטו על כל התעשייה.

      אהבתי

      1. א. עדו, נעלות זה כבר לא גזענות לכשלעצמה.
        ב. לא חייב להיות שזה שקר, אם אחד בנתיבות מעוניין לקבל רק מרוקאים נהיגה שלו, מה שקר בזה והכיצד הוא עושה עוול?
        ג. אדם שלא מקדם את רצונו עלול להחליש את כוח הרצון שלו וכך להתנוון יותר. בכל מקרה, גם אם ברור שזה גורם להתנוונות מה הבעיה מעבר לבעיה האישית של המנוון להתנוון, מה זה שונה מאדם שמזניח את בריאותו?

        אהבתי

        1. א. זו כן גזענות אם אתה מניח שמישהו נעלה יותר בגלל גזעו.
          ב. זה גם פשוט לא נכון לכן זה שקר. יש מאפיינים שהם מטבעם לא אוביקטיבים. למשל אי אפשר לקבוע מי האישה הכי סקסית בעולם ולכן אני לא יכול להתווכח עם מי שנמשך רק לבלונדיניות. לעומת זאת אפשר לקבוע מי מתאים להיות בקומנדו הימי ומי לא ולכן כאשר הפסיכולוג של הקומנדו הימי פסל מועמדים דתיים הוא מעל בתפקידו.
          ג. תיארתי נזק אפשרי שנגרם מהגזענות (והתוצאות מוכחות) זה לא אומר שיש נזקים שלא נגרמים מהגזענות

          אהבתי

  2. כמובן שאין בעיה להיסמך על מפלגת בלד הגזענית לא פחות. תחי הדמגוגיה והצדקנות

    אהבתי

    1. מה גזעני בבל"ד ומי בדיוק 'נסמך' על בל"ד? הם היו חברים באיזו קואליציה ומתי?

      אהבתי

  3. והציונות הלא דתית? זו של אהוד ברק וציפי לבני ובני גנץ ויריב אופנהיימר ואפילו טליה ששון?
    מה לגבי שיתוף הפעולה שלנו עם משטרי הרודנות של אבו מאזן והחמאס?
    מה לגבי שיתופי הפעולה שלנו בעבר עם דרום אפריקה ורודזיה? מה עם אירנגייט?

    אני שואל כי זה אתה ויאיר שכותבים. מזמן נטשתם את הממסד הרבני הד"ל והכרתם בגזענותו. ומשום כך עתה אין מקום לכתיבתכם "הצדקנית והדמגוגית" כפי שרשמו אחרים בתגובותיהם. כבר האשימו אותך שרצחת את רבין? או שאתה מהדתיים הטובים המעטים שהצליחו להוציא את עצמם מן הכלל?

    מצד שני, לי עצוב לראות את ההתכנסות הזו. זה סוג של הודאה בטענות של אנטישמים. פתאום מתברר שהם צודקים. יחידה 101 והש"י של ההגנה מגלים לנו מה הם עשו באמת, ואתה כישראלי נאלץ לזרוק את כל טיעוניך.
    וכך לגבי הדתיים והדת.

    (רגע, אני אומר לעצמי בהצטדקות, למען האמת, צריך לחכות לבחירות כדי לראות מי קונה את האיחוד הטכני)

    ועדיין כשאנחנו עומדים מול הסרטים השטניים מבית מדרשם של החמס, ומנגינת תקוף תעשה ביגועים, אתה נזכר שבכל זאת מותר לך לעמוד על חייך. ובמקביל, שמותר לך להשאר שומר מסורת ואפילו הלכה, בלי להתנצל על זה (בתנאי כמובן שלא תצביע למפלגת המחסום המעשי).

    אהבתי

    1. הטור מדבר בדמגוגיה והגזמה, כי:

      א. האם בית יהודי לא היה מסכים להתחבר בקונסטלציה מסוימת עם הליכוד שכולל בתוכו את אמיר אוחנה- שמקדם את ענייני הלהט"ב???

      ב. למה ב-2009 שח"כ בן ארי כיהן בכנסת מטעם האיחוד הלאומי, לא קמה הצעקה אז כמו היום??

      אין זאת אלא שכל "הוגי הדעות" נופלים בפח של- "רק לא ביבי" מה שמטבע הדברים יפעל כבומרנג… [לצערי…]

      אהבתי

      1. הקדמת אותי בשתי הנקודות שהעלית 🙂
        אבל אני לא חושב שהעניין הוא "רק לא ביבי", או לפחות לא רק זה. העניין הוא יותר הנוהג הפרוגרסיבי להעלות את רף הציפיות עם הזמן, בלי קשר למה שקורה במציאות. וציפיות גבוהות מדי, סופן אכזבה מרה.

        אהבתי

      2. זה שאמיר אוחנה הומו ממש לא אומר שהוא מקדם זכויות להט"ב. למעשה, בכל ההצבעות שזכורות לי בנושא הוא הפגין משמעת קואליציונית למופת, והצביע נגד האינטרסים של הקהילה הלהט"בית כי ככה אמרו ביבי ובנט.

        Liked by 1 person

        1. העניין אינו למי אוחנה הצביע אלא עצם זהותו אדם שבאופן מוצהר וקבוע עובר על אחד מאיסורי העריות שבתורה. גם מיכאל בן ארי היה ח"כ, וקשה להיזכר במשהו מיוחד שהוא עשה בתפקיד הזה; הזעזוע הנוכחי מבוסס על זהותו הפוליטית ולאו דווקא על מעשיו בתפקיד.
          עכשיו, אני לגמרי שמח ששום מועמד או ח"כ דתי מהליכוד, או ממפלגה דתית כלשהי, לא הצהיר שאינו מוכן לכהן באותה סיעה/קואליציה עם מי שעוסק באופן קבוע בגילוי עריות. מלחמות דת הן הדבר האחרון שחסר לנו. אבל זה נכון לגבי הדת הפרוגרסיבית לא פחות מאשר לגבי הדת היהודית.

          אהבתי

  4. בצער רב אני מסכים עם הפוסט הזה.

    המגיבים הקודמים מתעלמים מההבדל בין גזענות בדיעבד מצד שעניי עירך קודמים, בוודאי במצב של פיקוח נפש, לבין גזענות לכתחילה כשיטה אידאולוגית.

    מדינה בה אדם נחשב סוג ב' בגלל מוצאו האתני היא מדינה שקודם כל יש בה בכלל מושג של אדם סוג ב'. היום סוג ב' בגלל מוצאו האתני, מחר גם בגלל צבע הכיפה שעל ראשו, הישיבה בה למד, מצבו המשפחתי כגרוש/ה.

    Liked by 1 person

    1. ההבדל קיים, אבל כל עוד יש מה שאתה קורא "גזענות בדיעבד" — שאינה הולכת לשום מקום, ודאי לא בתנאי סכסוך לאומי מתמשך — קשה לומר ש"בתקופה שלנו גזענות היא טאבו".
      זה אינו ייחודי לגזענות, כמובן. מישהו הזכיר גילוי עריות? ובכן, ברגע שמוציאים את האל ואת האיסורים המיוחסים לו מהמשוואה, גם זה אינו ממש טאבו. משכב זכר הוכשר ציבורית (נדמה לי שאני יכול לשער מה הייתה תגובתו של תומר אילו מועמד דתי כלשהו מהליכוד היה עושה מעשה עינת ארליך ופורש מהרשימה על רקע אי-נכונות לכהן באותה סיעה עם אמיר אוחנה…). ניאוף נתפס כמעילה באמון לכל היותר, משהו שקשור לפסיכולוגים, מגשרים ובית משפט לענייני משפחה, לא ל"ייהרג ואל יעבור". יחסי מין עם קרובי משפחה, כל עוד אינם מערבים קטינים, נחשבים למשהו בין ביזאר לדחקה; וגו'.
      עכשיו, אני אדם חילוני ולא ממש מצטער על התהליך הזה. אני פשוט חושב שיש הבדל בין טאבו לנורמה חברתית שרחוקה מלהיות חד-משמעית.

      אהבתי

  5. זו דילמה של טהרנות מול ריאליזם. ברור כשמש ש-2 הח"כים שלהם ישפיעו על הקואליציה בערך כמו משענת של כסא. ברור כשמש גם שקואליציית שמאל תשפיע גם תשפיע על התנהלות המדינה, ולא לטובה (לדעת הימין). מי שבוחר במקרה זה לרחוץ בניקיון כפיו, הוא כנראה אדם חיובי וערכי, אבל מי שבוחר להיות ריאלי כנראה יעשה את העבודה בשביל הציבור שלו.

    …ואף על פי כן, ייתכן מאוד שלא אצביע לבית היהודי בגלל זה. אבל אני לא פוליטיקאי.

    אהבתי

    1. אין בעיה. עכשיו תחשוב על מנהיג במדינה אירופית שיכניס אנטישמים מוצהרים לקואליציה שלו משיקולים פרקטיים ותגיד לי לאיזה צד היית נוטה

      אהבתי

      1. בדיוק לצד שלך, כמו ששום ערבי נורמלי לא יתמוך באיחוד מפלגות הימין. אבל אני לא בוחר מאחורי מסך בערות אלא מתוך הזהות הישראלית והיהודית שלי.

        אהבתי

        1. זאת אומרת שזה לגיטימי לבחור בכהניסטים בדיוק כמו שלגיטימי שמנהיג אירופי יצרף נאו נאצים לשלטון שלו. זה פסול רק כשאתה מדבר כיהודי אבל אין כאן משהו שהוא כשלעצמו לא לגיטימי. הבנתי

          אהבתי

להגיב על מצדרביעי לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s