החלטת מצערת של בית המשפט העליון של הודו

לא מדובר ב"נשות כותל" של הודו ולא, בית המשפט העליון שם לא עשה צדק או טוב כשביטל איסור בן מאות שנים שמנע מנשים שהיכנס למקדש סברימלה בדרום הודו. בית המשפט העליון פגע בחופש הדת של המאמינים ההודים שם.
למה? משום שבית המשפט התערב וכפה ערכים אגליטריים על אתר דתי ספציפי שמצד אחד אינו ממלכתי ומצד שני נוהג כבר זמן רב על פי מסורת מקומית מסויימת, ומצד שלישי מקיים מנהג נדיר למדי. על פי המנהג במקום האל איאפה (Ayappa) מתנזר ממין, ונשים (בגיל הפוריות) מסיחות את דעתו מהסגפנות המדיטטיבית בה הוא שקוע. בלי אותה סגפנות מדיטטיבית הוא לא יכול למלא את תפקידו.
אפשר לחשוב שזה קשקוש מבדח אבל יש כנראה יותר הודים שחושבים שזאת אמת מאשר יש יהודים בעולם, וגם אם היו שלושה ראוי לכבד את אמונותיהם. בנוסף לכך הרוב המוחלט של המקדשים בהודו מאפשרים כניסת נשים, ובחלק גדול מהם תמצאו בקודש הקודשים אלות, ולא אלים. אין לנשים שום בעיה להתפלל בהם. מדובר במקדש אחד ובמנהג ספציפי ונדיר. כעת איבדנו מסורת מקומית שורשית והאפשרות של מיליוני הודים לערוך את הפולחן שלהם נפגעה.
בניגוד לכך בכותל הדרישה לאפשר לנשים להתפלל כדרכן ולמשפחות להתפלל יחד מבוססת (בין השאר) על הקביעה החד משמעית ש*לא* מדובר בבית כנסת אורתודוקסי. מדובר באתר לאומי, ממלכתי, יחיד במינו, הפתוח לציבור כולו. כפי שלא נעלה על הדעת שבית משפט ישראלי יכריח בית כנסת אורתודוקסי להסיר את המחיצה, כך לא נעלה על הדעת שבאתר לאומי המתיימר לשרת את הציבור כולו יכריחו את הציבור להתפלל רק עם מחיצה.
Capture

12 תגובות

  1. תומר יקר,
    מכיון שאין באפשרותי כרגע להיפרד כידידים בעלי דעות שונות ואפילו מנוגדות, אשמח אם תמחק אותי מרשימת התפוצה היפה שלך, 16,000 . ותניח לי לשבת לבד בחושך. איתך הסליחה, אני מניחה שתוכל להמשיך בלעדיי, בכל זאת, עם 16,000 קוראים, יהיה לך קשה להיות לבד.
    בהצלחה,
    קרני

    אהבתי

      1. חחחחח, לא פסיב ולא אגרסיב. פשוט אני לא אוהבת שמכניסים אותי לרשימת תפוצה כל שהיא. אנא, הבן אותי כראוי. אני ורעל לא הולכים יחד. אם היית מכיר אותי היית מסכים לאמירה זו שלי. ושוב, סליחה אם פגעתי, המשיכו בלעדיי. בהצלחה.

        אהבתי

        1. נכון. למרות הנסיונות והזמן שהשקעתי בזה, עדין הייתי מכותבת. לכן ביקשתי בקשה לא ראויה מעין זו. מבטיחה שזו תהיה הפעם האחרונה. ואתה פטור מלענות לי

          אהבתי

  2. אוף…
    הרי אם בית המשפט ההודי היה קובע שיש להשאיר את האיסור על כנו היית משתמש באותו המקרה כדי הסביר לנו כמה גרועה היא הדרת הנשים ואנו הולכים ונהיים דומים להודים
    הרי דעתך הנוגע לנשות הכותל ידועה. אתה לא מנסה לברר אותה אלא להראות כייצד כל סיטואציה שהיא צריכה ויכולה לתמוך בדעתך הקבועה מראש.

    אהבתי

      1. אמשיך לעקוב. אם אתבדה לא אהסס להודות בכך.
        כרגע, מכל מה שקראתי ממך עד עתה (כמעט הכל בבלוג הזה. מעט מזעיר במקומות אחרים) חוששני שלא אתבדה

        אהבתי

  3. שלום תומר, אני עוקב בשמחה אחרי כתיבתך בבלוג קרוב לחמש שנים וזו תגובתי הראשונה- אז קודם כל הכרת הטוב, תודה.

    א. בנידון דידן, אני יכול להזדהות עם מאבקה של הקהילה הליברלית (נשות הכותל/מסורתית/רפורמית) על חופש הפולחן אך למרות זאת אני רוצה להגיד בכנות שגם אם לא נח לי עם השליטה האורתודוכסית – ההשוואה שערכת כאן היא חרב פיפיות. ואסביר מיד למה;

    מה שדומה להודי ולדתי האורתודוכס הוא ששניהם מתיימרים לשמר מסורת עתיקת יומין (נכון, החרדיות היא חידוש די מודרני, אבל עדיין יש לה יותר מבסיס ישן) בעוד התנועות הליברליות (לענ"ד) יונקות מהמסורת אך רואות בעצמן כבעיקר ליברליות בכל מה שקשור בקונפליקט בין המסורתי לעכשווי (בהיותה 'מתקדמת', 'פלורליסטית' וכו'). מה שכנראה לא מייצג את ה'דתיים' ההודים (למרות השונות של ההינדו מהדתות המונותיאיסטיות, אבל זו כבר המומחיות שלך…).

    ב. מה שלא כתבת כאן, ולדעתי הופך את הדברים לחסרי כנות, הוא שהמאבק על הכותל הוא בשדה אחר- בדיוק על נק' המוצא שהצגת: האם זהו אתר קדוש ליהודים, המייצג את מסורתם העתיקה (לשם השוואה גסה כמו מכה) או שזהו מקום בעיקר ממלכתי, ציבורי, ישראלי. כתיבתך היא חלק מהמאבק הזה על דמותה של המדינה, ציבוריותה באילו זרמים היא מכירה, שליטה בשיח וכו' אין בכך כל פסול בעיניי, אך צריך לשים את הדברים על השולחן!

    נ.ב
    אני מודע לכך שאם מתייחסים 'רק' להלכה ולמסורת הכותל הוא לא בעל קדושה יתירה משאר המקומות ובכלל אפשר להגיד שהערך שלו ניתן בהפיכתו ל'סמל' בגלות (אפילו ליטרלי, במובן הגראפי) ואח"כ בכיבושו על ידי הצנחנים (ש'דילגו' בקלילות על הר הבית כדי להצטלם בכותל דווקא). לכן ברור שהמימד הזה קיים פה, אך הוא וודאי לא היחיד

    תודה, ובהצלחה בברקלי

    אהבתי

  4. אני אוהב את הגישה הליברלית הזו בה צריך לתת לכולם מקום, חוץ מאשר כשהם אורתודוכסים.
    הרי אין כזה דבר מרחב ציבורי נייטרלי, אתה תמיד בוחר לתת לו אופי מסויים, ותמיד האופי הזה לא יאפשר לקבוצות מסויימות לבטא את עצמם באופן מושלם כשלרוב הוא גם ידיר לחלוטין קבוצות אחרות. והאמת היא שלא רק שזה הכרחי, זה גם בסדר גמור.
    הבעיות מתחילות כששני כוחות מהמרכיבים את ה'ציבור' סותרים זה את זה בתפיסות ובדרישות שלהם. במקרה כזה אין יכולת באמת להכיל את שתי הקבוצות – ואם האתיקה שלנו מסתכמת ונמדדת בהכלה, אין שום עדיפות מוסרית לאחד מן הצדדים. גם אם קבוצה אחת לבושה יפה, מותאמת כולה לעקרונות התרבותיים הנאורים והמןפלאים של הקולוניאליזם המערבי ויודעים לצעוק את מוחלשותם, וגם אם הצד השני הוא חשוך וגזען ומדיר ומזיע מתחת לבגדים השחורים שלו ומלא בזקן ומדובלל ובחוסר התאמה מוחלט למודרניות המופלאה שלנו.
    אז דבר ראשון מכירים בזה שהעולם מורכב. כלומר באמת מורכב – לא רק מאנשים שבעצם חושבים כמוני ויצורים אקזוטיים מהודו, אלא מורכב גם מאנשים שבאמת באמת שונים ממך. ברמה כזו שהם אפילו חושבים שאתה טועה, ורואים בך יריב או אויב והם באמת יריבו איתך. ואחרי שמבינים את זה אפשר ללכת על האפשרות הנוצרית ולהגיש את הלחי השניה (או בגרסה הניאו נוצרית, להיות ממש פוליטיקלי קורקט) או שאפשר להחליט שגם אתה קיים ושאתה מוכן ללכת מכות. אבל הבחירה הזו מכריחה ויתור על ההצדקה מכוח הפלורליזם ועל הייתרון המוסרי שהוא כביכול נתן לך. והאפשרות הזו באותה מידה גם דורשת ממך – להיות מספיק בטוח בצדקתך בשביל לכפות את עצמך על אחר, בשביל להפעיל אלימות (כן, גם תפילת נשים עטורות תפילין ברחבת הכותל היא אקט אלים – בלי שום קשר לשאלת נכונותו המוסרית. אני מקווה שאתה מבין שזה באמת כואב ופוגע באורתודוכסים). זו דרישה מאוד לא פשוטה – למעשה, אנשים נטולי אלהים מגיעים לרוב למסקנה שהם לא מצליחים לענות עליה.
    בקיצור לגיטימי ממש לצאת למלחמת חרמה בהגמוניה האורתודוכסית המרושעת. אבל להצדיק את זה עם אבחנות ממש לא תקפות ורלוונטיות בין פולחן הודי ליהודי?

    אהבתי

כתיבת תגובה