רוס דותת, שכותב לא מעט על ענייני נצרות, מביא בנ"י טיימס נתונים מעניינים שמראים שמצביעי טראמפ המעורבים יותר בחיי דת פחות גזענים, קסנופובים ולאומיים-לבנים מאשר מצביעיו שאינם. למשל, מבין אלה שאינם מגיעים לכנסייה בכל רבע מעידים ש"להיות לבן" מאוד חשוב לזהות שלהם. מבין אלה שמגיעים לכנסייה, 9%. מבין הראשונים ל-78% יש רגשות חמים כלפי שחורים. מבין האחרונים ל-48%. דפוסים דומים התקבלות בקשר להיספנים, אסיאתים ויהודים.
הסיבה המוצעת לנתונים האלה במאמר היא משום שלמעורבים בדת יותר יש יותר קשרים קהילתיים, יותר משפחות מתפקדות (יותר נשואים, פחות גרושים). נתונים מראים שהם יותר אופטימים ויותר סומכים על הזולת. לכן, לכאורה, הפיתוי של הגזענות הפופוליסטית קטן יותר עבורם.
המאמר של דותת משחזר מאמר ארוך יותר ומצויין של פיטר ביינרט (כן, זה שתוחקר לאחרונה על ידי אנשינו המצויינים בגבול) ב-Atlantic באפריל 2017 (בתגובות). ביינרט הביא נתונים על הדלדלות הדת בקרב לבנים רפובליקאים, דבר שרק הקצין את עמדותיהם לגבי זרים. במאמרו הוא מציין כי
• שיעור הרפובליקאים ללא זיהוי דתי מוגדר שילש את עצמו מאז 1990.
• רפובליקאים לבנים שהפסיקו להגיע לכנסייה יחזיקו ב-19% פחות מאשר כאלה שהולכים לכנסייה ש"החלום האמריקאי עדיין תקף".
• ככל שאתה פחות בכנסייה, כך אתה יותר מתנגד להגירה לארה"ב.
ביינרט מסכם: "כששמרנים עוזבים את הדת הם משרטטים את גבולות הזהות שלהם מחדש, והפעם ממעיטים בערכם של מוסר ודת, ומדגישים את חשיבותם של גזע ולאום." דותת נותן כמעט את אותו סיכום במאמרו, שגם נקרא "שמרנות לאחר הנצרות".
אני מבין שכל זה מנוגד לאינטואיציות של רבים מאיתנו ואתם לא צריכים לספר לי בתגובות שמסורות דתיות גם אחראיות להרבה סבל והרג. זה ידוע לי. הענין הוא שהם אחריות גם לדברים אחרים, כמו בניית קהילה, העמדת מעגלי תמיכה, והענקת נחמה. והדברים האלה חיוניים לתפקודה של חברה בריאה. ומה עם מה שקורה כאן? ובכן, כאן המצב, נדמה לי, שונה, והמפתח להבנת ההבדל נעוץ בחיבור היהודי בין דת ולבין קבוצה אתנית ספציפית, חיבור שהנצרות שללה. אולם זה אינו מבטל את ערכה של מסורת. הנה משהו לחשוב עליו ביום כיפור.
עדכון 20.9: עוד מאמר על אותו עניין, הפעם מטעם החוקרת: https://nyti.ms/2De9x3u
מינים 
והכי חשוב זה הפואנטה:
"ובכן, כאן המצב, נדמה לי, שונה"
הנה אחד שדעתו מקובעת מראש. דעתך היתה ברורה וידועה לפני קריאת הספר וגם אחריו. בישראל הדתיים ימנים ורעים (חוץ מכמה דתיים שמאלנים ונאורים כפרסיקו וכת דיליה). אם המאמר תומך בדעתי הרי טוב, ואם אינו תומך "ובכן, כאן המצב, נדמה לי, שונה".
ביינארט מבסס את דבריו על נתונים כלשהם, טובים יותר או פחות, שאותם הוא מנתח. ועל מה אתה מבסס את דבריך? על קביעתך המוקדמת ולא יותר (ומזל שסייגת את קביעתך במילים "נדמה לי". עלה התאנה של פסאודו יושר אינטלקטואלי).
ודוק, אם שרטוט הגבולות החדש של שמרנים העוזבים את הדת מביא להמעטה בערכי מוסר, מה קורה לגבולות הפרוצים מלכתחילה של אלו שנטשו את השמרנות?
גמר חתימה טובה
אהבתיאהבתי
אולי תסמוך על הדוקטור שכותב באופן תדיא על הנושא שהוא מכיר קצת יותר מחקרים על הקשר בין דתיות לגזענות?
הנתונים ידועים, כמעט כל סקר בענייני חברה ומדינה בישראל מפולח גם לפי "רמת דתיות", והתמונה בכללי ברורה.
סתם בשלוף:
https://www.idi.org.il/articles/6385
אהבתיאהבתי
נדמה לי שאת שם משפחתו קוראים דאות'ת.
בכל מקרה, מה שהוא אומר נראה הגיוני. וכן, בישראל המצב כנראה שונה — לא משום שהדתיים פה הם גזענים מרושעים אלא מפני שהדינמיקה החברתית בישראל היא אחרת (סיכסוך אלים עם השכנים מהווה בה מרכיב נכבד, כמובן).
אבל רגע אחרי שמכירים בתפקידיה החברתיים של הדת ובכך שהם אינם מתמצים בשיעבוד וניצול, אולי אפשר להכיר גם בכך שהסיפור הגדול ביחסי האנושות עם האל בעשרות השנים האחרונות הוא חילון, והסיפור הזה, בגדול, אינו הולך להשתנות. כלומר, ברור שיהיו אנשים שימצאו דרך להיות דתיים במאה ה-21 לספירה, אבל חלק הולך וגדל יעדיף פשוט לוותר על כל כאב הראש הזה. ייתכן, וכנראה אף סביר, שאותו חלק יחוש מאוים יותר מכל מיני שינויים חברתיים — מה שמעלה את השאלה האם כדאי לנסות להאיץ את השינויים האלה. או, במילים אחרות, האם זה רעיון טוב להחליש או לרסק את המגבלות על הגירה, לערער על גבולות המגדר המקובלים, ולדחוף את כולנו לתחרות בלתי-פוסקת במי מתקדם יותר.
אהבתיאהבתי
נראה לי שגם כאן ייתכן שזה כך.
אם תבודד את הרכיב הגזעני, למשל על ידי בחינת היחס לערבי שהתגייר כדת וכדין, תהגיוני שתמצא יחס טוב יותר בקרב הדתיים מאשר בקרב הימין הלאומי-חילוני (בממוצע כמובן).
אהבתיאהבתי