כתבתי כמה פעמים בעבר שמאבקי השבת והכותל שהחרדים מנהלים בנחישות מקורם למעשה בדירבון ומימון של ציונות דתית חרד"לית. בגיליון שישי של 'מקור ראשון', בראיון לצביקה קליין מודה יעקב גרודקה, עורך האתר 'בחדרי חרדים', בדבר במפורש. החרד"ל הוא המושך בחוטים.
זה חשוב קודם כל כדי להבין מול מי אנחנו באמת נאבקים. מי שמעוניין לשנות את המרחב הציבורי המדינה, להפוך את המדינה לחרדית יותר, מי שלא בוחל בכפייה דתית ומקדם הדרת נשים – הם בראש ובראשונה החרד"ל. סמוטריץ', אריאל, רבני הקו ודומיהם. לחרדים בעיקר אכפת מהקהילות שלהם. תנו להם לשמור על אנ"ש, על השאר הם מוכנים להתפשר.
וזה מביא אותי לאבחנה השניה, המעניינת יותר ברמה התיאולוגית, לא הפרגמטית. החרדים (בהכללה כמובן), עם כל אדיקותם, לא חיים מתוך תפיסת עולם שאין בה אפשרות לפשרה. להפך. הם מבינים היטב שהם מיעוט, שהם תלויים ברוב. אפשר לומר שמבחינה מסויימת, תוך סיוגים שונים, לתפיסתם הם עדיין בגלות, וממילא צריך לשאת ולתת עם הפריץ. גם התפיסה הדתית שלהם (שוב, הכללה) אינה טהרנית במובן האידיאולוגי. הם מבינים שהעולם אינו מושלם, שבע יפול צדיק וקם, החטא הוא חלק מהחיים, עושים מה שיכולים.
החרד"ל שונה משתי הבחינות הללו: ראשית, הם לא תופסים עצמם כמיעוט, אלא כרוב המובלע. איך אמר הרב סדן לדנה ויס? את תתפכחי ותצטרפי אלינו. העם, בין אם מבין זאת או לא, איתם. הם לא בגלות, אלא בימות המשיח. והפריץ זה הם. כלומר הם בעל הבית. וכל האמת אצלם. ממילא אין שום מקום למשא ומתן, ויש כל הצדקה לכפות את רצונם על הכלל. והתפיסה הדתית שלהם? גם היא חסרת נכונות לפשרה, טהרנית (פוריטנית, תרתי משמע). הם מכוונים לעולם מושלם, נקי מחטא. ממלכת כהנים וגוי קדוש – בעזרת השם מחר בבוקר. אין אצלם שם מקום לפשרה.
אני מקווה שברור מי מסוכן יותר לזכויות הפרט של כולנו, למעמד האישה, ולדמוקרטיה הישראלית בכלל.
מינים 
זה נכון, אבל זו לא כל התמונה.
החרד"ל לוחמני יותר, אפוקליפטי, אקטיבסטי יותר, הכל נכון.
אבל לחרד"ל אין דימיון מפותח. אין לו את המנגנון החרדי של פריצה לתחומי ריאקציה חדשים.
בשביל זה הוא זקוק לקנואים של רמת בית שמש. בלעדיהם הוא נשאר במקומו הטיבעי כמקור לביריונות לאומנית. הוא לא ממציא "פרצות" כדי לסגור אותן אחר כך.
לכן צריך לשים לב לטרמינלוגיה החרדית ולראות איך היא מקרטעת בעליבות כדי לחקות את המטורללים של תעשיית התשובה, שהם בעצמם פועלים בעיקר כדי להתחנף לקשקשני הפאשקווילים ממאה שערים ובית ישראל.
לדוגמא העסקן החרדלי עימנואל שילה מהחינמון "בשבע" כתב לפני כמה חודשים מאמר הדן בסכנות השירות המשותף ל"שמירת העיניים". ביטוי כזה כמובן הוא העתקה נלעגת של הטרמינולוגיה הקנאית והוא בכלל לא היה לחרד"ל לפני חמש או עשר שנים.
אהבתיאהבתי
זה מעניין. ואני, כחרדלניק בעיני עצמי תופס את התנועה כגלגול דתי מאוחר של החילוניות המודרנית אידאולוגית, אם תרצו ציונית. הנוקשות שלה מתהווה ממקומות דומים מאוד, רק נטולי הרפלקסיה ההומניסטית החילונית או התפילה הדתית-דיאלוגית שהתנתקו ממנה במידה רבה. כך שבעיני, תומר, יש קרבה רבה יותר ממה שאתה חושב לאתוס החילוני מודרני שאתה מקדם(בהסתייגויות קלות), ואולי לכן הם מקפיצים אותך כל כך, כי אתם רבים בעצם על אותה משבצת.
אהבתיאהבתי
ברור שמי שמגיע שחלק מהמשפחה עם דרישות "מסוכן" יותר מ"משגיח" שבא מבחוץ.
כך גם דיברו בעבר על ה"סכנה" של ש"ס שהיא מפלגה הרבה יותר ציונית מאשר אגודת ישראל.
אבל כאן גם הפואנטה – עם זה שבא מבפנים אפשר לדבר, לדון, להסביר מה היתרונות והחסרונות.
מאחר ויש לשני הצדדים מטרות משותפות אפשר לדון איתו על פשרה אמיתית וערכית, בניגוד לחרדי שכל פשרה בינו לבין ה"פריץ" היא נקודת הפתיחה למאבק הבא.
אז אם כבר אתה תוקף טהרנות – אז גם לאגף הליברלי מותר להתפשר. זכויות הפרט הן חשובות מאוד אבל הן לא חזות הכל.
אהבתיאהבתי
"זה חשוב קודם כל כדי להבין מול מי אנחנו באמת נאבקים"
"אני מקווה שברור מי מסוכן יותר לזכויות הפרט של כולנו, למעמד האישה, ולדמוקרטיה הישראלית בכלל"
כה אמר הליברל….
בקיצור, מצאנו את "אוייב העם"! הכה בחרד"ל והצלת את… את מי בעצם???
אהבתיאהבתי
תומר אשמח לדעת למה אתה מתכוון באומרך חרד"ל. התפישה שהצגת היא תפיסה קווניקית ולא חרד"ל. גם החרד"ל עצמו מתחלק לאנשים שיש להם קשרים חרדיים מבית לתוככי בני ברק ומאה שערים או אנשי הרב לבנון והרב מלמד. תפישתם אינה תפישת הקו.
אהבתיאהבתי