בתי הדין הרבניים: עוול, טירוף וההכרח במסלול נישואים אזרחי

אני חושב שאי אפשר לקרוא את ספרה של רבקה לוביץ על תלאותיה מול בית הדין הרבני ועדיין לתמוך בחיבור הזה בין דת למדינה. סיפור ועוד סיפור, ועוד סיפור ועוד סיפור, על נשים, רובן קשות יום, שנאלצות להתחנן לאדם שהתחתנו איתו שייתן להן בטובו את חירותן. הן רק רוצות להתגרש, ואילו הוא נמצא בעמדת כוח מול מי שפעם אהב אבל כעת קרוב לוודאי הוא שונא. ולמה שלא יינצל את עמדתו ויתעלל באישתו? זה רובד ראשון.
 
רובד שני הוא בית הדין. דיינים שלא מחפשים צדק, לא מבקשים להקל, לא מתייחסים כלל לרצונה של האישה. דאגתם היחידה היא להלכה. ומכיוון שההלכה מפלה את האישה באופן חריף, הם מסייעים לבעלה לאמלל אותה. אפילו כשיש להם כלים הלכתיים הם לרוב לא משתמשים בהם מפחד לקחת אחריות ולנסות נטיב חדש. הנשים תמיד סובלות.
 
הנה שלוש דוגמאות קטנות מהספר:
 
• אשה צעירה ממשפחה עניה, התחתנה עם גבר בעיקר כדי לברוח מהבית. מהר מאוד התברר שזה לא הולך. הם נפרדו, והיא חיה עם בן זוג חדש, שרוצה להתחתן איתה. בעלה לא מוכן לתת לה גט, אלא תמורת כסף. הדיינים מגבים אותו. כשהיא כבר מוכנה לשלם הם שומעים באופן מקרי שיש לה בן זוג חדש. שואלים אותה אם שכבה איתו. היא מגמגמת שכן. הם פוסקים שהיא "אסורה לבעלה ולבועלה" – כלומר פסולת חיתון לשניהם. בן הזוג החדש שומע שהם לא יכולים להתחתן וזורק אותה. היא נשארת בלי כלום. האם גבר יהיה פסול להתחתן עם בת זוג ששכב איתה כשהוא נשוי לאחרת? ודאי שלא. אין "אסור לאשתו ולבת זוגו".
 
• בעלה של אישה מסויימת בגד בה עם אחרת, תקף אותה באלימות, הכה אותה ואנס אותה. הדיינים, שאמונים על ההלכה, לא מסוגלים לפסוק שכל זה הוא סיבה לגיטימית לגט. כי ההלכה לא חושבת כך. תקיפה או אונס אינן עילות לגירושין מגבר. האישה המוכה והנאנסת צריכה למצוא עילה אחרת על מנת שבית הדין ידרוש מבעלה לתת לה גט. ושוב: המצב שונה לגבי גבר שאשתו בגדה בו. כאן זו עילה ברורה לגירושין ולדיינים אין בעיה לגרש אותם מיד.
 
• אישה בת למעלה משבעים מעוניינת להינשא בשלישית. שני בעליה הקודמים נפטרו. אבל אישה שהתאלמנה פעמיים (לפעמים, שלוש) מוגדרת הלכתית כ"אישה קטלנית", ויש כביכול סכנה לגברים שמתחתנים איתה. בית הדין שוקל האם לאפשר לה להתחתן. לבסוף בית הדין מסכים לתת לה להתחתן במדינת ישראל, וזאת משום שבעלה הראשון נפטר בחו"ל, ואילו מאז עברה לחיות בארץ, כך שאולי "המזל שלה השתנה", והיא כבר לא קטלנית. ושוב: אין דבר כזה "בעל קטלני", רק "אישה קטלנית". גבר יכול להתאלמן עשרים פעם ולא תהיה שום בעיה הלכתית שיתחתן שוב.
איך ייתכן שכולנו נתונים לחסדיה של המערכת המעוותת הזאת? כמובן שזכותו של כל אחד להאמין במה שירצה, כולל בזבל האלילי על "אישה קטלנית", אבל למה לכפות את הטירוף הזה על כלל אזרחי ישראל? יש הכרח ברור לפתוח מסלול של נישואים אזרחיים במדינה. עד אז, יש חובה ברורה להיזהר ולא להתחתן בשום אופן ברבנות הראשית, פן נגיע חלילה לבתי הדין הרבניים. המצב הנוכחי, בכל מקרה, לא יכול להימשך.
Capture

10 תגובות

  1. נו באמת תומר – "תקף אותה באלימות" זאת לא סיבה הלכתית לגט ?

    תסתכל בשו"ע אה"ע קנ"ד סעיף ד

    אהבתי

  2. להזכירך שגם מי שמתחתן שלא דרך הרבנות הראשית ימצא עצמו שם במקרה של פרידה.
    מזל שיש ידועים בציבור….

    אהבתי

  3. כל הרשומים להלן: בגד בה עם אחרת, תקף אותה באלימות, הכה אותה ואנס אותה הם עילה הלכתית לגירושים על פי השולחן ערוך. כל אחד בנפרד ובוודאי כולם ביחד.

    אהבתי

    1. בגד בה? אולי מה שמוגדר בהלכה "רועה זונות", לא בגידה.
      אנס אותה? אין בהלכה מושג של אונס אשה על ידי בעלה (למרות שזה לא מומלץ) ההלכה לא דורשת גירושין במקרה כזה.
      הכה אותה? יש מהראשונים שהתירו כפייה בגט במקרה כזה (בדרך כלל אותם ראשונים שאסרו בכל מקרה הכאת אשה, למשל המהר"ם מרוטנבורג), בתי הדין היום לא כופים גט על מי שמכה את אשתו מדי פעם כל עוד לא גרם לה חבלות חמורות או מסכן אותה – פסיקה שמשקפת דעה שהתייחסה להכאת נשים בסובלנות.

      אהבתי

      1. אתה מדבר על קריטריונים לכפיית גט (שמאפשר לבית הדין לנקוט בסנקציות אקטיביות) לא על הקריטריונים לחיוב גט (שמאפשר לבית הדין לנקוט בסנקציות פסיביות).

        אהבתי

      2. בנוגע לאונס תוך כדי נישואים, אני חושב שעמדת ההלכה עתיקה, ידועה ומפורשת.
        "לא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה", שולחן ערוך (אבן העזר, כה, ב)
        וזה גם מה שמתשמע מרוב המקורות התלמודיים (ונכון שיש גם דעות חולקות למשל דעת "עצי ארזים" אבל הן אינן עיקר הדבר. ובוודאי לא לעומת השולחן ערוך)

        בנוגע להכאת אישה, המהר"ם מרוטנברג לא רק אוסר… הוא גם קובע ש"יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו". אם במלקות אין די, הוא מציע לענוש בעל המכה את אשתו דרך שגרה *על ידי קיצוץ ידו* (סטייל ערב הסעודית). וחשוב לציין שכך גם פסקו הרבה פוסקים הלכה למעשה לאורך ההיסטוריה של ספרות השו"ת.
        (ושוב – נכון שיש גם דעות חולקות… וההלכה לדעת רבים מתירה לבעל להכות את אישתו לצורך חינוכה, כאילו הייתה ילד. דבר שהוא באמת פטרנליסטי וקשה לנו מאוד לקבל ולהבין בנורמות שלנו. אבל אני לא חושב שהיה פוסק אחד בהיסטוריה כולה שהתיר אלימות במשפחה במובן של "התעללות" כמו שלפני 30 שנה הכאת ילדים לצורכי חינוך הייתה מקובלת ברוב מדיניות המערב. זה לא אומר שהתעללות בילדים הייתה דבר נסבל. וחשוב לציין שפוסקים מודרניים, אפילו חרדיים לגמרי, בד"כ נוטים בצורה חזקה לכיוון איסור על כל סוג של אלימות במשפחה)

        ואני חושב שהציר העיקרי של הויכוח כאן הוא לא "סובלנות" כלפי התנהגויות כאלה אלא סוגיית *סמכות בית הדין* – בתי הדין הרבניים מסכימים שזאת עילה מוצדקת להורות על גירושין, אבל מאמינים שאין להם סמכות לכפות גט. השאלה אם הרשימה של הקריטריונים שמאפשרים לבית הדין לכפות גט ושמופיעה בגמרא היא רשימה סגורה, או שניתן לבית הדין סמכות להוסיף קריטריונים חדשים, בתנאי שהם עומדים במבחנים אובייקטיבים (זאת הייתה דעת הרמב"ם והרשב"ץ). בתי הדין לוקחים מעין "דעת ביניים": הם מקבלים את הקריטריונים הנוספים שהכניסו פוסקים קודמים (ציינת את הרמ"א ו"רועה זונות" – הסיבה שזה חשוב היא בגלל שזה לא קריטריון שמופיע בגמרא! הרמ"א הוסיף אותו בתור קריטריון).

        בסופו של דבר, זה אומר שברוב המוחלט של המקרים בית הדין מספק סעד לאישה שפונה בבקשה להתגרש עם קריטריונים כנ"ל, למרות שזה נגרר ולוקח 1-2 שנה.

        לסיכום: יש כאן בעייה אמיתית של שמרנות הלכתית. אבל פשוט חשוב לי לציין משהו: זה לא שהכול יופי-טופי, ונכון שעולם הערכים של דיינים חרדיים בד"כ רחוק מאוד מעולם הערכים והנורמות של החברה החילונית. אבל רבאק, עדיין מדובר בחברה אנושית, שמורכבת מבני אדם, ולכן ניתנת גם להבנה. אף חברה לא הייתה שורדת לאורך זמן עם יחס כזה לנשים.

        אהבתי

        1. לגבי אונס אשה על ידי בעלה כתבתי שההלכה "לא ממליצה" על זה, מה שהתכוונתי זה שנכתב שזה "לא יפה" גם בגלל שזה פוגע באשה אבל לא בגלל שלאשה יש זכות להתנגד לכך, כלומר ההלכה ממליצה לבעל להתנהג יפה כלפי אשתו אבל זה לא מגיע ממקום של שוויון וזכויות לנשים, יש מקור שאונס אשה על ידי בעלה הוא סיבה לכפיית גט?
          את המהר"ם מרוטנבורג הבאתי, הוא אפילו מממליץ לקצוץ יד של בעל המכה את אשתו….. וגם תומך בכפיית גט במקרה כזה, אלו שמתנגדים זה אלו שלא ראו באותה חומרה הכאת נשים ובתי הדין חוששים היום לדעתם, כלומר בגלל שמרנות הלכתית הם משמרים הלכות שנובעות מתפיסה שהכאת נשים מותרת/לא-כל-כך-חמורה.
          המין האנושי שרד איכשהו אלפי שנים עם יחס מפלה כלפי נשים ובחברה החרדית רווחות בהחלט דעות של אי שוויון לנשים, שהן צריכות לציית לבעליהן ושתפקידן החשוב ביותר הוא לסייע לגברים לעשות את מה שבאמת חשוב (ושאת זה רק גברים יכולים לעשות).

          אהבתי

      3. בנוגע לאונס תוך כדי נישואים, אני חושב שעמדת ההלכה עתיקה, ידועה ומפורשת.
        "לא יבעול אלא מרצונה, ואם אינה מרוצה יפייסנה עד שתתרצה", שולחן ערוך (אבן העזר, כה, ב)
        וזה גם מה שמתשמע מרוב המקורות התלמודיים (ונכון שיש גם דעות חולקות למשל דעת "עצי ארזים" אבל הן אינן עיקר הדבר. ובוודאי לא לעומת השולחן ערוך)

        בנוגע להכאת אישה, המהר"ם מרוטנברג לא רק אוסר… הוא גם קובע ש"יש להחרימו ולנדותו ולהלקותו". אם במלקות אין די, הוא מציע לענוש בעל המכה את אשתו דרך שגרה *על ידי קיצוץ ידו* (סטייל ערב הסעודית). וחשוב לציין שכך גם פסקו הרבה פוסקים הלכה למעשה לאורך ההיסטוריה של ספרות השו"ת.
        (ושוב – נכון שיש גם דעות חולקות… וההלכה לדעת רבים מתירה לבעל להכות את אישתו לצורך חינוכה, כאילו הייתה ילד. דבר שהוא באמת פטרנליסטי וקשה לנו מאוד לקבל ולהבין בנורמות שלנו. אבל אני לא חושב שהיה פוסק אחד בהיסטוריה כולה שהתיר אלימות במשפחה במובן של "התעללות" כמו שלפני 30 שנה הכאת ילדים לצורכי חינוך הייתה מקובלת ברוב מדיניות המערב. זה לא אומר שהתעללות בילדים הייתה דבר נסבל. וחשוב לציין שפוסקים מודרניים, אפילו חרדיים לגמרי, בד"כ נוטים בצורה חזקה לכיוון איסור על כל סוג של אלימות במשפחה)

        ואני חושב שהציר העיקרי של הויכוח כאן הוא לא "סובלנות" כלפי התנהגויות כאלה אלא סוגיית *סמכות בית הדין* – בתי הדין הרבניים מסכימים שזאת עילה מוצדקת להורות על גירושין, אבל מאמינים שאין להם סמכות לכפות גט. השאלה אם הרשימה של הקריטריונים שמאפשרים לבית הדין לכפות גט ושמופיעה בגמרא היא רשימה סגורה, או שניתן לבית הדין סמכות להוסיף קריטריונים חדשים, בתנאי שהם עומדים במבחנים אובייקטיבים (זאת הייתה דעת הרמב"ם והרשב"ץ). בתי הדין לוקחים מעין "דעת ביניים": הם מקבלים את הקריטריונים הנוספים שהכניסו פוסקים קודמים (ציינת את הרמ"א ו"רועה זונות" – הסיבה שזה חשוב היא בגלל שזה לא קריטריון שמופיע בגמרא! הרמ"א הוסיף אותו בתור קריטריון).

        בסופו של דבר, זה אומר שברוב המוחלט של המקרים בית הדין מספק סעד לאישה שפונה בבקשה להתגרש עם קריטריונים כנ"ל, למרות שזה נגרר ולוקח 1-2 שנה.

        לסיכום: יש כאן בעייה אמיתית של שמרנות הלכתית. אבל פשוט חשוב לי לציין משהו: זה לא שהכול יופי-טופי, ונכון שעולם הערכים של דיינים חרדיים בד"כ רחוק מאוד מעולם הערכים והנורמות של החברה החילונית. אבל רבאק, עדיין מדובר בחברה אנושית, שמורכבת מבני אדם, ולכן ניתנת גם להבנה. אף חברה לא הייתה שורדת לאורך זמן עם יחס כזה לנשים.

        אהבתי

  4. הכל ידוע והתקשורת כבר לעסה מאות סיפורים מסוג זה וזה לא שינה כלום. לא החרדים הם הבעיה, הבעיה האמיתית נמצאת אצל החילונים. בזמן שהחילונים רודפים אחרי הנוחות והחומריות החרדים נאבקים על הערכים שלהם.

    אהבתי

  5. לי כחילוני אין שום בעיה שהילדים שלי ייתחתנו עם "ממזרות"!
    כל מסורבות הגט החילוניות צריכות לשים פס על הדיינים,לא לחכות לגט בכלל,להמשיך בחייהן עם בני זוג חדשים-ואף להקים משפחות חדשות!
    כן יירבו "ממזרים" בישראל!!!

    אהבתי

להגיב על משתמש אנונימי (לא מזוהה) לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s