איריס פרוש על חוסר האוריינות בקרב יהודים כאמצעי לשימור המבנה המסורתי

הספר החדש הזה מפתיע בטענתו הבסיסית: בניגוד למקובל לחשוב, יהודים לפני המאה ה-20 לא ידעו לקרוא עברית. כך למשל, במפקד שנערך באימפריה הרוסית ב-1897 נמצא שרק 38.9 אחוז מהיהודים ידעו לקרוא (יכולת כתיבה לא נבדקה). מחקר אחר שפורסם ערב מלחה"ע הראשונה הראה שבקרב חייטים יהודים באירופה מעל לרבע יודעים לקרוא רק את התפילה, ולא שום טקסט אחר (כלומר, בעיקר זכרו בעלפה).
 
המחברת, איריס פרוש, פרופ' אמריטה במחלקה לספרות עברית באונ' בן גוריון, מביאה גם עדויות כתובות לכך שהבערות בקרב יהודי אירופה היתה גדולה משנטינו לחשוב. עדויות על יהודים שהיו מקריאים בפניהם מכתבים שהגיעו אל העיירה, מפני שהם לא ידעו לקרוא. או של משכילים, כמו משה ליב ליליינבלום, שכותב לי"ל גורדון ב-1869 מאודסה כי "הספרות העברית מתה פה, היא רק חלק ליחידים שרידים פה. המון העם לא יבינו מאומה בשפת-עבר".
 
פרוש גם מסבירה למה המצב היה כזה: לא רק הנשים, אלא גם רוב הגברים הודרו בכוונה מהכתוב, מהטקסטים, וידיעת הקריאה היתה נחלתה של אליטה מצומצמת. הנה:
 
השליטה בלשון, באמצעות הבערות המכוונת, שימשה בידי המנהיגות המסורתית ככלי רב עוצמה לביצור סמכותה הדתית ולשכפול הסדר החברתי הקיים. בערות זו מנעה בהצלחה מחוגים רחבים את הגישה הישירה אל מקורות הידע בדקדוק, במקרא ובלשון העברית, הקהתה את המחשבה הביקורתית והבטיחה את הציות למקורות הסמכות המסורתיים. (259)
במילים פשוטות, הבערות בעברית עבור היהודים היתה דומה לבערות בלטינית עבור הנוצרים שלפני הרפורמציה: חוסר האפשרות לקרוא את כתבי הקודש הבטיח ציות, כפיפות בפני בעלי הסמכות הדתית ושימור הקיים.
 
חלקו השני של הספר מוקדש למאמצי המשכילים ללמוד עברית, ולביאור הכתיבה עצמה כפרקטיקה אמנציפטורית, וכחלק מכינונו של הסובייקט המודרני. הכתיבה והפצת הטקסטים, שעבור הוגי הנאורות היו סמל לקידמה, עצמאות וחירות, הפכו באופן טבעי גם עבור היהודים המשכילים לדרך לקרוא תיגר על המסורת ולחדש בה.
 
לא קראתי את כל הספר (בהוצאת כרמל), וגם אינני בקיא מספיק בנושא כדי לבחון את תקפות המחקר, אולם התזה מרתקת והגילויים, כאמור, מפתיעים מאוד.
Capture

5 תגובות

  1. הפוסט הזה אינו נכון. כתבת "הספר החדש הזה מפתיע בטענתו הבסיסית: בניגוד למקובל לחשוב, יהודים לפני המאה ה-20 לא ידעו לקרוא עברית", כאשר הספר עוסק במזרח אירופה בלבד ולא ביהודים בכלל או יהודי אירופה כפי שמתוקן בהמשך הפוסט.

    לא קראתי את הספר, אבל אם המחקר מעמיק אז הוא גם אמור לעמוד על כך ש- "יהודי מזרח אירופה" אינו מושג הומוגני ושהיו לאורך כל הדורות סוגים שונים של קהילות. למשל בקרב יהודי פולין היו פערי השכלה גדולים (גם השכלה יהודית) בין יהודי האזורים שממערב ללובלין לבין יהודי גליציה, או בין יהודי ליטא והאזור הבלטי לבין יהודי אוקראינה. להערכתי פערים אלה אינם אלא השתקפות של פערי ההשכלה באוכלוסיה המקומית באופן כללי, לרבות הנוצרים, ובמיתאם לרמה הסוציואקונומית המקומית.

    בנוסף, הטענה ש- "השליטה בלשון, באמצעות הבערות המכוונת, שימשה בידי המנהיגות המסורתית ככלי רב עוצמה לביצור סמכותה הדתית ולשכפול הסדר החברתי הקיים" נשמעת לי מופרכת מעיקרה, משום שדווקא באזורים היותר נחשלים הצליחה להתבסס תנועת החסידות שעקרה ממקומה את המנהיגות המסורתית. המנהיגות המסורתית שמרה ביתר הצלחה על ההמשכיות דווקא באזורים היותר משכילים (מבחינה דתית) של מזרח אירופה, וכן בקהילות מרכז ודרום אירופה.

    אהבתי

  2. תזה קונספרטיבית חלשה, מי הייתה המנהיגות המסורתית שניסתה למנוע מדלת העם את לימוד השפה העברית? האם אפשר להצביע על דמויות בעלות חשיבות או שזו האשמה כללית ובלתי-ניתנת להוכחה (וכן להפרכה) כלפי דמויות לא-ידועות? בספרות ההלכתית ישנם ראיות הפוכות לתלונות על שליחי ציבור שמתעקשים להוביל את התפילה אף שאינם מבינים מילה ממה שהם קוראים, ותמיד הייתה דחיפה ועידוד ללימוד תורה, שחלקו הגדול בעברית מסוגים היסטוריים שונים. ישנם ראיות לעידוד לימוד עברית משיקולים הלכתיים, ולא להפך. במקביל להשכלה התפתחה ריאקציה שטענה שמקומה של עברית לשימושי קודש בלבד ולא לשימושי חולין, אבל גם גישה זו לא שללה את לימוד העברית לצרכי קודש.

    מסתבר שהעברית נשכחה מסיבות טבעיות יותר, הגויים לא דיברו בשפה הזו, והיהודים אחזו ביידיש שהייתה קרובה יותר לשפות מקומיות בסביבת הגלות (קירבה רבה לגרמנית, לדוגמא). הרבנים ידעו עברית טוב יותר מהעם רק בגלל העיסוק המתמיד שלהם בלימוד תורה, לא בגלל השתתפות בקורסים סודיים של בתי מדרש לרבנים כאלו ואחרים, שלא היו ולא נבראו. עד עידן ההשכלה המקורות ללימוד עברית היו פתוחים באופן שווה בין הכל, מאחר והמקור היה ארון הספרים היהודי הקלאסי.

    אהבתי

  3. המצב כיום בקשר לתלמוד הבבלי המקור ההלכתי לא השתנה ובמידה מסויימת יותר דומה למצב בנצרות הקתולית, כי העברית זו שפתנו והלטינית אינה שפתם של חלק ניכר מעמי אירופה.
    במילים פשוטות, השימוש בארמית עבור היהודים דומה לשימוש בלטינית עבור הנוצרים שלפני הרפורמציה: חוסר האפשרות לקרוא את המקור ההלכתי מבטיח: ניתוק מהמורשת, צמצום החשיבה התורנית, התאבנות הלכתית ושימור הקיים.

    אהבתי

  4. איך תמיד במחקרים במדעי הרוח השורה התחתונה היא "אליטה שמנסה לשלוט גרמה ל (אחד תחלואי העולם)"

    ואח"כ טוענים שאין הטיה שמאלנית באקדמיה

    אהבתי

  5. ציטוט מערוך השולחן אורח חיים סימן קכד, שהתחבר בתחילת המאה העשרים בליטא:

    דהנה שאלו מהרמב"ם ז"ל בהכ"נ שכולם בקיאים למה צריך חזרת הש"ץ והשיבם דכיון דחכמים תקנוה הוי תקנה קבועה ואין חילוק בין יש בקיאים בין אין בקיאים [הובא בב"י] ומ"מ יש להבין ואיך תקנו להתפלל בחנם כשא"צ לה אך הוא הדבר דמקצת חזרת הש"ץ בהכרח גם בלא טעם דאינן בקיאים והיינו ג' ראשונות לקדושה [עב"ח] וג' אחרונות לברכת כהנים אך מפני אינו בקי הוכרחו לתקן שהש"ץ יחזור כל התפלה וכיון שתקנו ממילא נשאר תקנתם גם כשכולם בקיאים דכיון דג' ראשונות וג' אחרונות חובה בלא"ה ולכן תקנו לגמור כל האמצעיות לבל לחלק בתקנה ושפיר קאמר הרמב"ם:

    חכמים תקנו חזרת הש"ץ, משון אלו שאינם בקיאים להתפלל, הדיון הוא מדוע התקנה קיימת גם בזמן הזה שכולם בקיאים, כלומר יודעים להתפלל, וממקורות אחרים משמע שהם בקיאים להתפלל מהכתב.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s