הגבר החרד"לי – קווים לדמותו

הסיפור הזה מצריך מחקר רציני יותר, אבל הנה חיבור מהיר של כמה נקודות שעולות מתוך דרשת הדאחקות-על-חשבון-חיילות של הרב לוינשטיין.
 
1. פטריארכליות
זאת כמובן נקודה מרכזית, אבל לא לטעות: זה לא רק הבוז לנשים, ההתייחסות אליהן כחפץ, כסחורה, הדירוג שלהן על פי מידת חשקתם של גברים בהן, הדיבור עליהן כיצורים חסרי רצון עצמי, חסרי בינה. זה גם לא רק הרצון לשמור על נשים כנשים, כלומר על הנשיות שלהן (על פי הגדרתו של לוינשטיין כמובן – נשים בקרקל אינן נשים וכו'). זה בעיקר הרצון לשמר גברים כגברים, כלומר כאמיצים, כלוחמים, כעליונים.
 
הסכנה שרואה הרב לוינשטיין היא הפיכתן של נשים ל"גבריות" יותר, הן במובן שהן תהיינה לוחמות, והן במובן שהן תהיינה שוות. לזה הוא לא מוכן להסכים. מזה, ולא מחילונן של אותן נשים דתיות, הוא מפחד. בזה הוא נלחם.
 
יש הרבה עיסוק בגבריות בישיבות הקו, והגבריות הזאת היא תמיד קלישאתית: גבורה, עוצמה, קשיחות, רצינות חמורת סבר. חישבו על מסעות הקמפינג בקורסי "טיפולי ההמרה". גבר = איש המרלבורו. לכן גם גסות הרוח, שמתקשרת עבורם לגבריות ואומץ. ישיבות הקו הן אחד מהמעוזים האחרונים בישראל של פטריארכליות מוצהרת, מיליטנטית, לא מתנצלת.
 
2. חרדה
כשאתה לוחם במעוז מול כוחות רבים הרבה יותר, אתה מפחד. ויגאל לוינשטיין מפחד. הוא יודע שהוא מפסיד בקרב מול הפמיניזם ומול קבלת הלהט"ב. והוא לגמרי חסר אונים, כי אין לו שום דבר להציע שיכול לתת מענה לכוחות האלה. אין לו שום דבר שיכול לשכנע את תלמידיו למה עליהם לדחות את הדרישות לשוויון, לסובלנות, לאוטונומיה אישית. ההנחות האלה טבועות בנו, כאנשים מודרניים, מלידתנו. אלה, אפשר לומר, האפליקציות שמגיעות עם הסמארטפון. להוריד אותן זה סיפור שהוא הרבה מעבר לכוחו של לוינשטיין. והוא יודע את זה. ולכן הוא בחרדה איומה.
 
3. הקרבה עצמית
בקרב מול הוכחות העדיפים עליו, הרב לוינשטיין מוכן להקריב את עצמו. כמו תלמידו (ובעלה הקודם של אשתו) רועי קליין. כפי שכתבה היטב יעל משאלי, לוינשטיין מוכן לקפוץ על הרימון. הוא טינף "מול כולם" על ההומואים (זכרו: לא רק "סוטים", אלא "זבל שבזבלים") ועכשיו על נשים. אין כאן רק מסירות נפש של אדם דתי, "קידוש שם שמיים" (אוי לאוזניים) של יהודי. יש כאן הפגנת אומץ של גבר-גבר.
 
לפני כמה שנים הוקלט הרב יוסף קלנר, עוד אחד מראשי ישיבות הקו, מדבר על המכתב שרבני הקו (טאו, וישליצקי, גם אבינר ועוד) שלחו למשה קצב, אז עדיין לא אנס מורשע, בו הם מעודדים אותו ("חזק ואמץ על עמידתך הבלתי מתפשרת על האמת"). קלנר טען שכותבי המכתב הם "גברים", כי "יש להם את האמת שלהם […] והם לא עושים חשבון לאף אחד […] זו צורה של תלמידי חכמים […] לא סמרטוטים."
 
שימו לב לקישור גבריות = אומץ = אמירת דברים שנויים במחלוקת = הקרבה עצמית.
 
אגב קלנר גם אמר באותה שיחה שעם ישראל הוא "משוגע" ו"דפוק". אז הנה גם הקישור שלנו לגסות רוח. נותר לבדוק רק כמה מהתכונות התרומיות האלה דבקות בחיילים שיוצאים ממכינת עלי.
2017-03-07_202611

7 תגובות

  1. גבריות כתכונה שמחייבת אומץ ועמידה על עקרונותיך. אכן חידוש ייחודי לבית המדרש החרד"לי.

    אהבתי

    1. מה עם גסות רוח ופה ג'ורה כמאפיין של הגבריות? – יש אסכולה שלמה הגורסת כי ככל שאתה יותר מטונף-שוביניסט-מיזוגן-הומופוב ולא מהסס להביע זאת במילים נחרצות, אתה יותר גברי ואותנטי. ע"ע מעריצי הדונלד.
      גם זה לא חידוש ייחודי של החרד"לים.

      אהבתי

  2. אכן, תומר, מצאתי חשיבות רבה בהדגשה שלך לגבי זה שהקיצוניות של הרב לוינשטיין אינה נובעת (כולה) מהקפדתו של מי שחרד לדבר ה', אלא ממקומות אחרים, כעורים. ניתן ואפילו ראוי ללמד זכות על היהודי המאמין המקפיד על קלה כחמורה, כל עוד הקפדתו מעוגנת בהלכה. והרי, כל עוד לא יקומו פוסקים אמיצים (מוזר מעט לומר, אך בהחלט נכון לענין זה), דוגמתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שיעזו לפסוק בניגוד ל"אין דרכה של אישה" התלמודית, ובהתאם לדרכה של אישה, המציאותית, תהיה זו ההלכה המחייבת, והמאמין המקפיד, יקפיד, וקשה למצוא פגם מוסרי בכך.

    אולם, אמירות דוגמת "זבל שבזבלים", הדיון לגבי השפעת השירות הצבאי על היותה של האישה "חמה" או לא, אין להם כל קשר להלכה ודומה שהם נובעים ממקור נפשי אחר לגמרי, אולם קטונתי מלקבוע כמוך אם מדובר במקור הקשור בנטיות פטריארכליות ר"ל, או במקור הקשור בשנאת האחר סתם. מכל מקום, אם אכן כך, הרי שבהינתן שדבריו של הרב נאמרים ומוצגים כדברי איש הלכה ופוסק, ולפחות חלקם אינם כאלה כלל, ואלה שאינם כאלה כלל אף מוציאים את דיבתה של ההלכה, הרי מדובר בלא פחות מחילול השם, ומן השמיים ירחמו.

    נותר רק לקוות שיתקיים ברב "ונהפוך הוא" משמעותי ויסודי ביותר, ברוח חודש אדר הבעל"ט.

    אהבתי

  3. רק תיקון אחד. לא מדובר בגבר החרד"לי. יש לי מכרים רבים שאינם חרדל"ים והם זרועים בנקודות שתיארת: פטריארכליות וכו'. יש כאן ביטוי של שמרנות שנכונה לגבי גברים רבים במגזר הציוני הדתי הרחוק מהשקפת עולמו של לוינשטיין. כאלה שרחוקים מלהקפיד על קלה כבחמורה.
    לוינשטיין אינו זניח בשל המופע שלו. והטעות הגדולה היא שמפרסמים את דבריו. משום שאע"פ שהצדק עם משאלי שזוהי התנהלות חסרת אונים (ודוק! אונים), עדיין היא מתארת תפיסות המקובלות ע"י מיין סטרימים רבים מן הזן הנבון והשורק והשילוח והעמונאי. כך נראה לענ"ד.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s