האם היהדות דורשת אמונה? על ספרו החדש של מנחם קלנר

Kelner Heb spread 7.inddפרופ' מנחם קלנר, מומחה עולמי לרמב"ם, כותב גם הגות (שנבנית על הידע המעמיק שלו) לציבור הרחב. שמו נכלל בסדרה האקסקלוסיבית של הוצאת בריל בין 20 ההוגים היהודיים החשובים כיום, אם כי תרומתו המשמעותית לשיח התיאולוגי היהודי ידועה בעיקר בארה"ב. לא מזמן כתבתי כאן על ספר חדש שלו, 'גם הם קרויים אדם', שיצא מנקודת המבט של הרמב"ם לגבי לא-יהודים כדי לבסס גישה יהודית אוניברסליסטית ואנטי-גזענית. ספר חדש ונוסף שלו, 'אמונה שאינה מגיעה לעיקר', מציע מהלך נוסף, ויש לקוות ששניהם יחד יאפשרו לקהל הישראלי היכרות טובה יותר עם ההוגה החשוב הזה.
 
בספר החדש טוען קלנר טענה כפולה, דסקרפטיבית ונורמטיבית: אין שום יסוד, ושום סיבה טובה, להגדרת היהדות על פי רשימה של אמונות. היהדות אינה תלויה בדוגמה אמונית, אלא היא אורח חיים מסויים. כמובן, קלנר אינו טוען שאין חשיבות כלל לאמונות ביהדות. המסורת היהודית רואה חשיבות רבה בתפיסה שאלוהים הוא אחד ויחיד, בורא טוב ורע. או למשל, המסורת היהודית עומדת על כך שלאדם חופש רצון וחירות בחירה. אבל קלנר טוען עם זאת שעד המאה ה-12 היהדות תפסה את האמונה כקשר מסויים עם האל, ברית המתממשת על ידי מחוייבות ופרשנות, ולא כרשימת נוסחאות אמוניות.
 
מי שהכניס תפיסה כזאת היה הרמב"ם, שניסח את "י"ג עיקרי האמונה", וקבע שקבלתם היא תנאי הכרחי להגדרתו של אדם כיהודי. מדובר היה במהפך עצום בהגיון הפנימי של היהדות, שכן עד אז לא היתה כל רשימה כזאת וכניסתו של אדם לעם היהודי לא הותנתה מעולם באמונות – ובוודאי שאיש לא חשב שכדי להיות יהודי טוב עליך להאמין ב"י"ג עיקרים" כלשהם. ובאמת, קמה לעמדת הרמב"ם התנגדות קשה (הראב"ד, ר' יצחק אברבנאל, ועוד), והיא זכתה להתעלמות גורפת מצד פוסקי ההלכה לאורך ימי הביניים. רק במאה ה-19, עם התעצמותו של תהליך החילון ועם האמנציפציה, עלה צורך חדש ושונה להגדיר מי הוא יהודי "אמיתי". אז אותם עיקרים זכו לעדנה.
 
עד כאן התיאור ההיסטורי. קלנר מקדיש מקום גם כדי לדחות את עיקרי האמונה מסיבות ערכיות. תפיסה על פי עיקר היהדות הוא האמונה, על פיה ללא אמונה בי"ג עיקרים אלה אדם אינו יהודי (ו"אין לו חלק לעולם הבא"), תוציא מכלל היהדות את כל החילונים, הרפורמים, הקונסרבטיבים, חלק גדול מהמסורתיים וחלק נאה גם מהאורתודוקסים (כל אלה שאינם מאמינים בתחיית המתים למשל). במקום עמדה ששמה את האמונה במרכז, קלנר מעדיף עמדה ששמה את המעשה במרכז. עמדה כזאת מאפשרת יצירה של רצף של קיום יהודי יותר או פחות אדוק, מקום הכרעה בינארית של כן/לא יהודי.
 
הספר יצא בהוצאת שלם (דף הספר עם ההקדמה לקריאה), תורגם יפה מאוד על ידי שי סנדיק, ומהווה תרומה חשובה לשיח היהודי בזמננו.
 

10 תגובות

  1. אבל קלנר אומר שלהיות יהודי זה לבחור באורח חיים מסוים, כיצד חילונים נופלים תחת ההגדרה הזו?

    אהבתי

  2. כן, אני גם תוהה על ה"פתרון" הזה לגבי הזרמים הלא אורתודוכסיים. הרי גם אם תאמר שחיי מעשה יהודיים הם העניין, וגם אם תאמר שהשתדלות זה העיקר או אם תאמר שההכרעה לגבי קבלת עול תורה ומצוות ואפשר להתווכח על התוכן והפרשנות, הרי עדיין החילונים לא באים בגדר "יהודים" ועדיין אין להם "חלק בעולם הבא".

    אהבתי

    1. לשלומי ולא רואה, קודם כל לא קראתי הספר.
      דבר שני בפשטות נראה כי העיקרון שמעמיד את המעשה במרכז הוא אותו אחד שנותן לכל אדם לתכנן את חייו כיהודי. "החילונים" "המסורתיים" והלא אורתודוקסים מוגדרים כחלק מהיהדות על פי ההלכה כבנים לאמא יהודיה וכחלק מהעם והלאום היהודי כהשתייכותם העצמית ורצונם להיות יהודים. לכן גם מצד שני קיומם של הזרמים האלו כיום ולאורך הדורות יהיו לפי תפיסתו כנראה ה"רצף של קיום יהודי יותר או פחות אדוק" שעליו כתב המחבר – כי אחרת כיצד תגדירו מהו "מעשה".
      העמדה הזאת [ומתוך הההקדמה עולה שזאת המטרה] מאפשרת לנו לראותם כיהודים מחד, אך להוקיע את התנהגותם ו"אדיקותם" המעשית הכללית או הפרטית מאידך כאלו לא מתיישבים עם ההגות היהודית. כמו השיח היום מול להטבים, מתבוללים וכו'.

      בקיצור נמרץ, "חילונים" הם בנים לאמא יהודיה שרואים את עצמם כחלק מהלאום ועם היהודי וזה מתבטא (בצורה כזו או אחרת) בחיי המעשה שלהם.

      אהבתי

  3. לשלומי שלום ולא רואה –
    במה זה שונה מהשיח על אמונה כעיקר? הרי לכאורה גם אם הקריטריון הוא אמוני (ובמיוחד אם הוא עומד על י"ג עיקרי האמונה), היהודים שהזכרתם אינם כלולים בתוכו (וכך גם אורתודוקסים רבים…).

    אהבתי

    1. לא אמרתי שזה שונה, פשוט תהיתי איך ההגדרה יהודי=אורח חיים מכניסה תחתיה את החילונים?

      אהבתי

  4. מענין איך הוא מסביר את המשנה:
    "אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס"
    שהפשט שלה הוא על עניני אמונה.

    אהבתי

    1. קלנר מתייחס לזה כמובן. הוא לא טוען שאין שום אמונות בסיסיות שעומדות ביסוד המסורת. הוא כם טוען שאף פעם לא עשו מזה עניין. המשנה הזאת, שהיא לכאורה דרמטית מאוד (אין חלק לעולם הבא!), לא זוכה לפיתוח כלשהו. לא הלכתי ולא הגותי, עד הרמב"ם. זה אומר דרשני. קלנר טוען שמדובר יותר במשנה פולמוסית כנגד הצדוקים מאשר כעקרונות אמוניים שאמורים להשבע להם.

      אהבתי

  5. בס"ד
    ועדיין תומר, הדבר שגרם לכך שבכל זאת כל החילונים והרבה רפורמים עדיין נכללים בכלל ישראל קשור לרעיון הרבה יותר פשוט וכללי. נקודת המוצא היא שיהודי הוא כל מי שאימו היא יהודיה על פי ההלכה (כלומר בת ליהודיה, בת ליהודיה וכו'). ובזה נפתרו כל צרותינו כי ההגדרה הזו מעניקה מרחב עצום לכל אלה לקיים מי יותר מי פחות את אורח החיים היהודי ולקבל על עצמם את עיקרי האמונה יהיו אשר יהיו. בעיניי זה פשוט וגאוני ושומר על כלל ישראל רחב עם עמוד שידרה הלכתי.

    אהבתי

    1. רני, נכון מה שאתה אומר אבל חסר. חסר ״או שגויר כהלכה״. זה למעשה אומר כי אין עיניין ״גנטי״ בהגדרת היהדות. אילו זה היה גנטי לא היה אפשר להתגייר.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s