מעשה באשה וחלוק – סרטה של נורית יעקובס-ינון

אתמול בערב השתתפתי בערב שהתקיים בבית אבי חי ושהוקדש לסרטה של נורית יעקובס-ינון, 'מעשה באשה וחלוק'. הסרט מעלה את בעיית הטבילה של גיורות מול שלושה דיינים, בעירום + חלוק במקווה. השתתפו בערב, משמאל לימין בתמונה, הרבנית עו"ד ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי, אני, הרב והדיין יהושע פפר, נורית יוצרת הסרט, והנחתה את הכל גל גבאי המעולה.
 
באופן מובן, הרב פפר, שאני מעריך אותו על שהגיע לדבר מול קהל לא אוהד, ייצג את עמדת ההלכה השמרנית, וטען בתוקף שאי אפשר לשנות את המצב ושאין דרך להתגייר לבד מטבילת אישה מול שלושה גברים. ההלכה היא ההלכה, המדרון הוא חלקלק, ומי שלא מאמין בתקפותה הנצחית של המסורת, או מלומד בדרכי ההלכה, ממילא לא מבין את העניין.
 
הרבנית עו"ד ד"ר טיקוצ'ינסקי, שדווקא מלומדת בדרכי ההלכה, ייצגה את ההלכה הפתוחה יותר לשינוי וביקורת, והזכירה מאמר חשוב שהיא כתבה כבר לפני כמעט עשור. במאמר היא הציגה פתרונות הלכתיים למצב שהוא לדעתה לא טוב ולא מחויב המציאות. על פי טיקוצ'ינסקי לא מדובר במסורת קבועה, ועד לפני מאה-מאתיים שנה נשים הטבילו גיורות (היא הציגה, למשל, תעודת גיור של אישה מצרפת שנשים הטבילו אותה). לדידה ניתן הלכתית לאפשר גיור שבו גברים נמצאים מחוץ לחדר והבלנית מפקחת על הטבילה.
 
אני ביקשתי לעמוד על המימד המגדרי של העניין, ולא רק ההלכתי. המקווה הרי הוא כיום מציאות הלכתית מחייבת וחודשית רק עבור נשים. מכל הטומאות שמוזכרות בתורה ואצל חז"ל – זב, מצורע, זרע וכו' – רק טומאת הנידה נשארה רלוונטית לחיינו. למה? מנקודת מבט חוץ-הלכתית, לא-אמונית, אפשר לשאול האם העובדה שרק גברים פסקו הלכה במשך אלפיים השנים האחרונות הביאה לכך שטומאות שקשורות לגברים נעלמו, והטומאה שקשורה לנשים לא רק נשארה, לא רק התעצמה, אלא הפכה לסמל. מי שלא מקבל את הדוֹגמה על פיה כל פיתולי ההלכה ירדו קומפלט מהר סיני יכול לחשוד שזה לא במקרה.
 
מנקודת מבט פנים-הלכתית, כן-אמונית, צריך לשאול איך טבילת אישה עירומה + חלוק במים, מול שלושה גברים שעומדים מעליה, נכנסת איכשהו בגדר כלשהו של "צניעות"? במסורת שבה ה"צניעות" מועלית על נס, שבה שירת נשים נחשבת סכנה להרהור חטא ומתקיימים דיונים מלומדים על עובי הגרביונים עבור ילדה בת שלוש, האם הגיוני שמוסד הגיור ייראה כך? שוב: מנקודת מבט *הלכתית ואמונית דווקא*, האם עולה על הדעת שהמסורת שלנו, שכמעט אובססיבית בקשר למיניות ולהסתרת נשים, תאפשר לשלושה גברים להתבונן באישה יורדת לבריכת מים כשלגופה חלוק בלבד? הדיסוננס המזעזע הזה מעורר לכל הפחות תחושות מוזרות, ולכל היותר חשד באשר למוטיבציה, ואולי חלילה ליושרה, של הפוסקים.
haluk

11 תגובות

  1. תומר כאדם דתי-מסורתי שמרני אני מזדהה מאוד עם המצוקה שהעלית, אך לא עם המסקנה על חשד במתקני התקנות. שהרי כבר בתורה ישנה פרשת סוטה שהיא וודאי לא עומדת בגדרי הצניעות ובוודאי לאור הפרשנות שנתנו לה חז"ל בגמרא (ואי אפשר לחשוד בהם כי פרשת סוטה לא הייתה רלוונטית בימים שלהם).
    לי יותר נראה שיש לחפש את הפתרון לפער הזה שהצגת דווקא בהחמרת הלכות צניעות שנעשתה בדורות האחרונים ולא בהגבהת החומות שנעשתה לנשים כפי שאתה טענת.
    בכל מקרה – מעניין לקרוא!

    אהבתי

    1. אריאל, תודה על התגובה. אם כי אני חולק עליך שאין לחשוד שפרשת סוטה לא היתה רלוונטית. ראה ספרו של ישי רוזן צבי בעניין, שטוען שסוטה לא היה ולא נברא. בכ"א בימי המקרא גם סקלו מחללי שבת בפרהסיה, כך שלהביא ראיה משם זה לאו דווקא רלוונטי בימינו. אני מסכים שאת האשמה צריך לתלות בהחמרה של הצניעות בזמן הזה. אבל מי החמיר אם לא הפוסקים?

      אהבתי

  2. תומר, הפתעת אותי! טענתי "בתוקף" שלא ניתן לשנות את ההלכה?! שצריך להאמין ב"תקפותה הנצחית של המסורת"?! ניסיתי, אולי ללא הצלחה, להעביר מסר קצת מורכב יותר. טענתי שההלכה אינה יכולה להיות *כפופה* לכל זעזוע וכל רגש מודרני, למרות שהיא בוודאי צריכה לקיים שיח ער עם המציאות, והיא בוודאי *יכולה להתעדכן* על-פי מנגנונים פנים-הלכתיים. עצוב לראות שאחרי שסימנת אותי כ"פנאט" של הפנל כבר לא היה צורך או יכולת בהקשבה. ושמא באמת אין בכלל אפשרות במעמד כזה להעביר מסר מורכב.

    אהבתי

  3. זה לא נכון מה שכתבת "רק טומאת הנידה נשארה רלוונטית לחיינו", גם טומאת נידה אין היום. מה שנשאר היום זה איסורי עריות ונידה הוא אחד מהם (יחד עם גילוי עריות בין קרובים, משכב זכר, ומשכב בהמה). האיסור הוא על הקריבה ולא על ההיטמאות. במאמר מוסגר נוסיף שגם בזמן שנוהגים דיני טומאה, ההיטהרות היא בד"כ מצוות רשות ולא חובה. כך שתמיהתך, ההנחות שאתה מניח, והמסקנה הנרמזת מהן, הינן חסרות יסוד.

    עוד טעות, אחת שחוזרת אצלך שוב ושוב, היא שאתה מייחס את ההלכה ל- "פוסקים", ולא כך היא. ההלכה נתונה לנו מהקב"ה תורה מסיני כפי שסוכמה בגמרא. כל ספרות ההלכה מבוססת בתשעים וחמישה אחוז (דרך ביטוי) על מסקנת הגמרא, ואחד מעשרים על בירור אותם מנהגים קדמונים שמחייבים מההלכה. זהו. "דעתו" של רב זה או אחר אינה שייכת בפסיקת הלכה, גדולי ישראל הינם גדולים בבקיאותם ובעומק הבנתם את התורה, ולא בהמצאת המצאות.

    מי שלא מתאים לה שלא תתגייר, אין לנו עניין מיוחד בתוספת גרים. ומי שבכל זאת מתעקשת אז שתזכור שעם ישראל לאורך הדורות עבר השפלות וקשיים נוראים הרבה יותר ולא ויתר על מורשתו הרוחנית, ואם גם היא מוכנה לקשור עצמה בגורלו של עמנו אזי ברוכה תהיה ונקבלה באהבה רבה.

    אהבתי

    1. ועוד תוספת קטנה לדברי. שלא תתבכיינה הגיורות, כי אצל הגרים זה סיפור פי כמה יותר מסובך, של ברית מילה בגיל מבוגר.

      אהבתי

    2. אנונימי יקר,
      מי שטוען ש"כל ספרות ההלכה מבוססת בתשעים וחמישה אחוז (דרך ביטוי) על מסקנת הגמרא" פשוט לא למד גמרא מימיו. בתשעים וחמישה אחוז (דרך ביטוי) מן הסוגיות ההלכתיות של הגמרא בכלל אין מסקנה, ובודאי לא מסקנה הלכתית. זאת הסיבה לכך שנדרשה עבודה מאסיבית של הגאונים, הרי"ף וכל אלפי הפרשנים והפוסקים שבאו אחריהם – כל אלה ניסו להסביר מהי המסקנה ההלכתית של הגמרא, אבל מאמץ כזה היה מיותר אם הייתה מסקנה כזו מנוסחת כבר בגמרא. משמע: ההלכה היא עבודה פרשנית של רבנים ופוסקים במשך כאלף שנה. זה לא אומר שהיא לא חשובה או שאין מחוייבות לקיימה, זה רק אומר שהיא מעשה אנושי-קהילתי, וככזה היא בהחלט מושפעת מ"דעתו" או דעתו של רב זה או אחר. לולא כן, כיצד ניתן להסביר את ההבדלים המהותיים בין פסיקות של רבנים שונים?
      בקיצור, טענותיך לא רק מנוגדות לשכל הישר של כל מי שמתבונן במציאות ההלכתית ובהיסטוריה של ההלכה, הן אפילו סותרות את המקורות עצמם.

      אהבתי

      1. נראה לי שזו את שמעולם לא למדת לא גמרא ולא הלכה. בוודאי שלומדים הלכה מתוך הגמרא ורק מתוכה, כל ההלכות מבוררות מהגמרא, אחרת הן חסרות תוקף. העבודה ההלכתית המסיבית היא לא בבירור מסקנת הגמרא התיאורטית, אלא ביישומה בשאלות הלכתיות קונקרטיות. אם תקחי את שני הקצוות החלוקים ביותר בראשונים – הרמב"ם והשו"ע – ותשווי בינהם, תראי ש- (א) המחלוקות הפסיקתיות בינהם מהוות אחוזים בודדים אם בכלל מתוך כלל הקודקס ההלכתי (מאות מחלוקות מתוך מאות אלפי הלכות), ו- (ב) שבניגוד למה שכתבת כמעט ואין בינהם מחלוקות בעניינים מהותיים. כך שמה שכתבת פשוט לא נכון. לא שמעניין אותי ללמד אותך, אלא שמבקר אקראי פה עוד עלול לחשוב שאת יודעת על מה את מדברת.

        אוסיף שלפני מספר שנים טובות יצא ספר של הרב כשר שבוחן מאה מחלוקות רמב"ם-שו"ע ומראה שניתן ליישבן על יסוד ההנחה שמול בעל השו"ע לא היה מונח אחד ממדרשי חז"ל שכן היה מונח מול הרמב"ם (מכילתא דבי רשב"י, שנגנז כ- 700 שנה ונתגלה מחדש לפני כ- 150 שנה). קרוב לוודאי שרוב אם לא כל המחלוקות ההלכתיות בסופו של דבר נובעות משיבושים במסורת המסירה של כתבי חז"ל, ובע"ה אנו קרובים מאד ליום שבו ניתן יהיה לברר הלכה לאשורה ולכוון לדעת התושבע"פ ברמת דיוק מאד גבוהה.

        אהבתי

    1. בטח התכוונת "השמרו". צודק, מי שלא ציין את שמו האמיתי בטוח אומר דברים לא נכונים, זה באמת מה שקובע. אגב, "זה כאן" זה שם פרטי או משפחה?

      אהבתי

  4. רק נקודוה קטנה נדמה לי שגברים (הנאמנים לנשותיהם ו/או להלכה) סובלים מאיסור נידה לא פחות מנשים….

    אהבתי

כתיבת תגובה