בקטנה על ניתוקה של ההלכה מהחיים

באתר 'כיפה' יוצא הרב אריאל בראלי נגד פסיקה שפרסמו רבני בית הלל בעניין הפנייה לבתי המשפט הישראלים. הוא טוען שהאישור של קבוצת הרבנים הזו לכך מהווה שגיאה הלכתית, ושאין לפנות לבתי המשפט הישראלים. בראלי כותב:
הנה פורסם פסק חדש מטעם רבני בית הלל (תשרי תשע"ו) אשר גורס […]: "בדיני ממונות ראוי לפנות לכתחילה לבית דין הפועל לפי משפטי התורה" – מלשון זו משמע שאין זה עיקר הדין ורק לכתחילה כך ראוי לנהוג.
כלומר הבעיה כאן היא המילה "ראוי", שאמורה להיות "חובה" על פי הרב בראלי.
שימו לב עד לאן הניתוק ההלכתי-אורתודוקסי מגיע: אפילו הרבנים הליברלים והפרוגרסיבים (באמת) של 'בית הלל' אינם מסוגלים להתיר בפשטות פנייה שגרתית לבתי המשפט הישראלים. אפילו פנייה סטנדרטית למערכת המשפט של המדינה היהודית הריבונית, אותה מדינה שנחשבת עבור רבים מהם ל"ראשית צמיחת גאולתנו", יכול להתקיים רק אחרי ש"ראוי" לפנות לבית דין תורני. לא רק זה, אלא אישור לפנייה בדיעבד מביא את הרב בראלי לכתוב תגובה שלמה המגנה אותם.
אני בטוח שרוב הקוראים של הסטטוס הזה בכלל לא היו מודעים לכך שההלכה בעצם אוסרת על פניה לבתי המשפט הישראלים, ואם רבנים מתירים זאת הם עושים זאת אחרי סייגים ובעזרת תרגילים הלכתיים שונים. מנגד, הציבור שומר המצוות, בעיקר הציוני-דתי אבל גם החרדי, כמובן משתמש בבתי המשפט כעניין שבשגרה, ובכך מכניס את המערכת למבוכה.
ההלכה כאן מנותקת לחלוטין מחיי רוב אזרחי המדינה, כולל שומרי המצוות שבהם. העובדה שאחרי 67 שנות עצמאות העניין הזה עדיין לא נפתר מלמדת על חוסר רצונם של חלק מהרבנים לטפל בעניין, ועל כוחם הדל של אלה שכן רוצים לשנותו. ובעיקר היא מלמדת באופן מצער מאוד על ניתוקה של ההלכה מהחיים.

10 תגובות

  1. כשהגיעה השאלה לפתחנו, ראינו להתיר לכתחילה בהסתמך. על דעת מרן הב"י לעניין דין בעת שדעת עכו"ם תקיפים.

    ואכמ"ל שידעת עכו"ם תקיפים כאן ובכל מקום.

    אהבתי

  2. כשהגיעה השאלה לפתחנו, ראינו להתיר לכתחילה בהסתמך. על דעת מרן הב"י לעניין דין בעת שדעת עכו"ם תקיפים.

    ואכמ"ל שדעת עכו"ם תקיפים כאן ובכל מקום.

    אהבתי

  3. אין פה שום ניתוק של ההלכה מהחיים, אין פה שום "ניתוק הלכתי אורתודוקסי", אין פה שום "מבוכה", ואין פה שום דבר ש- "לא נפתר". שני יהודים שיש בינם דין ודברים חייבים לברר את הדין עפ"י מצוות התורה, כמו שהם חייבים בכל שאר המצוות, זה מאד פשוט, ואגב לא כל דין ודברים ראוי לקחת לבית משפט גם כשאתה לא דתי.

    לידיעתך, דין התורה נעשה לחלוטין במסגרת חוקי המדינה (ע"י שהצדדים ממנים את הדיין בכתב בוררות עפ"י חוקי המדינה), ומחייב עפ"י חוקי המדינה, כגון אם יש צורך להפעיל הוצאה לפועל. למי שרוצה קיים גם בית דין של הרבנות שהוא מוסד שיפוטי ממלכתי, אם כי העיקרון בדין תורה הוא להשתדל לסגור עניין במהירות ע"י דיינים שבוחרים בעלי הדין, בדומה לעיקרון הבוררות. אם אחד מהצדדים לא מוכן לברר את הדין עפ"י ההלכה אז הולכים ישר לבית המשפט ולא צריך שום "תרגילים הלכתיים" כמו שאתה קורא לזה ושלא ברור מאיפה הגעת למסקנה השגויה הזו.

    הלוואי שכל הסיכסוכים האזרחיים בישראל יתבררו ע"י בוררים מוסכמים, את רוב הסכסוכים הללו אין הצדקה להעמיס על מערכת המשפט. בעניינים משפטיים אחרים כגון עניינים פליליים ממילא ההלכה היא שאין אפשרות בזמן הזה לדונם בדין תורה.

    בשורה התחתונה, מי שכותב "בדיני ממונות ראוי לפנות לכתחילה לבית דין הפועל לפי משפטי התורה" הרייהו כמי שכתב ש- "את השבת ראוי לכתחילה לשמור לפי דיני השבת", ולא נראה לי שמישהו כזה בכלל ראוי לקרוא לעצמו רב.

    נ.ב., אתה גם טועה בעובדות היותר פשוטות ותמהתני אם בכלל קראת את הדברים אותם אתה כביכול מנתח. הרב אריאל בראלי בכלל לא כתב ב- "כיפה" אלא ב- "אמונת עתיך", "כיפה" בסה"כ דיווחו על מאמרו.

    אהבתי

      1. אשמח לנתוניך (בציניות – אני יודע שאין לך). בכל מקרה המבוכה עליה מדבר פרסיקו אינה בשל "התעלמות מההלכה" כדבריך אלא בגלל ש- "הציבור שומר המצוות, בעיקר הציוני-דתי אבל גם החרדי, כמובן משתמש בבתי המשפט כעניין שבשגרה". וזו כמובן שטות מוחלטת כי אין שום איסור הלכתי לפנות לבית-משפט כשדין תורה אינו אפשרי, זו גם אינה התעלמות מההלכה, ולכן גם אין סיבה למבוכה, פרט למי שמפרסמים באיצטלה אקדמית פוסטים זרועי טעויות.

        אהבתי

        1. גם אני אשמח לנתוניך, אבל מכיוון שזה רק פוסט ולא מאמר אקדמי, אסתפק בדעה או הערכה (כפי שאתה עושה).

          מכיוון שאין לנו נתונים, אני מציע לך לעשות סקר לא מדעי קטן בקרב דתיים שאינם בני ישיבות, ולראות כמה אחוזים מהם שמעו על האפשרות של פניה לדין תורה. אם עדיין תישאר עם ספקות, שאל כמה עורכי דין אזרחיים דתיים איך הם מתמודדים עם הבעיות ההלכתיות במקצוע שלהם.

          אהבתי

          1. אצלנו ביישוב (בעיקר סרוגים "בלבתים") הנושא נלמד אין ספור פעמים בשיעורי הלכה, דף יומי, דרשות, יו ניים איט. אתפלא אם יש יותר מקומץ שאינו מודע לאפשרות לפנות לדין תורה, ומהיכרותי וניסיוני האישי אם אפשר אז סוגרים דברים דרך הרב בלי לפנות לבית משפט. ואם צריך לפנות לבית משפט אז פונים, אין בזה בעיה כשאין אפשרות אמיתית לדין תורה. בשביל זה התורה ציוותה למנות מלך.

            לגבי עורכי דין, הבעיה העיקרית שלהם ממה שהבנתי היא עם בעיות אתיות שהיה ראוי שכל עורך דין יתחבט בהן. הכיפה מוסיפה נדבך אמוני לשאלות מוסריות אוניברסליות, כגון היכן עובר הגבול בסיוע לפושע ודאי לחמוק מהרשעה, או האם לצרף תצהיר בשבועה שידוע לך בוודאות שהוא שיקרי. לא ידוע לי על קונפליקטים מהבחינה ההלכתית נטו, אבל בעניין זה אינני בקיא ואשמח ללמוד ולהחכים.

            אהבתי

  4. מה הכוונה מנותק? זה שרבים פונים לבתי דין שלא פוסקים לפי ההלכה, זה אומר שההלכה מנותקת מהחיים?
    זה בסך הכול אומר שרבים לא מיישמים את ההלכה.

    אהבתי

  5. שוב ניתוח רדוד ומגמתי. בסופו של דבר יש יותר ויותר בתי דין רבניים שנפתחים. הציונות זה לא להכשיר כל שרץ ומאז ומעולם לא השלימו עם ערכאות חילוניות. ככל שהציבור נהיה יותר תורני הוא יותר מודע לענין. גם הבוז כלפי הרבנים שכביכול עושים תרגילים כדי להתיר הליכה לבתי משפט חורג מהדיון ומהוה דמגוגיה זולה. מי שמנותק מהתורה הוא בעל המאמר. ובודאי שהרבנים רוצים לטפל בעניין ולכן מחנכים תלמידים לקיום תורה ומצוות וממילא הליכה לדין תורה.

    אהבתי

  6. פרסיקו, אתה מתחיל להיות מעיק. באמת. פעם היה תענוג לקרוא אבל כבר די הרבה זמן אתה כל כך בתוך המאבקים שלך נגד האורתודוקסיה שהשנאה מקלקלת את השורה. פעם היו מאמרים עמוקים ומחכימים והיום הרבה פוסטים זה פשוט עוד אגרוף בקרב שלך עם הרבנות. יש מספיק תגרות ודמגוגיה בפייסבוק, חבל.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s