משבר היציאה בשאלה בחברה החרדית

כדאי לראות את הפרק הראשון בסדרה החדשה של אבישי בן חיים על ריבוי היציאה בשאלה בחברה החרדית. הפרק מאוד חד צדדי (אני מתאר לעצמי שאת הקולות האחרים שומר בן חיים לפרקים הבאים) אבל מציג תמונה שמפתיעה הרבה לא-חרדים, והיא עומק המשבר החברתי והאידיאולוגי בחברה החרדית.

 

את הסיבות למשבר אפשר לתלות בסיבות רבות (באינטרנט, במצוקה הכלכלית, ואפילו פשוט בריבוי החרדים בעולם, ריבוי שמחייב קצוות יותר רחבים), אבל לדעתי חשוב להבין באופן מאוד בסיסי את הכוח האדיר של החילון. חילון לא במובן של איזו מהפכה מדעית ש"גילתה" לנו שאין אלוהים וכו', אלא במובן של העצמתה של האוטונומיה של הפרט והפיכתה לאידיאל, דהיינו את התגברותה המתמדת של התפיסה על פיה הפרט לא רק יכול לבחור בעצמו את מסלול חייו, אלא שאם הוא לא עושה זאת הוא חוטא כלפי עצמו (וחוטאים כאן רק כלפי העצמי, לא כלפי הקב"ה).

 

תפיסת העצמי הזאת הופכת כמעט מובנת מאליה בתרבות המערבית, וצריך לבנות חומות הרמטיות למדי כדי לא להיות מושפעים ממנה. חלק מהקבוצות החרדיות מצליחות בכך, אולם יותר ויותר (נכון, גם בגלל האינטרנט) אינן. לחילון מהסוג הזה יש השפעה דרמטית, וכמעט בלתי אפשרי לחמוק ממנו וממנה. כמובן שזה לא אומר שכל החרדים יהפכו לחילונים. תמיד יש דרכים להתמודד עם התהליך הזה ויציאה בשאלה היא רק צורה אחת של התמודדות. אבל כל התמודדות ממילא תשנה את החברה החרדית, וזה אומר שעם או בלי יציאה בשאלה המונית, החברה החרדית עוד עשרים שנה תהיה שונה מזו של היום, אולי שונה מאוד.