אתמול הופעתי בתוכנית 'לונדון את קירשנבאום' ודיברתי על סרטי 'מלחמת הכוכבים' כמיתוס בן זמננו. בשל נפילת רקטה ליד עזה היינו צריכים לקצר, וכך לא עמדתי בצורה מלאה על עניין מרכזי לדעתי, והוא תפיסת הרוע הפרה-מודרנית של הסרטים. כפי שאני מנסה לומר (אני גם קצת חולה, כפי שאפשר לשים לב) הרוע בסרטי מלחמת הכוכבים הוא חלק אינטגרלי מהמציאות. הוא הצד השני של הטוב. בעידננו המודרני אנחנו מורגלים לחשוב שהרוע הוא תקלה, שאפשר ליצור (על ידי התבונה או האהבה) עולם שאין בו רע. התפיסה הזו היא לדעתי אשליה, ובכל מקרה התפיסה הפרה-מודרנית של הסרטים הללו נוגעת בזכרון התרבותי הפרה-מודרני שלנו, ולכן הם משמעותיים לאנשים רבים כל כך.
תפישת הרוע כחלק אינטגרלי של העולם כבר באה בתלמוד: "פעם תפשו וכלאו לייצר הרע. ולא נמצאה ביצה בת יומה לתינוק". כי בלי יצר הרע אין יצירה. אחד הייחודים בא בשפה העברית שייצר ויצירה באים מאותו השורש. כך שמלחמת הכוכבים לא מחדשת בתוכן אלא בצורת ההבעה וההנגשה.
אהבתיאהבתי
אכן, התלמוד הוא פרה-מודרני. תודה על התגלית.
אהבתיאהבתי