מעט על הטרור היהודי בזמן הזה

nnaaa2 (1)עוד קצת על הטרור היהודי בזמן הזה, הפעם מנקודת מבט קצת יותר מחקרית. שימו לב לציטוט הזה מראיון שפורסם בשישי האחרון ב'מעריב'. קרני אלדד מראיינת את אלישוב הר שלום, בחור בן 26 המתואר בכתבה כ"אחד הבולטים בנערי הגבעות".
סימנתי בדבריו את הדגשים שלו על "האמת". הקובלנה של הר שלום היא כלפי הציבור שלו, הציונות הדתית. הוא טוען שרוב הציבור שלו אינו מגשים את החינוך שהוא – הציבור – עצמו מטפח. לעומתם, הר שלום וחבריו הם היחידים ששם "במאה אחוז", שמקריבים עצמם "על מזבח האמת". הם לא "ליד" ו"כאילו" כמו רוב הציונות כיום. האם לגמרי. הם באמת.
אפשר לראות כאן גם את הקשר וגם את הקרע שמרגישים אותם נערי גבעות כלפי הציבור הציוני דתי. הקשר הוא החינוך שקיבלו, והקרע הוא שעל פי תפיסתם רוב הציבור הזה בוגד במורשתו ובאידיאלים שלו, ואילו הם לבדם נאמנים לחלוטין לדרך, כלומר לתורה.
חוסר הנכונות להתפשר וצביעת העולם בדיכוטומיה שחורה-לבנה הם כמובן מאפיינים של בני טיפש-עשרה, וכאן הם מקבלים חיזוק מתפיסת עולם שנחשבת מקודשת ונצחית. אבל מעבר לזה, אנחנו רואים כאן את אותו דפוס פונדמנטליסטי שמבקש למצוא מוצא מתוך המשבר שכל דת ממוסדת סובלת ממנו בזמן הזה, והוא הפער בין חלקים שונים במסורת לבין המציאות כיום, הן החברתית והן הפסיכולוגית.
הכוונה היא לעובדה הפשוטה שרוב שומרי המצוות כיום אינם מזדהים עם חלקים רבים מהמסורת. עבודת קורבנות היא דוגמא פשוטה, אבל גם תפילה כציווי טכני היא קשה לאדם בן זמננו, או קטגוריות של טומאה וטהרה שפשוט לא מדברות אלינו כמציאות דתית חיה, או מכיוון אחר, אפליית נשים.
אפשר כמובן לחיות עם הפער הזה, ואת זה עושים רוב רובם של שומרי המצוות (גם אני במידה מסויימת). הרי כולנו, גם חילונים, מתמודדים עם פערים בין אידיאלים למציאות (למשל, בזוגיות). אבל כאשר מדובר במערכת משמעות שנחשבת אלוהית יש פיתוי גדול לא לוותר ולדרוש תאימות מוחלטת בין האידיאל למציאות. כאן נכנסות תנועות משיחיות ופונדמנטליסטיות שונות, שפועלות על פי תפיסה שמנסה לסגור את הפער.
פונדמנטליזם אפוא מונע גם מהרצון לאותנטיות, לאמת, להתאמה בין לב לשכל לגוף. במובן הזה מדובר בתופעה מודרנית לגמרי (אברהם אבינו לא ביקש להיות אותנטי).
"מדינת הלכה מתחילה במנהיג רחב אופקים, כמו דוד המלך, שהוא גם איש מלחמה ושירה ותפילה. יש בה חזון של גאולה, של בית מקדש. של זהות אמיתית" אומר הר שלום בהמשך. הנה לנו הפיתרון: איש מלחמה ושירה ותפילה. ובעיקר: *זהות אמיתית*.

2 תגובות

  1. זה מדהים בעיניי עד כמה צורת השיח והטיעונים תואמים לאלה של בני עשרה (בכל החברות והתרבויות – לפחות אלה המוכרות לי). זה גיל בו מנסים "ללכת עד הסוף", ופעמים רבות מתריסים כנגד ה"פשרות" של דור ההורים. אצל אנשים בריאים בנפשם, זו תקופה חולפת, והם מוצאים עצמם לומדים להתמודד עם המציאות האמיתית גם באופן של התפשרות (ולעתים אפילו בהבנה העמוקה ש"פשרה" אינה קורבן או מחיר שיש לשלם, אלא מטרה אידילית בפני עצמה). קוראים לזה התבגרות. אבל הבחור המצוטט כאן הוא בן 26, וזה נראה לי טיפה מאוחר (מבחינת תהליך ההתבגרות) לדיבור מסוג זה…

    Liked by 1 person

  2. כן, תמר, אבל אולי ההסבר לאינפנטיליות מה שמתגלה בתנועת הגבעות הזו, כמו גם, אולי, בחלק ממתיישבי הדור הקודם, למשל חלק מתושבי יצהר, טמון במה שציין תומר בעצמו, שכאן, אין מדובר בנוער שוחר רוקנרול, אלא בנוער המגשים לתפיסתו, ציוויים מקודשים ונצחיים האוחזים בלפיתה עזה את האמת כולה ואשר מימושם בכל יום ויום, משמש ליצירת השלבים בסולם המוביל לאיחוד שלם עם הקב"ה. נראה לי שהתוספת הזו מספיקה לשם הבנת "התמשכות" הנטיה הקיצונית מעבר לגילאי ההתבגרות המקובלים (מה גם שדומה שגילאי ההתבגרות עצמם הולכים ומתמתחים בעולם המערבי…).

    מכל מקום, הניתוח המדויק הזה של תומר מביא אותי שוב למחשבת הכפירה, מה לנו בשימור הבלתי מתפשר של כל חלקיה של המסורת היהודית, לרבות אותם חלקים אשר אין בנמצא מי שמעלה בדעתו לקבל אותם כפשוטם כערכים ראויים, מלבד כמובן, אותם חסידים שוטים דוגמת זה, מושא הפרסום של תומר שהתראיין ל"מעריב".

    ואם תאמר, עצם שימור כלל הדיעות הוא הערך (ואני יכול למצוא לא מעט צידוקים לאמירה כזו), אז מדוע שלא נשמר את אותם חלקים ארכאיים (שלא לומר תמוהים וברבריים, לשון המעטה) כחלקים שלהם מוצמדת תווית ברורה שעליה הכיתוב "אבד הקלח!"?

    מה פשר ההתעקשות המוזרה והאנאלית הזו של האורתודוקסיה לשמר את כל חלקי המסורת, ללא הבחנה ביניהם, בבחינת אלה ואלה דברי אלוהים חיים, כשמיד לאחר הנצחת ההתעקשות הזו בפומבי על ידי רב פלוני, מרבית הסיכויים שהוא פורש לביתו ומתנהג באופן מנוגד לחלוטין להצהרתו הפומבית, וכמוהו גם הרוב המוחץ של האורתודכסים?? השאלה הזו פשוט אינה מרפ הממני ואינה נותנת לי מנוח.

    אולי הפתרון הוא קצת לניניזם (אני לא באמת סבור כך), כך שככל שיהיה יותר רע, אולי יהיה אפשר לצפות לטוב, כלומר עם הצטברות של מספיק תוצאות מזיקות של השימור הכמעט מיכאני-ממוחשב הזה, דוגמת חבורת הגבעות ההזויה הזו שמפגינים מתחת למשרדי כבר שבועיים בתמיכה באחיהם החשודים ברצח של חפים מפשע, אולי תגיע לבסוף מחשבה חדשה על העקרון שהפך אולי לעקרון הכי מקודש של האורתודוכסיה היהודית – מטא קודש!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s