ועדת השרים לענייני חקיקה תתכנס היום בצהריים ולפניה הצעת חוק שמעלה חה"כ מיקי זוהר (ליכוד). ההצעה, שעליה חתומים גם דודי אמסלם וינון מגל, מבקשת להחמיר את איסורי המסחר בשבת, ולמעשה להוציא מידי הרשויות המקומיות את מעט הכוח שהיה להן בעניין ולקבוע שלא יהיה כל מסחר בשבת. כלומר מפיצוציות ועד קניונים, הכל סגור.
שאלת המסחר בשבת היא טובה וחשובה, ואני חושב שאיסור מסחר בשבת הוא משהו שאפשר לדון עליו. מה שכן, נדמה לי שלגיטימציה לאיסור מסחר יכולה לבוא במסגרת התגייסותה של הקהילה האזרחית לעיצוב המרחב הציבורי שלה, ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון. לכן הדיון הזה חייב לכלול התייחסות מושכלת לאופי השבת שאנחנו רוצים לעצב.
למשל: האם מצופה מהתושבים פשוט לשבת בבית משישי בערב עד שבת בערב? או שמותר לצאת לבלות (בתי קפה, קולנוע, חוף הים, כדורגל, מוזיאון)? ואם מותר לצאת, ואם מוסדות תרבות ובילוי יהיו פתוחים (ואולי בכניסה חופשית, למשל למוזיאונים?), האם מי שצריך יוכל להגיע אליהם גם בתחבורה ציבורית? לדברים האלה אין כל התייחסות בחוק של זוהר.
למעשה, כפי שכותב האתר בחדרי חרדים, "הצעת החוק קובעת איסור מוחלט על פתיחת עסקים בשבת, בעוד היא אינה מקבעת היתר לפתיחת מקומות בילוי ותרבות" – כך בכתבה על פגישתו ביום חמישי של זוהר עם הרב קנייבסקי בבני ברק. שימו לב שהאתר מתגאה בזה שהחוק לא מתיר פתיחת מקומות בילוי, כלומר מאפשר את סגירתם, ואולי רומז על הכוונה בעתיד לחוקק חוק הסוגר גם אותם בשבת.
זוהר יכול לקחת דוגמא מהצעת חוק אחרת, של רחל עזריה ואלעזר שטרן, שגם היא מדברת על איסור מסחר בשבת, אבל יחד עם זה מעגנת את פתיחתם בשבת של בתי בילויים, בתי תיאטרון, מוזיאונים, גני חיות, גנים לאומיים וכו', ואף מאפשרת לראשונה אישור תחבורה ציבורית בשבת. כאן יש איזון שמעצב פרהסיה מתוך חשיבה על צרכי כלל האזרחים ולא כופה עמדה של צד אחד על כולם. אפשר, אגב, גם לחשוב על פרהסיה שונה בין עיר לעיר.
לבסוף, ההצעה של זוהר פירושה למעשה שינוי דרמטי של הסטטוס קוו. חוק חדש, מחמיר הרבה יותר, שסוגר הרמטית עסקים בשבת (העונש על פתיחת עסק בשבת על פי החוק יכול להגיע עד שנה מאסר). עכשיו, אין לי שום בעיה עם שינוי הסטטוס קוו, להפך. bring it on. אבל מי שתומך בחוק הזה צריך להבין שהוא פותח כאן את כל הסטטוס קוו – נישואים, גיור, מערכת החינוך – לדיון מחודש.
העלאת ההלכה עלי ספר החוקים, – הרס ההלכה והרס החוק!
אהבתיאהבתי
"ולא כחוק המונע מאינטרסים של צד אחד בלבד ונכפה על האוכלוסייה על ידי השלטון" – זה אינטרס של צדדים רבים ומגוונים בחברה הישראלית, לא של צד אחד.
אהבתיאהבתי
אני לא יודע אם חוק כזה יעבור או לא, אבל מה שכן, יש לחוקים כאלו נטייה לחדד את הקווים. הם לא מאפשרים מקום לעמימות ומחייבים לבחור: הלנו אתה או לצרינו.
אי אפשר להיות לא דתי, אלא אתה מחוייב להיות אנטי דתי. ואיזה חובש כיפה יכול להתנגד לחוק כזה מבלי להחשב כלא יהודי מספיק?
כשיש שני מחנות עם גבולות חדים, מי שבאמצע נמחץ.
בכלל, למה זה צריך להיות חוק? שכנעו אנשים לא לקנות בשבת, עסקים יסגרו בעצמם כי לא ישתלם להם לפתוח ובא שלום על ישראל. למה צריך את קלגסי הדת?
אהבתיאהבתי
הדבר הנכון הוא לקבע את הסטטוס קוו, קרי: מקומות בילוי כן, כל השאר לא (כולל אוטובוסים). זה יאפשר להשאיר את השבת יום מנוחה – דתי או לא – ויחד עם זאת לצמצם כמה שאפשר את המשרות שנמנעות משומרי שבת ואת הקושי של בעלי העסקים הקטנים.
צריך לשים לב לכך שהשינוי צריך להיות לא רק בחנויות, אלא גם במפעלים לא מעטים שמקבלים אישור להפעיל פסי ייצור בשבת.
אהבתיאהבתי
מה עם הקושי של בעלי המסעדות? המלצרים? מפעילי החניונים? המנקים? סדרנים?
מאיפה האדנות הזו לקבוע שלקנות קפה מותר אבל נעלים אסור? מי שמך?
הדבר הנכון הוא לתת לכל קהילה לקבוע את הפומביות שלה. בתל אביב יהיו אוטובוסים וחנויות ובתי קפה, ובאלעד יהיה הכל סגור.
אהבתיאהבתי
הקושי של כל מי שאמרת קיים, וכך גם הקושי של החילוניים להעביר שבת בלי מקומות בילוי. לדעתי מה שכתבתי הוא איזון סביר, והוא גם הסטטוס קוו. אפשר להציע איזונים אחרים, אבל קשה לי לראות אותם מוסכמים, וזו הסיבה שכל פעם מחדש חוזרים לנגזרת מסוימת של הסטטוס קוו.
לגבי מה שהצעת: אם העניין היה רק הפומביות, הטענה שלך הייתה הגיונית (לא בהכרח מוסכמת אבל הגיונית). אלא שבעיניי העיקרון היותר חשוב הוא עיצוב שוק העבודה כך שיתאים למי שרוצה לשבות בשבת, ובזה אין שום קשר לקהילות או לערים.
אהבתיאהבתי
אין שום הגיון במה שאתה אומר. למה ששוק העבודה יתאים לכל מי שרוצה לשמור שבת? זו בכלל בעייה שצריכה פיתרון? אני לא מכיר נתונים על אבטלה מיוחדת בציבור הדתי (חוץ החרדי כמובן, ולשבת אין קשר לכך). יש משרות שפתוחות רק לשומרי שבת, ויש כאלה שלא מתאימות להם. נו אז מה. תן למי שרוצה לעבוד בשבת לעשות כן.
והעיקר, אם תתחיל לסגור קווי יצור של מפעלים בשבת, תגרום לכך שלא יהיו כאן מפעלים בכלל.
אהבתיאהבתי
כי בעיניי מדינה יהודית היא מדינה שבה אין חיסרון בשוק העבודה למי שבוחר לשמור שבת. אין לזה שום קשר לאבטלה בציבור הדתי, זו אמירה עקרונית.
לגבי פסי הייצור: עוד לא הגענו למצב שרק המפעלים שעלולים להיסגר מייצרים בשבת (להזכירך, יש גם אזרחים לא יהודים במדינה). כשנגיע, נמשיך משם.
אהבתיאהבתי
בעניך. נו, בעיני לא. מדינה יהודית, כן. אבל מה לעשות והרוב העצום של היהודים גם בעולם וגם בארץ לא שומר שבת. אתה, ותפיסת היהדות שלך והשבת שלך הם מיעוט קטנטן וחסר משמעות.
מדינה יהודית היא מדינה שבה יהודים יכולים לעבוד בשבת כי כך מתנהגים רוב היהודים ועל אפך ועל חמתך זוהי היהדות כיום. לגרסא האישית שלך יש מקום, בוודאי, אם תרצה לשמור שבת במקומותיך.
אהבתיאהבתי
…ומכיוון שגם אלה שדנו בכך לפני שנה, שנתיים ו-50 שנה לא שכנעו זה את זה, הוחלט לשמור על הסטטוס קוו.
אהבתיאהבתי
…וחזרנו אל נושא הפוסט. הלאה הסטטוס קוו. 70 שנה זה מספיק זמן לקיומה של פשרה פוליטית. אפשר להתחיל להתמודד עם הנושא ולהקים פה מדינה יהודית אמיתית. כזו שמשקפת באמת את העם היהודי ומנהגיו ולא של קבוצת מיעוט לא מייצגת.
אהבתיאהבתי