השר אריאל והבעיה עם ההלכה

הסיפור המעניין עם טרנספר החתולים של השר אריאל אינו שהרעיון הוא חצי אפוי, לא מגלה חשיבה או עבודת מטה רצינית ובסופו של דבר חסר שחר. כאלה הרי שמענו בעבר. מה שמעניין הוא העדות שהוא מציג לבעיות הקשות שניצבת בפניהן ההלכה כיום.

שהרי אריאל לא מעוניין לסרס חתולים מפני שהוא סבור שההלכה אוסרת על כך. פנייתו של השר לבסיס תפיסת העולם שלו היא כמובן לגיטימית, אלא שבמקרה זה אותה תפיסת עולם פשוט לא רלוונטית. חכמינו מעולם לא ניצבו בסיטואציה בה הם אמורים לנהל את קצב הרביה של מיליוני חתולי רחוב במדינה מודרנית וריבונית. ספר אם אפילו בחלום הם תיארו לעצמם מצב שכזה.

השר אריאל מנסה בגמלוניות להגזור אופן פעולה מחוק שעוצב בתקופה אחרת ובעולם פוליטי וחברתי שונה לחלוטין. אפילו זה היה בסדר אם האמונים על פרשנות אותו החוק היו דואגים לעדכן אותו – על פי ערכיו והגיונו הפנימי – ולהתאים אותו לחיים במדינה מודרנית. הנה למשל משימה נאה לרבנות הראשית, אם היא לא היתה כל כך עסוקה בעסקנות, מאבקי כוח וצורות כשרות של בורקסים.

השמרנות הנוכחית של האורתודוקסיה אינה מאפשרת לה לבצע שינויים הכרחיים בהלכה. המקרה הזה הוא דוגמא טובה לכך, וכמו במקרים אחרים הפתרון של שומרי המצוות הוא אחד: לתת לגוי לטפל בבעיה. אז יש לנו גויים של שבת וחילונים שמחזיקים את המשק ועכשיו יש לנו גם מדינה-גויה שתתן מחסה לחתולים שנולדים כי שר החקלאות סבור שהחוק האלוהי אוסר על עיקור הוריהם.

ההלכה היא לדעתי אחד הרעיונות הגדולים של המסורת היהודית, ואין לי כל כוונה לזלזל בה. דווקא מי שמעוניין שהיא תשמש בעיצוב חיינו בזמן הזה צריך לשים לב לבעייה העמוקה של הרלוונטיות שלה לחיים בתקופה המודרנית ובמדינה ריבונית.