השר אריאל והבעיה עם ההלכה

הסיפור המעניין עם טרנספר החתולים של השר אריאל אינו שהרעיון הוא חצי אפוי, לא מגלה חשיבה או עבודת מטה רצינית ובסופו של דבר חסר שחר. כאלה הרי שמענו בעבר. מה שמעניין הוא העדות שהוא מציג לבעיות הקשות שניצבת בפניהן ההלכה כיום.

שהרי אריאל לא מעוניין לסרס חתולים מפני שהוא סבור שההלכה אוסרת על כך. פנייתו של השר לבסיס תפיסת העולם שלו היא כמובן לגיטימית, אלא שבמקרה זה אותה תפיסת עולם פשוט לא רלוונטית. חכמינו מעולם לא ניצבו בסיטואציה בה הם אמורים לנהל את קצב הרביה של מיליוני חתולי רחוב במדינה מודרנית וריבונית. ספר אם אפילו בחלום הם תיארו לעצמם מצב שכזה.

השר אריאל מנסה בגמלוניות להגזור אופן פעולה מחוק שעוצב בתקופה אחרת ובעולם פוליטי וחברתי שונה לחלוטין. אפילו זה היה בסדר אם האמונים על פרשנות אותו החוק היו דואגים לעדכן אותו – על פי ערכיו והגיונו הפנימי – ולהתאים אותו לחיים במדינה מודרנית. הנה למשל משימה נאה לרבנות הראשית, אם היא לא היתה כל כך עסוקה בעסקנות, מאבקי כוח וצורות כשרות של בורקסים.

השמרנות הנוכחית של האורתודוקסיה אינה מאפשרת לה לבצע שינויים הכרחיים בהלכה. המקרה הזה הוא דוגמא טובה לכך, וכמו במקרים אחרים הפתרון של שומרי המצוות הוא אחד: לתת לגוי לטפל בבעיה. אז יש לנו גויים של שבת וחילונים שמחזיקים את המשק ועכשיו יש לנו גם מדינה-גויה שתתן מחסה לחתולים שנולדים כי שר החקלאות סבור שהחוק האלוהי אוסר על עיקור הוריהם.

ההלכה היא לדעתי אחד הרעיונות הגדולים של המסורת היהודית, ואין לי כל כוונה לזלזל בה. דווקא מי שמעוניין שהיא תשמש בעיצוב חיינו בזמן הזה צריך לשים לב לבעייה העמוקה של הרלוונטיות שלה לחיים בתקופה המודרנית ובמדינה ריבונית.

30 תגובות

  1. נכון שזה פופולארי להאשים את השמרנות ולא את ההלכה, אבל אם מסתכלים מסביב רואים שאין שום בעייה לקיים מדינה מודרנית על בסיס שמרני מאוד של חוקים עתיקים. ערב הסעודית היא דוגמא מצויינת. אפשר לקיים מדינת הלכה בישראל מחר. זו לא תהיה מדינה משגשגת, אבל היא תתפקד, ויש גרועות ממנה.

    אז אם לחדד, אני לא חושב שיש התנגשות בין ההלכה לקיום מדינה. ההתנגשות היא בין ההלכה לבין דמוקרטיה ליברלית וערכים ליברלים ככלל. אותך זה אולי מטריד, אבל את האורתודוקסיה זה ממש לא. הם לא ליברלים, ולא חושבים שדמוקרטיה ליברלית זה רעיון טוב במיוחד. לכן גם אין להם מוטיבציה חזקה במיוחד לעשות איזה שהוא שינוי.

    יכול להיות שזה אפשרי לכופף את ההלכה מספיק כך שאיכשהוא היא תגור בכפיפה אחת עם הדמוקרטיה הליברלית שאתה רוצה. אישית, אני לא מאמין בכך, אבל אשמח להתבדות. אבל גם אם זה היה אפשרי, צריך לגעת במקור הבעיה – הרוב המכריע של האנשים שרואים עצמם מחויבים להלכה לא מעוניינים בדמוקרטיה ליברלית. אם הם היו, הם היו עושים משהו בנושא. השאלה המעניינת היא כמובן למה, ונראה לי שלפתור את העניין בשמרנות או חוסר רצון לשנות את ההלכה זה לחטוא לאמת. הסלידה מהליברליזים נפוצה מאוד גם בקרב נוצרים ומוסלמים מאמינים והיא אינה מיוחדת לישראל.

    אהבתי

    1. ובינתיים מעבר לים.

      ארה"ב מתחלנת במהירות: http://www.pewforum.org/2015/11/03/u-s-public-becoming-less-religious/

      בקרב הצעירים, כבר שליש אומרים שהדת לא חשובה להם כלל. יותר מחצי מהם לא השתתפו בטקס דתי בשנה האחרונה.
      בנוסף, סיבה מעניינת לעליה הגדולה במספר האנשים שמצהירים על עצמם ב"חסרי הדת". pew בעצם טוענים שהאנשים הללו תמיד היו שם, פשוט זה לא היה מקובל חברתית להצהיר על כך. אם זה נכון, צריך לעדכן את התפיסה של ארה"ב כמדינה דתית ולצפות לעוד שינויים גדולים כאשר חסרי הדת הללו יהפכו לחלק משמעותי באוכלוסיה, בממשל ובמערכת המשפט.

      אהבתי

  2. יש מן האמת במה שאתה אומר, אבל דווקא במקרה הספציפי שלפנינו יכול להיות שזה לא המצב (אינני יודע מהי מידת המעשיות של הפתרון המוצע כאן, כמו שאינני יודע מהי מידת המעשיות של הפתרון של אורי אריאל – בכל מקרה מסתבר ששימוש בגוי איננו הפתרון):
    http://ph.yhb.org.il/09-10-19/

    אהבתי

    1. באמת לפי ההלכה סירוס בעלי חיים אסור גם לגויים.
      וטוב עושה השר אריאל שמחפש פתרון אלטרנטיבי, שלא כרוך בחבלה באיברי המין של בעלי החיים.
      אמנם, הרעיון הספציפי שהוא הפריח לאוויר העולם לא ריאלי, אבל נראה לי שהוא רק התכוון לזרוק רעיונות 'לא אפויים' כהגדרתך כדי להתחיל דיון.
      אילו אנשים היו מתייחסים יותר ברצינות לבעייתיות שבחבלה באיברי המין של בעלי החיים (ולא דוחים אותו כלאחר יד כהלכה שעבר עליה כלח), זה לא היה הופך ללעג ויראלי, למרות שהרעיון הראשוני מצחיק.

      אהבתי

      1. הם מתייחסים מאוד ברצינות לעניין. בדיון בצורך ובמוסריות של סירוס חיות רחוב לא התחיל אתמול. אתה זה שלא מתייחס ברצינות לוטרינרים, אקולוגים ואנשי בריאות הציבור. סירוס עובד ומונע סבל בל יתואר. זה פתרון שלמדנו במשך זמן רב, ואם אנשים היו מתייחסים לעובדות ברצינות, הם היו רואים שהלעג מוצדק לחלוטין.

        אותו היחס מגיע גם לרעיון המטומטם של אליעזר מלמד לפזר הורמונים נשיים בכמויות ברחוב על מנת למנות הריון בחתולים. כמובן שהרב אינו כימאי, אינו רופא ואינו מבין שההורמונים הללו יזרמו לנחלים עם כל גשם קל וירעילו את כל המערכת האקולוגית. אבל אלו בדיוק התשובות הטפשיות שעולות כאשר משתמשים בהלכה כמורת דרך. אז אנא, במטותא, שמור את ההלכה לענייני כשרות, טהרה וכיוצ"ב. בכל פעם שהיא חורגת מזה ומנסה לומר משהו על העולם האמיתי היא נראת טפשית וזוכה ללעג ובוז.

        אהבתי

        1. אולי זה פתרון שהושקעה בו מחשבה רבה. אבל זה לא פתרון טוב, כי הוא כרוך בחבלה באיברי המין של בעלי החיים.
          טוב שיש אי נחת מהפתרון הזה, וטוב שפותחים זאת למחשבה מחדש.
          אני לא יודע מה תהיה מסקנת הדיון, אבל לא נכון ללעוג לחוסר הנחת הנלווה לפרוצדורה הקיימת.

          אהבתי

  3. בעיניי, הביקורת על החלטת השר נובעת משתי נקודות:

    1. הנחה אקסיומטית, דתית כמעט, שעיקור וסירוס חתולי רחוב הוא דבר נכון. כל החולק על הנחה זו, יהיו אשר יהיו טיעוניו, אחת דינו – לינצ'טרנט.

    2. חוסר השלמה עם העובדה שגם אצל הרב הליברלי ביותר לפעמים התשובה היא "לא". קיומם של מנגונים הלכתיים מסוימים כמו מכירת חמץ או היתר עסקא נותנים לאנשים מסוימים את התחושה שבהלכה הכל אפשרי, זה רק עניין של רצון. ולא היא.

    אהבתי

    1. זו לא החלטה אקסיומטית. אתה פשוט לא מכיר את הנתונים והמחקר שנעשה בעניין. ערים בכל העולם משתמשות באסרטגיה של עיקור ושחרור (מה שנקרא TNR) כבר עשרות שנים. לפני כך היו פשוט הורגים אותם.

      האמת היא שהמחקר מראה שהריגה היא כנראה כלי יעיל יותר בשליטה על האוכלוסיה (אם כי לא בהרבה, והעלות גדולה יותר) והסיבה שבוחרים בעיקור היא כי זו הבחירה העדיפה מוסרית. אתה אולי מעדיף להרוג את החתולים במקום לעקר. סבבה. אבל צא ואמור – "על פי ההלכה מוסרי יותר להרוג חתול מאשר לעקר אותו."

      לגבי "החלטות אקסיומטיות", קרא כאן לשם פתיחת הדיון (הספרות האקולוגית קצת טכנית מדי ללא ידע מוקדם):

      Robertson, Sheilah A. "A review of feral cat control." Journal of Feline Medicine and Surgery 10.4 (2008): 366-375.

      LONGCORE, T., RICH, C. and SULLIVAN, L. M. (2009), Critical Assessment of Claims Regarding Management of Feral Cats by Trap–Neuter–Return. Conservation Biology, 23: 887–894

      אהבתי

      1. הטענה האקסיומטית היא לא שזה עובד (אני מאמין לך שכן), אלא שזה לגיטימי לתפוס פיקוד על ה-well being של אוכלוסיית יצורים שהם לא בני אדם.

        אהבתי

      2. אין לי דעה מגובשת בנושא כי אף אחד לא שואל אותי, אבל לא הבנתי לאן אתה חותר – שני המאמרים טוענים ש-TNR לא כזה יעיל. הראשון גם מציע אמצעי מניעה כימיים, בדיוק כמו חביבך הרב מלמד.
        ואגב, האמירה שההורמונים "יזרמו לנחלים עם כל גשם קל וירעילו את כל המערכת האקולוגית" היא אמירה של כימאי , אקולוג או וטרינר? אשמח להפניות.

        אהבתי

        1. תראה, אתה באמת צריך לקרוא. כך, אם היית קורא את המאמר היית רואה שהכוונה באמצעי מניעה כימיים היא לזריקות מעקרות (טכנית, יצירה תגובה אוטו-אימונית עבור כיסוי הביצית ועל ידי כך השמדת הביציות). מדובר בעיקור לכל דבר – רק ללא ניתוח. לא מדובר בפיזור הורמונים בשטח.

          ו TNR אכן פחות יעיל מהאופציה השניה – תפיסה והריגה (אם כי זה תלוי בהרבה גורמים שונים – כמו קירבה לשטחים פתוחים שנפוצים בארה"ב ונדירים בארץ ועוד). זה בדיוק מה שאמרתי. העניין הוא שזה לא עיקור מול כלום. זה עיקור מול הריגה המונית. על מנת להגיע ליעילות של TNR יש להרוג כחצי מהאוכלוסיה בכל מחזור רבייה. אם אתה נגד אחד, אתה בעד השני. תחשוב מה עדיף.

          אם אתה חושב שהשאלה שעומדת כאן היא אם בכלל יש לתפוס פיקוד על יצורים אחרים, אני לא מבין באיזה עולם אתה חי. הסיבה שבעלי חיים (בוודאי יונקים) אחרים קיימים בכלל בעולם היא שיש שמורות טבע שאנשים מנהלים. אנחנו קובעים אילו צמחים יגדלו היכן, אלו בעלי חיים ישגשו ואלו נהרוג. יש מעט מאוד טבע לא מנוהל בעולם. הסיבה שהבית שלך לא מלא בחולדות ויתושים היא כי בני אדם מנהלים את האקוסיסטמה העירונית כמעט לחלוטין. מעצם הקיום שלנו כמין דומיננטי אנחנו משפיעים על ה well being של יצורים אחרים. אין לנו ברירה. אנחנו יכולים רק לבחור אם לעשות זאת בצורה מושכלת או לא. על סמך ידע אמפירי או על סמך מה ששלף מלמד מאתה-יודע-איפה.

          תראה, במקרה, אני באמת ביולוג. זו ההתמחות שלי. אני לא מומחה באקולוגיה של חיות עיר, אבל מכיר מספיק את הספרות האקולוגית מסביב. לגבי נזקים האפשריים של אסטרונגים בסביבה וההשפעה שלהם על מערכות אקולוגיות, אני מפנה אותך לערוך כמה חיפושים ב google scholar על מנת להחכים מעט. הנושא קצת גדול בשביל תגובה בפוסט, ועם כל הכבוד, לא ממש רלוונטי לעניין.

          אהבתי

          1. בוודאי שמעצם הקיום שלנו כמין דומיננטי אנחנו משפיעים על ה-well being של יצורים אחרים, וזה בסדר גמור כי אנחנו דואגים לעצמנו כמו כל מין אחר. בעיקור חתולים הרצון להיות פטרון על יצור אחר, לכאורה *לטובתו*, ולשם כך להטיל מום באוכלוסייה שלו. זה לא מובן מאליו שזה לגיטימי (גם לא מובן מאליו שלא!), והשאלה פה היא לא ביולוגית אלא מוסרית.

            אהבתי

            1. לטובתם? אנחנו שולטים על אוכלוסית החתולים המשוטטים כי היא מטרד לבני האדם ואיום לציפורים. השאלה רק איך לעשות את זה. אתה מודע לכך שחתול היא חיה מתורבתת שאנחנו מרבים באופן מלאכותי כבר שנים אין ספור? אין חתולים ״בטבע״, כמו שאין פרות או כלבי פינצ'ר בטבע. אנחנו תפסנו פיקוד על המין הזה כבר מזמן.

              ושוב, אתם כולכם מתעלמים מזה שהאלטרנטיבה לעיקור היא הריגה מסיבית. בחיים, החלטה מוסרית לא מתקבלת בוואקום, אלא מתחשבת במציאות ובאלטרנטיבות. אם דעתך אינה נוחה מעיקור אתה תומך בהריגה מסיבית. ברור שאף אחד מהפתרונות לא מובן מאליו. אנשים דנים באספקטים המוסריים שלו זמן רב.

              אבל הדיון פה הוא לא בחתולים, אלא אם יש להלכה מה לתרום לנושא של ״בקרה על אוכלוסיה של מזיקים לאדם ולמערכת האקולוגית בסביבה עירונית״. בינתיים, כל מה שהיה להלכה לומר בעניין היה טפשי להפליא (טרנספר, או הרעלה סביבתית בקנה מידה גדול) או לתת לאוכלוסיה של מזיקים להתפשט ללא הפרעה. קרי, פתרון אדיוטי או כזה שלא מכיר במציאות. סלח לי, אבל קודקס שמפיק פתרונות כאלו מרוויח ביושר גמור את הלעג והבוז המופנה לכיוונו.

              אהבתי

              1. הדיון בחתולים באמת מיצה את עצמו.

                לגבי ההלכה: יש כאן הבנה שגויה מהיסוד. ההלכה היא זיקוק מעשי של מה שפוסקיה מאמינים שהוא רצון האל. האדם נדרש לפעול במסגרת הגבולות שהיא מציבה, לא לצפות ממנה לאשרר בדיעבד את מה שכבר נעשה (ועוד לקבל ציונים ע"פ זה). הרי ציפייה לאשרור כזה תרוקן ממשמעות כל קודקס שהוא.

                Having said that, בוודאי שתפקידו של פוסק ההלכה הוא להתמודד עם מה שנראה כהתנגשות שלה עם עיקרון כלשהו. במקרים רבים התמודדות כזאת עוזרת להבנה עמוקה יותר של ההלכה ומקורותיה, שמבטלת את ההתנגשות. אבל במקרים אחרים מתגלה שההתנגשות היא חזיתית, ואז האדם שומר ההלכה מחויב לה ולא להבנה האישית שלו.

                אהבתי

                1. אין פה חוסר הבנה. אני מסכים עם מה שאמרת לחלוטין. אנחנו מדברים על שיפוט ערכי – האם אדם הדבק במערכת כללים כלשהיא, אפילו שהיא מובילה אותו למסקנות אבסורדיות ומזיקות (גם לדעת עצמו!), ראוי להערכה או ללעג. רצון האל או לא, יש לך פוסקים שונים בעלי דעות שונות, יש דרכי פרשנות שונות, ויש גם רמות שונות של מחוייבות. כולם אנשים ואפשר לבחור.
                  אולי אפשר לשאול, האם דון קישוט הוא דמות נאצלת או נלעגת?

                  אהבתי

                  1. אם היינו נאמנים לעניין ההלכתי של צער בעלי חיים, היינו משקיעים אולי במחקרים על הדברה ביולוגית(טורף ונטרף,ניטור מקורות המזון ועוד), לפחות באותו להט שבו הטבעונים מחפשים תחליפי בשר. אבל מכיוון שאצל רוב האנשים אין כאן בכלל שאלה או בעייה, אז מסרסים וזהו. לכן יבורך אורי אריאל שהעלה את הנושא לכלל התמודדות(ובלבד שתעשה בדרך הנכונה). בכנות, איני רואה בכך שום בעייה.
                    זה לא יותר הזוי מלהשקיע מליוני דולרים במחקר ופיתוח של בשר סינטתי. כשיש דרישה מהציבור וממובילי דעת הקהל, פתאום גם מה שלא אפשרי נהיה לאפשרי.

                    אהבתי

                    1. זה נכון, אבל הפתרון (או למעשה – פתרונות) כבר קיימים. כל מה שצריך הוא להשתמש בהם.

                      אהבתי

            1. התכוונתי פתרון שלא ע"י עיקור, אחרת חזרנו לבעית צער בעלי חיים ולא עשינו כלום.

              אהבתי

  4. לפי ההיגיון שלך, גם את איסור "לא תרצח" צריך לעדכן, שהרי חכמינו לא חלמו בכלל להתייחס למציאות של מדינה עם יותר מדיי אנשים שאת חלקם, מה לעשות, צריך להרוג… ועדיף להתחיל מהאוכלוסיות הפחות פרודוקטיביות… לא???
    ההלכה יודעת יפה להתייחס למציאות מורכבת, ובגלל ישנם שיקולים כמו פיקוח נפש, טובת הציבור וכד'. אבל מאידך יש לה גם אמירות עקרוניות (מצוות/איסורים) שאינן מתבטלות סתם כך, ומחייבות אותנו לחפש פתרונות אלטרנטיביים לבעיות שלנו. זה המצפן המוסרי של עם ישראל, וטוב שכך.

    אהבתי

      1. אז כנראה שהאורתודוקסיה לא כזאת שמרנית וקפואה כפי שתומר מציג אותה.

        אהבתי

        1. עידן, אני מתפלא איך אתה מתעלם באלגנטיות מדת הטבעונות החדשה שעליה אפשר להסב רבות מאמירותיך הלועגות על תקפות ההלכה. למשל האיסור הקטגורי של דת זאת להימנע בכל מצב ובכל מחיר מאכילת בעלי חיים או מניסויים בהם לצרכי רפואה. האם אין כאן התעלמות מעשרות שנות מחקר שהוכיחו שרק ניסויים בבעלי חיים מאפשרים שימוש ופיתוח תרופות חדשות, או שרק בבשר ניתן למצוא מרכיבים תזונתיים הכרחיים לאדם?
          אלא שדת זאת מורכבת,נעבך, מבני המעמד הבינוני-חילוני-משכיל ברובם
          ולומר על אלה שהם מנותקים מהמציאות הוא דבר שלא יעשה. אלא שאולי אם להם מותר להביע עמדה מוסרית שהם חושבים לנכונה ושיתהפך העולם, גם לאנשי ההלכה מותר להצביע על כיוון מוסרי זהה כמעט ביחס לבעלי חיים והמציאות תתאים את עצמה.איך? למשל ע"י כך שניתן לחתולים יד חופשית להתרבות והטבע יאזן את עצמו. יגרום להם הדבר לסבל? והרי גם אם נשחרר לחופשי את כל הפרות והתרנגולות ייגרם להם סבל רב כי לא יהיה מי שידאג להם.
          לכן דור אחד סובל והבא אחריו כבר לומד להסתגל למציאות החדשה. כי יש לזכור שבעלי חיים לומדים להסתגל מטבעם.
          כללו של דבר, אין כאן מציאות אובייקטיבית-אמפירית כמו שאתה מתיימר לטעון אלא סוג של העדפה ערכית שיוצרת מציאות שגזורה לפי צרכיה. טבעונים בימינו למדו לשנן שהם נגד שימוש כלשהוא בבעלי חיים אבל בעד עיקורם,(שהוא סבל הרבה יותר קשה מאשר למשל להשתמש בצמר שלהם),
          יש כאן אמנם לכאורה דיסוננס קטן, אבל אם נבחן את הדברים לעומק נראה כי זה מתאים להשקפתם העמוקה שהאדם צריך לשלוט על כל המסביב ובכך מתבטא החופש שלו. לכן האדם החילוני-ליברלי מסתכל על עצמו כפטרונם המתנשא של בעלי החיים(וגם אנשים נחשלים ממנו). לאכול אותם לא ירצה כי בכך הוא מבטא עליונות טרנצדנטלית עליהם והדבר מזכיר לו דיבורים מפחידים על אמונה שתשלול לכאורה את החופש שלו, הפיצוי לאבדן השליטה המבעס הזה יבוא בדמות עיקורם ההמוני(והנחזה להיות הומני),ובכך הרוויח פעמיים: גם בנה לעצמו תדמית מוסרית ובמקביל עלה על שיטה אכזרית יותר לשליטה אבל שכביכול מחזקת לו את התדמית הזאת ולא מחלישה אותה. עד כאן אבחון קצר של הכשלים בעמדה הליברלית טבעונית
          ושל העיוורון שבתקיפת עמדת ההלכה
          כאשר התוקף מחזיק בעמדות הזויות ואבסורדיות בעצמו. אבל העיקר שההלכה לא מתאימה לעידן המודרני ומה צריך יותר מזה?

          אהבתי

          1. מי דיבר על טבעונות? מה הקשר בכלל? זה לא עניין של פילוסופית עומק, אלא של תנאי מחייה ותברואה.

            אם ניתן לחתולים יד חופשית להתרבות (כמו גם לעכברים, חולדות, כלבים משוטטים, יתושים ושאר מרעין בישין) מי שיסבול יהיה אנחנו. קבוצות גדולות מדי של חתולים משוטטים הן מרעישות מאוד, מפיצות מחלות, אגרסיביות אם הן רעבות ומשמידות ציפורים שאנחנו דווקא אוהבים לשמוע. טיעוני ארגוני זכויות בעלי החיים במקומם מונח, זו הסיבה האמיתית שאנו שולטים באוכלוסיה של חיות אלו. אבל אתה יודע מה, לא אכפת לי שבשכונות דתיות לא יטפלו בחתולים וכלבים משוטטים. תהנה.

            אהבתי

            1. אני דיברתי על טבעונות מהסיבה הפשוטה: להראות שלא רק ההלכה מתייחסת לראוי להיות במציאות המודרנית בדרך שנדמה שמנותקת מצרכי אותה מציאות ומהנסיבות שנמצאו מתאימות מחקרית להתנהגות במציאות המודרנית ביחס לבעלי חיים בגלל האידאולוגיה ותפיסת העולם של התנועה הטבעונית.
              כל שלגלגל עיניים ולטעון שרק ההלכה היא שריד אנכרוניסטי ולא קשור היא טעות בסיסית. למעשה כל תנועה מחשבתית(כלומר שיש בה צד הגותי-אתי חזק ולא רק פרקטי), נתקלת בדיסוננס-קוגנטיבי חזק ביחסה לנסיבות המשתנות של המציאות, והדבר לא מייחד את ההלכה אלא גם תנועות "מתקדמות" לעילא.
              אדרבא, ההלכה כלשונה "הולכת",
              כלומר מתאימה את עצמה לנסיבות המשתנות(או לפחות יש לה פוטנציאל מכניסטי-פנימי לעשות זאת), בעוד שתנועות קידמה אחרות(ובכלל אלו דתיות כגון חוגי הר המור),נאבקות עד לזרה בתנאי מציאות שלא עולים בקנה אחד עם המסקנות שהגיעו אליהן. אבל העיקרון הבסיסי שיש איזשהו גרעין בסיסי של מחשבה שהוא לא פרקטי אבל יוצר את המציאות מכוח המחשבה,גם אם הוא בא תוך כדי בהתנגשות דיסוננטית איתה, צריך להישמר כי הוא עיקרון חשוב מאין כמותו.
              וכמו שהראתי כלל וכלל לא מייחד את ההלכה בלבד. החשיבות שלו היא נתינת פרספטיבה ותפיסת עולם קוהרנטית על המציאות שממנה אפשר להעריך דברים ולתת מפת התמצאות,שהיא בתורה נותנת את המוטיבציה שלא לפעול כמו גלגל עשירי במציאות כאוטית ומוכתבת דטרמיניסטית. אכן גם גישה פרקטית-מחקרית היא, כפי שהראו הוגי דעות כגון מישל פוקו,
              סוג של השקפת עולם ומחשבה על הראוי להיות,שיש לה את הנחות היסוד הסמויות שלה.
              לכן אין כל סיבה להתגולל בעיניני התאמה למציאות דווקא על ההלכה אלא לשים לב לעקרונות המחשבה של כל הגות. איך מיישמים אותם במציאות? זוהי שאלה שכולם מתמודדים איתה בכל הנסיבות כמעט. אם לגישה המחקרית יש יתרון מובנה על כל גישה אחרת ראוי ללמוד ממנה.
              אבל חשוב גם לשמור את הגרעין המחשבתי של ההלכה כי הוא נותן את הפרספקטיבה ההלכתית. היישום של אותו גרעין הוא שאלה אחרת שלא נוגעת רק להלכה.

              אהבתי

              1. אני לא מבין מה אתה רוצה ממני. יש עוד תפיסות אידאולוגיות קשיחות שלא מתאימות למציאות. להלכה אין מונופול בעניין. נו, אז מה בזה? מה שלא מתאים למציאות צריך להשליך לפח ולעבור הלאה. העניין הוא לא הנחות היסוד שברור שקיימות בכל תפיסת עולם, אלא השאלה אם אתה ממשיך להיות מחויב להנחות היסוד גם אם הן מובילות אותך למסקנות אבסורדיות.

                חתולים מייללים ומפיצי מחלות הם מטרד שצריך לטפל בו. אם המערכת האמונית שאתה מאמץ מובילה אותך למסקנה הפוכה, אז משהו פגום במערכת האמונית. ואם לא, נו, כמו שאמרתי – אין לי בעיה – שמרו על ההלכה ותנו לחתולים וכלבים להתרבות באופן חופשי בשכונות שלכם. כמה קרבות חתולים קולניים בשלוש לפנות בקר ואיזו נשיכה מחתול עצבני אולי יכניסו קצת דעת למוח שלך ושל פוקו גם יחד.

                אח. קשה הלכה לישראל ככלבת.

                אהבתי

                1. עזוב את החתולים בשקט, מה אתה רוצה מהם?
                  אוכלים לך עכברים,נחשים,ג'וקים ומקקים. אך,קשה החילונות הליברלית לישראל כפאוזה קפוארית למתרגל ווין-צ'ון אלגנטי מצ'נגדו.

                  אהבתי

  5. הערת אגב בשולי הדברים, אחרי שהוצאנו בימים האחרונים שלושה עכברים מהבית, אני תוהה אם לא הגיע הזמן להכניס חתול…

    אהבתי

כתיבת תגובה