כמה מילים כלליות על פונדמנטליזם דתי

תנועת 'דרור ישראל' הפיקה אתר שמוקדש לשיח לציון 20 שנה לרצח רבין. היום עלה בוא מאמר על הטרור היהודי, שבו בין השאר אני אומר כמה מילים (מאוד כלליות) על הפונדמנטליזם הדתי:
 
ד"ר תומר פרסיקו מייחס את ההקצנה בעשורים האחרונים למשבר עמוק שעובר על כל הדתות בעידן המודרני. "פעם הדת הייתה מערכת שחולשת על כלל המציאות. היום, בעקבות תהליך החילון, הדת הפכה למחלקה אחת בתוך שלל המחלקות או הקטגוריות שיש לנו בחיים. גם במרחב הפסיכולוגי יש תחושה רווחת שהטקס הדתי הופך להיות משהו מכני בשבילנו, על גבול המזויף", הוא אומר.
 
אחד מהפתרונות למצוקה, על פי פרסיקו, הוא תפיסה דתית פונדמנטליסטית: "הפונדמנטליזם למעשה שואף לצמצם את הפערים שנוצרו בתחומים האלה ובכך לרפא את המשבר, כלומר להחזיר לדת את המעמד שהיה לה קודם. להקים מדינת הלכה, או מדינה איסלמית באיראן, שבה הדת קובעת הכול. במרחב הפסיכולוגי הפונדמנטליסט מבקש לצמצם את הפער בין הטקס לבין משהו אותנטי, ש'מרגיש נכון', משהו שכולם מחויבים אליו, אפילו מרצון, שכולם מרגישים שזה מה שהאל מצווה עלינו ומה שהיינו רוצים לעשות".
 
איך התפיסה הזו התבטאה במעשיהם של טרוריסטים יהודים דתיים?
 
"בוא ניקח למשל את יהודה עציון. הוא ומקובל צעיר בשם ישועה בן שושן רצו לפוצץ את כיפת הסלע, לעצור את הסכם השלום עם מצרים, לעצור את הנסיגה מסיני, הכול בתחילת שנות ה-80. אבל מעבר לזה והרבה יותר רחב מזה, התכנית שלהם הייתה לעורר את העם למציאות חדשה, גאולית. כי ברגע שכיפת הסלע ומסגד אל אקצה יושמדו, ברור שתפרוץ אלימות בארץ ומסביב, והעם היהודי יהיה חייב לזנק לעמדות קרב.
 
"אבל, ולא פחות חשוב, זה גם יחייב אותו להתמודד עם השאלה מה עושים עם השטח הריק הגדול שננוצר בפסגת הר המוריה. המחשבה הייתה שזה יעורר את אותו גרעין משיחי אותנטי שקיים בלב של כל יהודי. זה בדיוק אופן החשיבה הפונדמנטליסטי: ראשית הדת תהפוך למשהו כללי וציבורי, כי כל העם יהיה חייב להתגייס למלחמת דת. שנית, אותו גרעין פנימי בנפש יתעורר, והמצוות וחוקי התורה, שעד כה הציבור החילוני היה מנוכר להן, יהפכו סוף סוף למשהו מובן, ונוכל לעשות אותן בלב שלם, באהבה ובשמחה".

2 תגובות

  1. תומר, אתה יוצא מתוך הנחה שהדתיות של האדם היא טקסית, ועל זה בונה קונסטרוקציה מחשבתית שבמקרה הטוב מתרצת רק פרט קטן ממציאות שהיא הרבה יותר מורכבת.

    ראשית יש לזכור שישנם פונדמנטליסטים שהמניע שלהם הוא החויה הדתית נטו, ודווקא הדוגמא שהבאת (בוודאי ככל הנוגע לחכם ישועה) היא הנותנת, וכמו במקרים רבים של פונדמנטליזם אצל בעלי תשובה. החויה הדתית האוניברסלית אמנם שואבת את עיקר עוצמתה מהטקס, אבל במקרה של עם ישראל המימד הטקסי הינו מאד מינורי (ודאי לעומת הנצרות או המוסלמים השיעים), ומאידך ישנה העצמה של החויה הדתית מתוך התודעה הפנימית, כגון הנפש היתרה מעצם העובדה שהיום שבת, או מתוך תחושת הסיפוק שבחידושי תורה וכיוב'. זו חוויה מאד עוצמתית, יש אנשים שאצלם החויה הזו נשארת פנימית, ישנם אנשים שהחויה הדתית פורצת מתוכם באופן מתקן, וישנם אנשים שאינם מצליחים לתעל את העוצמות הללו בצורה נכונה. וכן יש להביא בחשבון שיכולת ההתמודדות עם עוצמת החויה תלויה מאד בגילו של האדם ותחנות חייו. הדינמיקה של אדם כזה הינה הפוכה לחלוטין מזו שאתה מתאר.

    שנית, לפונדמנטליסט שבתוכנו יש משהו שאין לרוב הפונמנטליסטים האחרים: אנחנו מצפים לביאת המשיח, ציפיה מתוך מתח יסודי ומהותי לאורך ההיסטוריה כולה בין בחינות בעיתה-אחישה. התקופה שלנו – על רקע הציונות, מלחמת ששת הימים וסימני "גוג ומגוג" – יש מי שהיא מטה אצלו את הכף לצד ה- "אחישנה", ותופעות כמו המחתרת היהודית אינן יכולות להיות נדונות באופן רציני בלי התייחסות לפן המשיחי. נראה לי ברור שמי שמונע ע"י רעיונות משיחיים אינו שייך לקטגוריית הסוברים שהדת היא טקס שהופך להיות מכני עבורנו, על גבול המזויף. מצד שני, לא בטוח שיש לנו כיום את הפרספקטיבה ההסטורית להבין את המשיחיות בת זמננו, בוודאי לא בהשוואה לתופעות משיחיות בעבר היותר רחוק.

    שלישית, חלק מהפונדמנטליזם הינו פוליטי נטו. להערכתי הפונדמנטליזם האיסלמי הוא ברובו כזה, וחלק מסוים מהפונדמנטליזם אצלנו הינו תגובת נגד למה שאנו חווים כאיום, ופשוט מגיבים על האיום בשפתו הוא. האיסלם לדעתי נמצא כיום בעמדה מאד דומה לנצרות ערב מסעי הצלב: שליטים מושחתים ונצלנים מתעלים את הבערות והתיסכול של העמים שתחת מרותם הרחק מארמונות הפאר, מסיתים אותם אותם לכבוש את ירושלים לפני שיבינו שבעצם הם צריכים לעלות על אביניון, ומספקים להם את הפורקן המיידי על ידי גלוריפיקציה של שחיטת יהודים. במצבים כאלה מתעורר אצלנו האתוס של קידוש השם, ובזמן הזה שב"ה יש לנו מדינה האתוס הזה מופיע בין היתר בלבוש דתי-מדיני.

    נקודה רביעית, מה שכתבת "יש תחושה רווחת שהטקס הדתי הופך להיות משהו מכני בשבילנו, על גבול המזויף" הינה תופעה קיימת, אין ספק. אני מניח שחקרת את הנושא ושיש לך גם ראיות שתופעה זו הובילה במקרים מסויימים לתופעות של פונדמנטליזם דתי. השאלה היא האם קשר הסיבתיות הזה הינו אופייני. לא חקרתי את העניין באופן אקדמי, אבל ממה שאני מכיר העם שלנו דווקא מי שחש כפי שאתה מתאר בד"כ לא נוטה לכיוון הפונדמנטליסטי אלא להיפך, פשוט נהיה דתל"ש, בין במוצהר ובין באופן לטנטי. אם יש לך מחקרים אמפיריים שמוכיחים אחרת אז אשמח אם תוכל להפנות אליהם.

    אהבתי

  2. ולפי אותן הגדרות בדיוק, האם גם תהליך אוסלו והניסיון לייצר בכוח מזרח תיכון חדש ומציאות נפשית חדשה אצל יהודים וערבים, הוא תהליך פונדמנטליסטי?
    או שמא הפונדנמנטליזם הוא תמיד 'אמונתו של האחר'?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s