הרבנים מאחורי יגאל עמיר

לאחרונה ראה אור ספרו של דביר קריב, "יצחק: רצח רבין, הסיפור שלא סופר", שבעיקר מספר על החקירה שערך קריב, אז עובד החטיבה המודיעינית בשב"כ, ליגאל עמיר. אותי עניין בעיקר האם יש בו גילויים חדשים על הקשר, או חוסר הקשר, בין עמיר לרבנים שונים.

ובכן, על פי קריב עמיר טען שלא קיבל היתר בישירות מאף רב, אבל "ידע שזה מה שהם חושבים ולכן נכון שיפעל", מצד שני, קריב מצטט מספרו של כרמי גילון שבו עמיר מצוטט כאומר ש"ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים הייתי מתקשה לרצוח. אם לא היה לי גב… לא הייתי פועל".

על פי קריב עמיר הבין לפחות משלושה רבנים שעל רבין חל דין רודף. הראשון, לטענתו של עמיר, הוא הרב דוד קב, מבכירי הרבנים של ישיבת 'כרם ביבנה', שבה עמיר למד. על פי קריב עמיר הבין מתשובתו של קב לשאלתו בעניין, הגם שלא היתה מפורשת, שעל רבין חל דין רודף. (כמובן, יכול להיות שעמיר הבין לא נכון).

שם נוסף שהזכיר עמיר הוא הרב שמואל טל, ראש ישיבת 'תורת חיים', אז בנווה דקלים. גם כאן לא היתה תשובה ישירה אבל טל מלמל משהו כמו "תהיה זו מצווה", אבל אחר כך אמר "אל תעשה את זה, אסור לעשות את זה".

הרב השלישי שעמו התייעץ עמיר היה הרב משה צוריאל מישיבת 'שעלבים'. דביר לא מפרט מה דובר שם.

לא חייבים להניח שעמיר לא היה פועל אם לא היה מקבל היתר הלכתי. מצד שני, האווירה באותם ימים היתה אלימה מאוד. מספיק להזכיר מכתב רשמי ששלחו הרבנים דב ליאור, דניאל שילה ואליעזר מלמד בפברואר 1995 לארבעים רבנים אחרים ובו שאלו מה דינה של "הממשלה הרעה הזאת", והאם יש להזהירה שאם תמשיך "יהיו חייבים על פי התורה להחיל עליהם את דין ההלכה היהודית, כדין מוסר שמוסר נפשות יהודים וממונם לידי גויים" (זה לא מכתב פומבי – אני מביא אותו כדי להצביע על השיח שרווח). קריב מביא עדות שהרב שמואל דביר קרא מפורשות להרוג את רבין.