בעיני אלוהים ואדם: האדם המאמין ומחקר המקרא

הספר הזה הוא קודם כל אמיץ. לבד מזה הוא חיוני, ולבסוף, לפחות על פי מה שהספקתי לקרוא, הוא טוב. מדובר בטיפול מקיף ראשון של הציבור הציוני דתי בישראל במחקר המקרא. כמו אותו פיל מטאפורי באמצע החדר, מחקר המקרא הוא אותו סוד גדול – אבל ידוע לכל – שאסור לדבר עליו בחברה הדתית (כלומר, לבד מלומר שהוא מופרך מיסודו, משה אמת ותורתו אמת). ככה נראה טאבו.

והנה הספר הזה, הערוך וכתוב על ידי אנשי רוח ורבנים ציונים-דתיים, מעז לגעת בטאבו ולשים את הדברים על השולחן: יש מחקר מקרא, יש לו תובנות מעניינות שאי אפשר להתעלם מהם, יש צורך להפנות מבט ישיר – וישר – אל הממצאים ולדון בהם.

הספר, שנערך על ידי הרב יהודה ברנדס, ד"ר טובה גנזל וד"ר חיותה דויטש​, מביא שלל מאמרים על ההתמודדות עם מחקר המקרא מאקדמאים ורבנים (תמר רוס, יובל שרלו, חננאל מאק, עמית קולא, אביה הכהן, ‎יעקב מדן​, חגי משגב ועוד) ועוסק במגוון נושאים, ביניהם מעמדה של ההתגלות בהר סיני, המוסר המקראי, וההקשר ההיסטורי של המקרא.

עוד לפני המאמרים השונים מובאת אסופת מקורות הפורשת בפני הקורא את ההתייחסויות השונות של חכמים ורבנים מהעבר, שכולן מערערות על המובן מאליו שהתרגלנו אליו. הנה למשל ציטוט מאת רש"י: "דמתחילה נכתבה מגילת בראשית, והדר מגילת נח, והדר מגילת אברהם" – דהיינו התורה לא ניתנה כולה למשה על הר סיני, אלא נכתבה כבר מגילות מגילות קודם. הנה עוד ציטוט מפי הרב אליהו בן אמוזג על אותו עניין: "שקודם משה היו ספרים או מגלות, וסופר בהם לדור אחרון מעשה האבות הקדמונים וקורותיהם, ומהם לוקטו ספרי התורה." מסתבר שפעם היה יכול רב לומר את זה בברור.

האסופה מלאה בעוד ציטוטים רבים, חלקם מדהימים ממש, של אושיות "תורניות" בהחלט שלא חשבו שחובה להאמין שכל התורה כולה ניתנה קומפלט בהר סיני.

כפי ש אריאל סרי-לוי​ כתב בביקורתו המצויינת על הספר במוסף 'ספרים' של הארץ (בתגובות):

[הספר] למעשה מכשיר את "ביקורת המקרא" לבוא בקהל. מאמרים של רבנים רבי השפעה, המחזיקים בתפקידי מפתח במוסדות החינוך ובדעת הקהל של הציונות הדתית, כמו יהודה ברנדס, יובל שרלו ויעקב מדן, שזורים כאן במאמרים של חוקרי מקרא ממוסדות אקדמיים. מה שהיה עד כה נחלתם של יודעי דבר בלבד נעשה כאן רשמי. במובן הזה, הספר עתיד להשפיע גם על מי שכלל לא יקרא בו: עצם פרסומו הוא בבחינת גילוי דעת, האומר שיש דרך ליישב בין חקר המקרא לבין הנאמנות לתורה.

קשה לי להבין איך אדם בעל יושר אינטלקטואלי בסיסי יכול לפסול את כל תגליות מחקר המקרא. אפשר אולי לערער על אסכולה כזאת או אחרת, אבל להתעלם באופן קטגורי מהגילויים מאירי העיניים, הפילולוגים והארכיאולוגים, משול לדעתי לעיוורון מרצון. הספר הזה, על כן, הוא כמשב רוח רענן. לעורכים ולכותבים מגיע ישר כוח גדול.

Scan10113

4 תגובות

  1. ביקורת המקרא כבר מעלה עובש מזמן וכבר נתגלגלו דורות של דרכים מחקריות חדשניות להבנת התורה.
    רק מה, יש כאלה בציבור הציוני דתי שמתביישים להציע דרך חדשה של מחקר, ולו במה שהם אמונים עליו מחשש לצאת מהקונצנזוס האקדמי.כאן מתגלה איפה עוד דוגמא אחת מיני אבות לכשל הציוני דתי לעצב מציאות אמונית במרחב הציבורי והמחשבתי ובמקום זאת לסגת לדרך הקלה של תירוץ המצב הנוכחי, גם אם הוא סותר כל אמונה, כמצב של לכתחילה מבחינה דתית.והרי,אומרים הם לעצמם, גם הסכמנו וגם הרווחנו.הו, כמה שהם טועים!
    וכבר מתגוששים לספר זה, כעשים אל האור, אנשים שחיסולה של האמונה אומנותם וקוראים בקול: הנה,זה לא אנחנו אומרים, זה הם! ואז הכותבים הנכבדים מתבשמים
    מההכרה שלה זכו ולא שמים לב שה"גשם" הנדבות הזה הוא מלא כלימות ורוק. ולעצם העיניין, ביקורת המקרא הקלאסית מתעלמת מהפן הספרותי המהמם והעמוק אין חקר של התורה ומתמקדת בפילולוגיה ריקה של השוואות טקסטים וחלוקה למחברים שונים בלי לשים לב לאוצר האמנותי שתחת ידיהם כפי שמראים בין היתר מחקריו של אלחנן סמט… היא גם מתעלמת לחלוטין ממחקריו המדהימים של דוקטור עימנואל וליקובסקי ז"ל שהפריכו את התזה הארכיאולוגית של תקופת המקרא שסינכרנה בטעות את תולדות ישראל לכרונולוגיה המצרית. ומראים איך יש התאמה מחודשת בין המחקר הארכיאולוגי המצרי לזה הארצישראלי. היא מתעלמת בנוסף מהפן הקיומי של המקרא כקורא בנואשות לנוכחות אלוהית בעולם הזה.
    וכל ההקשרים והדקויות הנובעים מכך.
    היא מכחישה את רעיון הנבואה וההתגלות שעומד ביסוד התנ"ך ועמלה להציגו ככלי ריק בעוד שאין להבין אפילו את פשט הכתובים אם מתעלמים מרעיון כביר זה.
    ואפשר להביא עוד ועוד דוגמאות אבל תקצר היריעה…
    אין אלא להצר על כך שאנשים דתיים מתייחסים עדיין ברצינות לרעיונות עבשים אלו(שנכתבו אגב ממניעים אנטישמיים טהורים), והדבר רק מוכיח כמה חגבים אנו בעיננו! ומי ישים על ליבו לקריאה: עלינו להפוך את העולם!(מבחינה אמונית מחשבתית), ולא רק לקדש את הקיים ולומר עליו את ההלל. השקיעו מחשבה ותשומת לב איך ליצור מחדש את הספרות, הציור, המוזיקה, ההתכוונות,ועוד ועוד לכלים מהפכניים שבהם אורה של היהדות יגיה בעולם. במקום זאת אתם מצטופפים סביב אסופת רעיונות עבשים מלפני מאה שנה וחוגגים את נאורותכם המדומה.עד מתי??? אכן, דומה שאין תקווה מהציונות הדתית שעסוקה בלרצות את כל העולם, אלא אולי בחוזרי בתשובה כאלה או אחרים. אני למשל כבר לא מרגיש בבית בציונות הדתית. את הכשל הבסיסי שאיתרתי בהתנתקות אני חוזר ורואה בכל אתר ואתר.נצא מהגומחה האקולוגית שלנו ונשנה את העולם! הן לו יהי כן.

    אהבתי

  2. אפרת טוב שציינת לסקירה המעולה של אברם העברי שאם כבר מזכירים הוא משב רוח רענן שחושב נכון ומקורי בלי שדבריו יתפרסמו בהארץ

    אהבתי

  3. לדוד.
    הכי כל לדבר בסיסמאות ככליות על שביקורת המקרא "מיושנת" ו"אנטישמית".. מי שיורד לפרטים מבין את האפולוגטיקה שיש גם בדרכו של שהרב מרדכי ברויאר (ראו מאמרי http://www.academics.co.il/Articles/Article17125.aspx) וגם הרב אלחנן סמט שהוזכר כאן. אחרי שבמוסף שבת של מקור ראשון סמט מתרברב בפני יואב שורק על כך שהוא התמודד עם הבעיות שביקורת המקרא העלתה בנוגע לסיפור המבול, חשבתי שאולי באמת יש כאן משהוא רציני והלכתי לבדוק. קראתי את כל מה שכתב סמט על המבול, וראיתי שהוא אמנם מוצא בסיפור המבול מבנה אחיד, מה שמלמד על עורך אקטיבי שלא רק מלקט גרסאות, אבל אין לו שום תשובה רצינית לסתירות הפנימיות בסיפור המבול עצמו, בין דברי האל על כך שהמבול יהיה 40 יום ובין הפסוק על כך שהמים הלכו והתעצמו 150 יום.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s