בכנסיית גוספל בברוקלין

ביום ראשון, שעה שבארץ עמד להיכנס החג, הגענו בברוקלין לתפילה בכנסיית ה-Brooklyn Tabernacle. קיבלנו עליה המלצות מחברים כאחת מכנסיות הגוספל הלוהטות בזמן הזה, ובהחלט לא התאכזבנו. כמובן, הגוספל שם הוא לא בדיוק סגנון חתרני של כנסייה קטנה ובה מקהלה מקומית שמקפיצה את המתפללים בשירי אמונה ושחרור. אולי נותרו כנסיות כאלה בניו-יורק, אבל הן הלא-מפורסמות מטבע הדברים. כאן היה מדובר במערכת מקצועית ואדירת מימדים שמעמידה מופע פולחני שלושה פעמים בכל יום א'.

המבנה עצמו אדיר מימדים ומזכיר הן בגודל והן בפאר אולם תיאטרון מראשית המאה העשרים. ישבנו עם אלפים נוספים ביציע העליון, כשהבמה רחוק מתחתינו ומולנו שלושה מסכי ענק שמעבירים את כל מה שקורה עליה. מערכת הגברה עצומה הרעימה בשירה של אנשי הדת והמקהלה, כאשר המקהלה, שמורכבת מחברים מתחלפים מקהל הכנסייה, עמדה ביציעה מיוחד מאחורי הבמה.

את הטקס מתחילים בשיא ולאט לאט מגבירים. עם המזמור הראשון הקהל – אלפי נשים וגברים כאמור – כבר היה על רגליו, ידי האנשים מונפות באויר והם שואג מנגינה חיננית ורפטטיבית בזכותו של ישו ו/או אלוהים. מיד אחרי זה מזמור נוסף, ואז כמה מילים ממנהיג הכנסייה, Pastor Jim Cymbala. אחרי זה עוד כמה שירים, הפעם בפורמט של מופע: כמה מבין חברי הכנסייה מזמרים והמקהלה מלווה אותם. בין הלהיטים האלמותיים ששמענו: Gotta Get to Jesus, How Truly Glorious is He, Your Grace is Enough for Me, Pass Me Not Oh Gentle Savior.

אחרי כמה שירים מתחילים עם ההטבלות. על מסכי הענק מצולמים בשידור ישיר אנשים מהסביבה שהחליטו To accept Jesus into their life. לפני ההטבלה הפסטור עובר על סיפור חייהם עד כה, וזה תמיד אותו סיפור עם אותן תחנות: חיים ללא משמעות, משבר, אבדן, חיפוש ואז, באופן פלאי, שומעים על ישו ועל הכנסייה. מגיעים לתפילה ופתאום שערי שמיים נפתחים, חסדו של האל עוטף וכל חלקי התשבץ נופלים למקומם המדוייק. גם כל חטאי העבר נמחלים והמאמינים החדשים מוכנים לפתוח דף חדש ב-bible הגדול של חייהם. הסיפור משמש בד בבד כנראטיב מיתי של ישועה וכוידוי אחרון של הנטבל לפני חייו החדשים.

אחרי כן מוזמנים כל החולים לקבל רפואה מחברי הקהילה: מי שמגיע אל הבמה זוכה לחיבוק שאמור לברך אותו/ה. השלב הבא הוא העברת דליי פלסטיק בקהל ואיסוף תרומות, תוך הדגשה שכל מה שנותנים נרשם בשמיים ויחזור אלינו שבעת מונים.

את הדרשה של הפסטור כבר הפסדנו כי הילד התעורר והתחיל לבכות, והיינו צריכים לצאת, אבל אסכם את שראו עיני עד אז בכמה הערות קצרות. ראשית, המקצוענות. האירוע תפור מא' עד ת' בצורה מופתית. מהסדרנים המחוייטים (ובעלי אוזניות השב"כ) שמקבלים אותך בכניסה, דרך הניקיון המבהיק של האולם, הציוד הטכני שמופעל, השירה, המוזיקה (עם להקה חיה בצד הבמה) וכמובן המבנה עצמו שמרשים בצורה בלתי רגילה. למעשה, גם כשהילד בכה היינו יכולים לרדת לחדרי ילדים/משחקים/חיתול/הנקה מהודרים ומאובזרים ולצפות שם בהמשך על גבי מסכים שטוחים תוך כדי טיפול בזאטוטים והחלפת חיתולים.

שנית, הפרוטסטנטיות של העניין. שימו לב, לא היה מדובר במיסה. הפסטור כמובן אינו חוליה בשושלת קדושה אלא אחד מאיתנו. המקהלה גם היא מחברי הקהילה וכך גם כל מי שחיבק ובירך את הזקוקים לרפואה. את המבנה כולו מעטר צלב אחד בלבד, מעל הבמה. אין פסלים, אין תמונות של ישו או מריה. מצד שני, הדגש על החוויה, על השירה האקסטטית, הרגשנית, המשתפכת, על הוידוי הפומבי כל כך של המוטבלים.

ולבסוף – זה פשוט עובד. זה באמת מרגש ומקסים. כלומר, אין שום ספק למה האולם מלא עד אפס מקום ולמה אנשים מגיעים לכאן שבוע אחרי שבוע. אירוע שכזה, בו אתה שר את נשמתך ומוקף בקיטש ואהבה, ממלא אותך ומספק בצורה בלתי רגילה. ללא ספק, יודעים כאן את המלאכה.

1200933561_11

(התמונה מהאתר מפני שאסור היה לצלם)

6 תגובות

  1. נשמע אכן מלהיב למדי, אבל מדובר כאן עדיין בהופעה.
    טיש חסידי או התוועדות חבדי"ת שדורשים השתתפות פעילה מתחברים לי יותר.אבל קטונתי מלהעריך חוויות,וגם לא הייתי בחו"ל אז אפשר אולי למכור לי שמה שקורה "שם" נוצץ יותר ומרגש יותר.רק אני מקווה שלא מדובר במחשבה שבויה שממאנת להתפעל מאמונה תוצרת בית ומשכנעת את עצמה בהתאם. דווקא היעילות המהודקת כל כך של ההופעה גורמת לי דחייה והרגשת חוסר אותנטיות. הלא זה הדבר שאנשים מרגישים כבעייתי בתרבות שלנו.היומרה לשלוט ולארגן הכל, ה"קניון" הגלובלי שאין ממנו מוצא. אם זה מה שיש לרוחניות של האמריקאים להציע,שליטה בלבוש דתי, עדיף כבר איזו התוועדות במרתף טחוב בבני ברק עם קצת הערינג ווודקה. אבל שוב, לא הייתי שם ואולי מדובר בחוויה נפלאה שיש מה להתרשם ממנה. אולי החוויה היהודית תתקרב לזה בהמשך(וכבר עכשיו במובנים מסויימים), ודווקא לכן חשוב לבחון את ההבדלים שבכל זאת קיימים ולבור את העיקר מהתפל.ולא לשכוח: לנו יש פלאפל!

    אהבתי

    1. דוד,
      א) אני לא חושבת שתומר טוען שהוא השתכנע והולך להתנצר, אז אני קצת לא מבינה מה תורמת החזרה שלך על הרעיון ש"טיש חסידי יותר עושה לך א זה". אתה מנסה לשכנע מישהו שלהיות יהודי (חסידי) זה יותר מאגניב?
      מעבר לזה, הטיש וההתוועדות וההערינג אולי מספקים אותך, אבל מה איתי? אני מבינה מדברי תומר, שאשתו יכולה הייתה לחוות את האירוע הזה לצידו ואיתו, אבל בכל ה"אירועים" שאתה מזכיר – נו, לא ממש, שהרי הם מכוונים לגברים בלבד…
      ב) העניין של ההופעה הוא נכון ולא נכון. מניסיון, זה דומה קצת להופעה של זמר או להקה אהובה, כאשר הקהל חש "שותף" לשירה ואפילו חש שותפות מסוימת זה עם זה, סוג של "ביחד" שנובע מהכריזמה של מה שקורה על הבמה.
      ג) אני הלכתי לכנסיה מסוג זה עם חבר שהוא גם חבר באותה כנסיה. אח"כ שאלתי אותו כיצד הוא מצליח לשיר את כל השירים, שהרי אין "סידור" או אפילו דפים כלשהם. הוא ענה שאין "סידור" כי בכל פעם אלה שירים אחרים לגמרי, והוא פשוט לומד אותם תוך כדי… כשרואים את מילות השירים זה ברור לגמרי – אם יש משהו שעורר בי חוסר נחת ותחושת "אמריקאיות", היו אלה המלים הרדודות, השטוחות, בשפה נמוכה שכל ילד בן 5 יכול להבין ושנראות כאילו הועתקו מסרטי הולמרק. מבחינתי זו הייתה הדוגמא לכך שהחוויה הדתית הזו מכוונת מאוד מאוד נמוך. יושבים בקהל (שוב, מניסיון) גם אנשים מאוד אינטיליגנטים, ובכ"ז במה שנוגע לדתיות שלהם, הם מסופקים בחוייה ילדותית מאוד, פשטנית מאוד, נמוכה מאוד.

      אהבתי

  2. כמו שנאמר באחת התגובות "סוג של "ביחד" שנובע מהכריזמה של מה שקורה על הבמה." שמעתי לאחרונה שתקליטים או דיסקים נמכרים הרבה פחות מאשר לפני כמה עשרות שנים, אבל הופעות מושכות הרבה קהל, ההרגשה של סיפוק ושייכות.
    יש בעתונות כתבות, חלקן טוענות שהדת מצטמצמת ונעלמת מהעולם חלקן טוענות שהעולם חוזר להיות דתי יותר ולא דווקא בגלל התפשטות האיסלם. בכל העולם המודרנים מביאים פחות ילדים לעולם והשמרנים שהם דתיים יותר ילדים, הנצרות מתפשטת לאפריקה וסין, דרום אמריקה הופכת פרוטסטנטית. אולי תוכל לכתוב כתבה בה אתה מביע את דעתך ודן בנושא.

    http://articles.aish.com/DemographicChart.pdf

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s