אצל החאלבים בברוקלין

בתפילות יום כיפור ביקרתי בבית הכנסת השכונתי של עדת החאלבים בברוקלין. מדובר באחד מבתי הכנסת (בעצם שטיבלך, שזה בית כנסת מרובה מניינים, כמו קומפלקס של בתי קולנוע, רק בתפילות) הגדולים שלהם, ובכלל ברוקלין היא מקום מושבה של הקהילה הגדולה ביותר של החאלבים, דהיינו יוצאי חאלב שבסוריה – בארה"ב. והסיפור שלהם, כך התברר לי, די מרתק.

החאלבים רואים בעצמם את שומרי נוסח התנ"ך. הרי נוסח התנ"ך שלפנינו מודפס על פי כתב היד 'כתר ארם צובא', שנכתב בטבריה במאה העשירית ונשמר עד המאה העשרים בחאלב שבסוריה. הקונצנזוס הוא שזה הנוסח המדוייק ביותר של התורה, והיום עותקים של התנ"ך מודפסים על פיו. מבחינת החאלבים זו עדות לא רק לזה שהם זכו לשמר את המסורה בצורה המדוייקת ביותר, אלא גם לכך שצורת היהדות שלהם היא המדוייקת ביותר.

החאלבים הגיעו לניו-יורק בכמה גלים, הראשון שבהם, אם הבנתי נכון, בתחילת המאה העשרים והאחרון לפני עשרים שנה בלבד (מבין אלה יש שגדלו בחאלב וכיום בוכים למראה תמונות המלחמה משם). הם ביססו כאן כמה קהילות חזקות, והשכבה הותיקה שבהם עשירה למדי. מבחינת שמירת מצוות המנעד הוא בגדול מחרדים ועד למסורתיים (הולכים לתפילה בבוקר ואז נוסעים למנהטן). לקהילות שלהם גאוות יחידה מאוד ברורה: הם שומרי הנוסח, הם דאגו ליהדות בשביל כולם, הם היהודים האמיתיים מכולם.

מבחינת החאלבים כאן כל היהודים שאינם חאלבים הם סוג ב'. ההתנשאות מעליהם מאוד ברורה ויש דאגה לבסס ולבצר את ההיררכיה. כאמור: החאלבים הם היהודים "האמיתיים", וכל השאר הם צללים שמטילה הקהילה האחת האותנטית. הדבר מתבטא כמובן ביחסים בין הקהילה לקהילות אחרות של יהודים, החל מבתי ספר לחברים שבהם מלמדים את המורשת החאלבית ועד לועד קהילה בעל עוצמה רבה שקובע את אופי המגעים עם הקהילות האחרות.

בהתאם לכך, יש אמנם זוגות "מעורבים", אבל העדיפות הברורה היא להתחתן עם חלאבים. נישואים עם לא-יהודים הם נדירים מאוד, והקהילה מתגאה באחוז "נישואי התערובת" הקטן בארה"ב. לא רק זה, אלא שהקהילה העבירה החלטה רשמית שלא מקבלים גרים, דהייינו אין אפשרות להתחתן עם לא-יהודי/ה ולגייר אותו/ה. אדם שעושה כן מוציא עצמו מהקהילה.

בקיצור, הסיפור הוא שמבחינת החאלבים הם "היהדות". זה פשוט מובן מאליו עבורם. קהילות יהודיות אחרות, כולל במדינת ישראל, הן משניות. הם העיקר. יש כאן אפוא מקרה מרתק שבו הזהות היהודית מבוססת על יסוד ייחודי: לא על הקפדה על ההלכה, לא על מגורים בארץ ישראל, לא על תלמוד תורה, לא על נאמנות לרב מסויים, לא על לאומיות ולא על ציונות (חילונית או דתית), אלא על כתב יד עתיק של התנ"ך. מבחינת החאלבים זה מה שעושה אותם לא רק יהודים, אלא ה-יהודים.

מתברר אפוא שברוקלין היא מרכזן של שתי קהילות יהודיות שבטוחות שהן מרכז העולם (היהודי, ובכלל): חסידות חב"ד, והחאלבים. האחת מבססת כיום את עיקר זהותה על רב שמת ב-1994 ונחשב למשיח, והשנייה על כתב יד שנכתב ב-920 ונחשב לתנ"ך המדוייק ביותר. חב"ד דואגת להפיץ את המסר. לחאלבים טוב בהרגשת האקסקלוסיביות של מועדון חברים פרטי. לא שמעתם עליהם? טוב, זה בגלל שאתם שכחתם מה זה להיות יהודים. יהודי אמיתי הוא חאלבי.