אצל החאלבים בברוקלין

בתפילות יום כיפור ביקרתי בבית הכנסת השכונתי של עדת החאלבים בברוקלין. מדובר באחד מבתי הכנסת (בעצם שטיבלך, שזה בית כנסת מרובה מניינים, כמו קומפלקס של בתי קולנוע, רק בתפילות) הגדולים שלהם, ובכלל ברוקלין היא מקום מושבה של הקהילה הגדולה ביותר של החאלבים, דהיינו יוצאי חאלב שבסוריה – בארה"ב. והסיפור שלהם, כך התברר לי, די מרתק.

החאלבים רואים בעצמם את שומרי נוסח התנ"ך. הרי נוסח התנ"ך שלפנינו מודפס על פי כתב היד 'כתר ארם צובא', שנכתב בטבריה במאה העשירית ונשמר עד המאה העשרים בחאלב שבסוריה. הקונצנזוס הוא שזה הנוסח המדוייק ביותר של התורה, והיום עותקים של התנ"ך מודפסים על פיו. מבחינת החאלבים זו עדות לא רק לזה שהם זכו לשמר את המסורה בצורה המדוייקת ביותר, אלא גם לכך שצורת היהדות שלהם היא המדוייקת ביותר.

החאלבים הגיעו לניו-יורק בכמה גלים, הראשון שבהם, אם הבנתי נכון, בתחילת המאה העשרים והאחרון לפני עשרים שנה בלבד (מבין אלה יש שגדלו בחאלב וכיום בוכים למראה תמונות המלחמה משם). הם ביססו כאן כמה קהילות חזקות, והשכבה הותיקה שבהם עשירה למדי. מבחינת שמירת מצוות המנעד הוא בגדול מחרדים ועד למסורתיים (הולכים לתפילה בבוקר ואז נוסעים למנהטן). לקהילות שלהם גאוות יחידה מאוד ברורה: הם שומרי הנוסח, הם דאגו ליהדות בשביל כולם, הם היהודים האמיתיים מכולם.

מבחינת החאלבים כאן כל היהודים שאינם חאלבים הם סוג ב'. ההתנשאות מעליהם מאוד ברורה ויש דאגה לבסס ולבצר את ההיררכיה. כאמור: החאלבים הם היהודים "האמיתיים", וכל השאר הם צללים שמטילה הקהילה האחת האותנטית. הדבר מתבטא כמובן ביחסים בין הקהילה לקהילות אחרות של יהודים, החל מבתי ספר לחברים שבהם מלמדים את המורשת החאלבית ועד לועד קהילה בעל עוצמה רבה שקובע את אופי המגעים עם הקהילות האחרות.

בהתאם לכך, יש אמנם זוגות "מעורבים", אבל העדיפות הברורה היא להתחתן עם חלאבים. נישואים עם לא-יהודים הם נדירים מאוד, והקהילה מתגאה באחוז "נישואי התערובת" הקטן בארה"ב. לא רק זה, אלא שהקהילה העבירה החלטה רשמית שלא מקבלים גרים, דהייינו אין אפשרות להתחתן עם לא-יהודי/ה ולגייר אותו/ה. אדם שעושה כן מוציא עצמו מהקהילה.

בקיצור, הסיפור הוא שמבחינת החאלבים הם "היהדות". זה פשוט מובן מאליו עבורם. קהילות יהודיות אחרות, כולל במדינת ישראל, הן משניות. הם העיקר. יש כאן אפוא מקרה מרתק שבו הזהות היהודית מבוססת על יסוד ייחודי: לא על הקפדה על ההלכה, לא על מגורים בארץ ישראל, לא על תלמוד תורה, לא על נאמנות לרב מסויים, לא על לאומיות ולא על ציונות (חילונית או דתית), אלא על כתב יד עתיק של התנ"ך. מבחינת החאלבים זה מה שעושה אותם לא רק יהודים, אלא ה-יהודים.

מתברר אפוא שברוקלין היא מרכזן של שתי קהילות יהודיות שבטוחות שהן מרכז העולם (היהודי, ובכלל): חסידות חב"ד, והחאלבים. האחת מבססת כיום את עיקר זהותה על רב שמת ב-1994 ונחשב למשיח, והשנייה על כתב יד שנכתב ב-920 ונחשב לתנ"ך המדוייק ביותר. חב"ד דואגת להפיץ את המסר. לחאלבים טוב בהרגשת האקסקלוסיביות של מועדון חברים פרטי. לא שמעתם עליהם? טוב, זה בגלל שאתם שכחתם מה זה להיות יהודים. יהודי אמיתי הוא חאלבי.

19 תגובות

  1. לומר שהזהות היהודית החלבית מבוססת על כתר ארם צובא בלבד זו השטחה ועילבון לקהילה בת כמעט 2000 שנה. כל זה הסקת מחצי ביקור בבית הכנסת ? ממליץ לך לקרא קצת על ההסטוריה של הקהילה (יש ברוך ה' חוקרים רבים : צבי זהר,ירון הראל, לאה מקובצקי ועוד) ולנסות להבין מה בדיוק הפך את הקהילה לכה מלוכדת

    אהבתי

      1. באמת שלא הצלחתי להבין היכן הגידופים בדברי. אני לא מתכוון לכתוב מאמר שלם פה על קהילת חלב. אם אתה מעונין, צא ולמד. אבל לפרסם מסקנות כה נחרצות ומכלילות על קהילה שלמה בהתבסס על רושם שטחי ? זה מה שנקרא – לא מקצועי בעליל.

        אהבתי

          1. ביקשת קיבלת.
            הסטוריה על רגל אחת :

            הקהילה החלבית היא קהילה עתיקת יומין בעלת מסורת ארצישראלית מובהקת. כבר באלף הראשון ובתחילת האלף השני אנו מוצאים בקהילה דמויות רבניות בכירות ביניהם בעלי מדרשים ופרשני תלמוד (ר' שת בר יפת, ר' יהודה אלמדארי, ר' ברוך בן יצחק וכו').

            עדויות לקיומה של קהילה מפוארת עם מרכז רבני חשוב (ואפילו מסורת מוזיקלית) אנו רואים בתשובות הרמב"ם לרבני חלב, איגרת הרמב"ם לחכמי לוניל וכן "מורה נבוכים" שהוקדש לתלמיד הרמב"ם ששימש כראש ישיבה בחלב.

            עדות חשובה נוספת אנו מוצאים במקאמה שכתב ר"י אלחריזי (1165–1234) בספרו "תחכמוני" המוקדשת לקהילת חלב.

            יש לציין שהכתר הגיע לחלב בשלב הרבה יותר מאוחר (בסביבות המאות 14 – 15), כאשר צאצאי הרמב"ם העתיקו את מקום מגוריהם ממצרים לחלב (וזמן קצר לאחר מכן הושמדו על ידי טימור לנג)

            לאחר גירוש ספרד חלה תמורה נוספת בחיי הקהילה כאשר קהל גדול מיהודי אנדלוסיה הגיע לעיר והקים קהילה נפרדת שלאחר זמן מה התאחדה עם הקהילה המקומית.

            הגירה משמעותית נוספת לעיר ארעה בשלהי המאות ה 17 – וה 18 כאשר יהודים ספרדים רבים הגיעו מאיטליה, הולנד ואוסטריה לחלב לטובת מסחר (חלב היוותה צומת מסחרית חשובה בין אסיה לאירופה).

            שילוב של מסורת דתית חזקה, פריחה כלכלית והגירה של יהודים ספרדים מאירופה הוביל לכך שבחלב התקיימה קהילה אליטיסטית כאשר האליטות המרכזיות היו האליטה הרבנית והאליטה עסקית .

            הסוחרים העשירים הקימו בתי מדרשות בבתיהם, קיימו את עניי הקהילה ותרמו רבות מבחינה חומרית ואף תרבותית (לדוג' – הקימו בתי דפוס ורכשו ספריות רבות מכל העולם).

            בתקופות אלו היו בחלב תלמידי חכמים רבים בעלי שם שכתבו והדפיסו מאות ספרים בכל תחומי התורה וכן פייטנים רבים.

            בשל גורמים שונים (רעידות אדמה, פתיחת תעלת סואץ, מלחמות העולם וכו' ) המצב הכלכלי בעיר התדרדר והחל מסוף המאה ה – 19 עד שנות ה – 90 של המאה ה 20 עזבו היהודים אט אט את העיר והקימו קהילות ברחבי העולם (בעיקר ביבשת אמריקה) כאשר הם ניסו לשמר את אותו המודל.

            לעניין הכתר – אכן היה מדובר בגאווה לקהילה ובסמל חשוב בעל משמעות דתית (היו משביעים בעלי דינין על הכתר). אך זה פשוט מגוחך לומר שזה היה יסוד הקהילה וכי הם ינקו ממנו וראו עצמם "יהודים" ראויים בזכותו. ראשית, הכתר הגיע לחלב כשכבר היתה בו קהילה מבוססת ומפוארת זה כאלף שנים. שנית, החלבים הרבה יותר גאים במנהגיהם היחודיים, מסורת לימוד התורה שלהם וכמובן המסורת המוזיקלית העשירה שלהם מאשר בכתר שכבר נשכח מליבות רבים.

            לעניין הנישואים ויחס לשאר העדות – זו תופעה די שכיחה שאנשי קהילה מסויימת מעדיפים להתחתן בינם לבין עצמם ואצל החלבים זה נפוץ עוד יותר. אך לומר שכל האחרים נחשבים סוג ב' ופחות יהודים זה פשוט שקר וכזב. בא נתחיל עם הספרות הרבנית החלבית, תראה איזה כבוד נותנים שם לרבני ואנשי קהילות אחרות ברחבי העולם.
            כמו כן אפילו בקהילה בניו יורק עצמה ישנם רבים שהם לא חלבים (מצרים, עיראקים, טורקים ואפילו מרוקאים) שהם חלק בלתי נפרד מהקהילה ומתחתנים עם בניה. אפילו נשיא הקהילה לשעבר ג'ק אביטל (ששימש גם כאיש הקשר הסודי בין אסד לאריק שרון) הוא מרוקאי שנשוי לחלבית. כמו כן אחד מהרבנים המיתולוגים של הקהילה היה הרב אברהם הכט, האשכנזי. כך שאמירה נחרצת כמו שלך פשוט אינה נכונה

            לעניין תקנת הגרים – אני לא מתכוון להרחיב על כך אך מדובר בתקנה שהתחילה בקהילה היהודית בארגנטינה באמצע המאה הקודמת. המצב הירוד בקהילה (נשים יהודיות נותרות רווקות בעוד גברים יהודים לוקחים גויות לנשים) הוביל את הרב הראשי, דוד סתהון לתקן תקנה זו ושלח אותה לקהילות החלביות האחרות ביבשת- פירוט על הסיבות לתקנה ניתן לקרא בשו"ת יעלה הד"ס של הרב סתהון. יש לציין כי לתקנה זו התקבלה הסכמה גורפת מבכירי הרבנים בעולם היהודי (ביניהם הרב יעקב מאיר והראי"ה קוק). אם הצעד הזה היה מוצדק או לא, אני לא יודע אבל במבחן התוצאה הקהילות החלביות עדיין קיימות ומשגשגות בעוד קהילות אחרות התבוללו לחלוטין. כמו כן המעניין הוא שנוסח התקנה המקורית נעלם לגמרי ולא ניתן למצוא עותק שלו.

            לעניין ההשוואה לחב"ד, נו באמת…

            להרחבה נוספת אני מפנה אותך לספרה של פרופ' לאה מקובצקי – "חלב, עיר של חכמים וסוחרים"

            אהבתי

      1. דבריך מתוך הפוסט:
        "בהתאם לכך, יש אמנם זוגות "מעורבים", אבל העדיפות הברורה היא להתחתן עם חלאבים. נישואים עם לא-יהודים הם נדירים מאוד, והקהילה מתגאה באחוז "נישואי התערובת" הקטן בארה"ב. לא רק זה, אלא שהקהילה העבירה החלטה רשמית שלא מקבלים גרים, דהייינו אין אפשרות להתחתן עם לא-יהודי/ה ולגייר אותו/ה. אדם שעושה כן מוציא עצמו מהקהילה."

        למה התכוון המשורר?

        אהבתי

          1. כתבת שהקהילה העבירה החלטה רשמית שלא מקבלים גרים, שאלתי היא האם לא מקבלים גרים בכלל לקהילה או שלא מגיירים כאלו שהתחתנו עם יהודים לפני שהתגיירו.
            אם הכוונה לאפשרות הראשונה, זה נראה לי נורא ומנוגד למסורת ולהלכה.

            אהבתי

  2. וסתם בשביל ההשוואה: בערך 100 שנים לאחר כתיבת הכתר התבססה באזור קבוצה דתית שמבוססת על ענף של האיסלאם השיעי, וגם אצלם אין קבלת מאמינים חדשים.

    אהבתי

  3. מכיר מקרוב.
    אגב, הייתי רק מעיר להם שמרוב לחץ על שימור תנ"ך בן – אשר, הם הפכו אותו לקמע שאסור חלילה להוציאו מהארון… בכך הם גרמו למצב אבסורדי שלא היה ניתן לבדוק תנ"ך אחר לאור התנ"ך שברשותם שהפך לאבן שאין לה הופכים…
    לפני תקופת הפרעות בחאלב הציעו להם להבריח את ה"כתר" [כך הוא נקרא], והם הזדעזעו מעצם הרעיון… כך הם גרמו להימצאותו בשריפה שכילתה את בית הכנסת, והיעלמותו של התנ"ך ששוחזר בחלקו לאחר מאמצים בינלאומיים…

    אהבתי

    1. מת על אנתרפולוגים מהסוג שלך. כמה מקרוב מכיר ? 50 מטר ? 100 מטר ?

      אהבתי

  4. אני מצאתי שהכתבה מעניינת ומעוררת ללמוד מעט על הקהילה בעבר על כתר חלאב ועל הקהילה בהווה
    זוכרים את הספר מישל עזרא ספרא ובניו
    מאז שקראתי פה אני לא מפסיק לחפור ולקרוא על כתר ארם צובא ופרשיות פתוחות וסגורות

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s