"כשיהדות פוגשת מדינה" – ספר חדש

when_judaism_meets_the_state_coverהספר הזה, שיצא עכשיו (ידיעות ספרים והמכון הישראלי לדמוקרטיה), מציע מעין סיכום כללי על מגוון התגובות של היהדות ל"כניסתה להיסטוריה", כלומר להקמתה של מדינת לאום לעם היהודי.

הספר מחולק לארבעה שערים:

בראשון כותב פרופ' ידידיה צ' שטרן מעין מבוא כללי: על דרכיהם השונות של בן גוריון, החזון איש והרב קוק, שמולידות שלושה "סיפורי מסגרת" של היחס הישראלי למסורת ולאומה. המאבקים על אופי היהדות במרחב הציבורי נגזרים בהמשך לאלה, ואיתם אנחנו מתמודדים היום. שטרן מצביע על המשפטיזציה שעבר השיח בחברה הישראלית, לא רק בצד החילוני (בג"צ, "כתב אישום" כן או לא וכו') אלא גם בזה הדתי, כאשר ההלכה הופכת לחזות כלל היהדות, ואף מחליפה את ההכרעה המוסרית ודרך הארץ.

בשער השני כותב פרופ' בנימין בראון על החברה החרדית. הוא מציג סיכום מקיף של הזרמים השונים, מהגדולים ועד לאזוטריים. בראון עומד עם על השינויים בחלים בחברה החרדית בזמן הזה: הרחבת הגבולות ופתיחות הולכת וגוברת אל החברה הכללית. הוא קושר את התפיחות הזאת עם התגברות הזיקה למדינה בקרב החרדים, ובעצם מצייר גרף של פעמון הופך: בתחילת ימי המדינה היו חרדים ששמחו על הקמתה ואף חגגו את העצמאות היהודית החדשה, החל משנות השבעים חלה שקיעה של המגמות הפרו-ציוניות בחרדיות, ומאז שנות התשעים, עם חב"ד וש"ס תחילה ואחריהן גם קבוצות חרדיות אחרות, עלתה שוב מעין "ציונות ללא ציונות" (כלשונו) חרדית.

בנוגע לכך קובע בראון בפשטות: "בדרך כלל תמורה בכיוון של הזדהות-למעשה עם המדינה תלבש צורה של התקרבות אל הימין הפוליטי בישראל". וזאת גם משום הזיהוי האוטומטי של לאומיות עם הימין, וגם משום התפיסה ש"השמאל הישראלי מייצג ברובו המכריע השקפת עולם אנטי-חרדית המתכחשת למסורת היהודית". כדאי למי שמטפח תקווה על ברית שמאל-חרדים לקרוא את זה. בכ"א, כחלק מאותו תהליך, קובע בראון, ש"החברה החרדית מתפתחת בלי ספק בכיוון של התמתנות", וזאת כחלק מהפתיחות הגוברת ל"ישראליות" הכללית.

את השער שלישי כתב קלמן נוימן והוא עוסק בציונות הדתית. נוימן מציג שלושה דגמים ליחסים בין דת ומדינה שניתן למצוא אצל הסרוגים: דגם ההפרדה – דהיינו הרצון להפריד לחלוטין את הדת ומהמדינה, ולהפוך את הדת לעניינו הפרטי של היהודי (כך למשל אצל ליבוביץ המאוחר); דגם הטוטליות – הרצון להכפיף את המדינה לחוקי הדת, דהיינו לייסד תיאוקרטיה הלכתית; ודרם ההשלמה, שנפוץ בקרב רוב רובם של הציונים הדתיים, ואשר משלים מצד אחד עם אופיה הדמוקרטי של המדינה, ועם זאת מנסה להשלים את מה שאפשר על מנת להפוך את המדינה ל"יהודית יותר" (וכמובן שהשאלה היא מה זה בדיוק אומר).

נוימן מביא כמה דיונים מעניינים על האפשרות לכונן מדינת הלכה (ההלכה עצמה אינה מוכנה לכך) וגם על נסיונות צנועים יותר לחדש הלכות בהתאם למצב החדש של העם היהודי. כמו בראון, גם הוא סוקר באופן נרחב את המגמות והזרמים בציונות הדתית כיום. הוא מסיים בקריאה לעדכן את דגם ההשלמה, כך שיאפשר לציונות הדתית להעריך ביטויים יהודיים אחרים, ולהימנע מניסיונות חקיקה שמובילים לכפייה דתית. הוא מצביע על מגמות של חילון גם בתוך הציונות הדתית, וכמובן מעלה את השאלה הידועה: האם פניה לפיצול?
Kalman Neuman​

ואת השער הרביעי, שכתבו פרופ' ניר קידר וד"ר גדעון כ"ץ, על "יהדותה של מדינת ישראל בעיני אנשי רוח חילונים" – טרם קראתי.

תגובה אחת

  1. לדעתי המשפט: המשפטיזציה שעבר השיח בחברה הישראלית, לא רק בצד החילוני אלא גם בזה הדתי, כאשר ההלכה הופכת לחזות כלל היהדות, ואף מחליפה את ההכרעה המוסרית ודרך הארץ, מעיד על בעיה בהבנת היהדות.
    דוקא דת מעידה על משפטיזציה כי מקורה במילה פרסית שמשמעותה: אוסף חוקים נתון. לעומת זאת ההלכה באה מהשורש הלך ומשמעותה דרך חיים של עם ולכן צריכה להתחשב בדרך הארץ ובמוסר. תומר אשמח אם תכתוב על המשפטיזציה של הקונטר-רפורמציה(אורתודוקסיה) היהודית.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s