דת ומדינה: צום עד מוות בהודו

הנה לכם דילמה רצינית בסוגיית דת ומדינה, צום עד מוות והתאבדות, ואולי גם הזנה בכפייה. עבור הג'יינים, מיעוט דתי הודי בן 2500 שנה המונה כיום כששה מיליון איש, צום איטי עד מוות הוא אידיאל דתי. כמובן שמעטים גומרים כך את חייהם, אבל מספיק כדי שיהיה מדובר בתופעה. כנראה כמה מאות כל שנה. אלא שההתאבדות בהודו אינה חוקית.

ומה אם מדובר בהתאבדות ממניע דתי? ובכן, לאחרונה בית המשפט העליון של מדינת רג'סטאן קבע שגם התאבדות כזו אינה חוקית. זה הגיוני, משום שבעבר היו אלמנות מתאבדות בשריפה על מדורות ההלוויה של בעליהן (suttee), מנהג שהבריטים החליטו להפסיקו. מצד שני, הרי כאן מדובר במסורת שזכתה לתהילה רק לפני כמה עשרות שנים, כאשר מהאטמה גנדהי עצמו איים לצום למוות פעמים רבות ואילץ כך את האימפריה הבריטית (ולא פחות מכך את תחבריו למאבק העצמאות) לעשות כרצונו.

מצד שלישי, האיסור על התאבדות נועד גם למנוע ממקרים בהם בני משפחה "עוזרים" לאדם – לאלמנה או לג'יין הזקן – להחליט שהגיע הזמן למות. למעשה, יש חקיקה מפותחת בהודו כנגד סיוע להתאבדות, גם מכיוון ש"התאבדות" של נשים (לא אלמנות) היא דרך אחת שבה גברים נוהגים לרצוח את נשותיהם.

מצד רביעי, בניגוד ל-suttee כאן מדובר ממש בשיאה של דרך דתית, באידיאל עליון של הג'יינים. האם ראוי שהמדינה תגביל אותו? מה עם חופש הדת? ולבסוף, כפי שכתוב בכתבה, החקיקה החדשה פשוט הפכה את העניין לסודי. בעבר בני משפחה היו מפרסמים מודעות על קרוביהם הצמים למוות ומזמינים שוחרי ברכות וקארמה טובה להגיע ולחזות בצדיק. היום פשוט לא מפרסמים והאדם צם למוות בשקט.

תגובה אחת

  1. אחלה שאלה, שנוגעת אגב לא רק לעניין דתי אלא גם לסתם אדם שהחליט והודיע על כך, לסיים את חייו. האם מותר למישהו, משפחתו או המדינה למונעו מכך? האם יש להעניק לו טיפול נפשי בהתאם או שעל הפסיכולוג לגלות הבנה ולאפשר לו לממש את רעיונותיו?

    מה שמחזיר אותנו לדיון על גבולות האינדוודואליזם, אבל מזוית אחרת. אם נאפשר לאדם כזה לעשות כל שברוחו האם לא נגיע לגבול האבסורד ההומני? למשל ביחס שבין הורים לילדים או בין חברים? או שאולי החיים נידונו למתח מתמיד שבין חרותו של אחד לצו הדאגה של האחר? לפעמים אם כן שלילת חירות היא הומניסטית לעילא בעוד שאיפשורה הקיצוני גובל בשנאת אדם ובאדישות לקיומו. ומה המקור לאפשרות ההתערבות אם לא צו דתי שמעבר לגבולות האינדוודואל שאומר חביב אדם וכו'. אם כן דווקא הדת כאן מאפשרת קיום שפיות הומניסטית. ולגבי הכת ההודית, אני מבין שזה "עושה להם את זה", ולדעתי גם אם המדינה שם תרצה להתערב היא לא תצליח. אבל מתח כלשהוא חייב שיהיה אחרת נחיה במציאות נוראית שתוביל לטרנס-אינדוודואליזם ולטוטליטריות חדשה של שיעבוד ריגשי והערכה פונקצינלית רדוקציונית בלבד של ערכם של בני אנוש. לדעתי אין חברות, חברה או משפחה בלי שמץ של מתח בונה זה.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s