הצעת החוק של סמוטריץ', זוהר, בן צור וסלומינסקי

ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה או בהלכה פסוקה, יכריע בה על פי עקרונות המשפט העברי.

הצעת החוק של ארבעת תלמידי החכמים, סמוטריץ', זוהר, בן צור וסלומינסקי, היא תרומה חשובה למוסדות המשפט ומערכת החוק והצדק של מדינת ישראל. אמנם, יש כבר חוקים רבים בספר החוקים של מדינת ישראל, אבל לעתים בכל זאת לא מוצאים התייחסות מפורשת לדבר מה. במקרה כזה יש להכריע "על פי עקרונות המשפט העברי", ומה טוב יותר מאשר מלערבב חוק אלוהי ודמוקרטיה פרלמנטרית?

כך למשל, בהתאם לאופנות הליברליות ולשיח הפי-סי הדורסני שמשתיק כל דעה לגיטימית השונה ממנו, מדינת ישראל כלל לא התייחסה לכל נושא הטיפול בעבדים בחוקיה. יש כאן לקונה ברורה. מה יעשה שופט שמובא לפניו יהודי ועבדו? עד כה הוא היה במבוכה, אולם לא עוד. דפדוף קצר ברמב"ם מגלה שחל איסור מוחלט על שחרור עבד כנעני (כלומר, לא יהודי): "אסור לאדם לשחרר עבד כנעני; וכל המשחררו עובר בעשה, שנאמר 'לעולם, בהם תעבודו'". עוד ברור מתוך ההלכה שעבד לא יהודי מותר להעביד בפרך ובעבודות בזויות (מה שאין כן עבד יהודי). בבקשה, חוק זה חוק, ועכשיו הכל מובן וברור.

סוף סוף קצת חוק וסדר. וקצת קדושה, לעזאזל.

8 תגובות

    1. ההתייחסות למשפט העברי מופיע כבר בחוק יסודות המשפט מ1980 הקובע כי במקרה בו יש לאקונה משפטית: "יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל".

      השופט מנחם אלון קבע כי

      " קליטת המשפט העברי במערכת המשפטית של המדינה אין בה משום "פגיעה" בעולמו של המשפט העברי, ואין בכוחה "לחלן" את ההלכה. המשפט העברי לא יחוסן על ידי הכנסתו לבידוד, ולו יהא "טהור" ו"משומר". להיפך: הדרך הראשית להחייאת המשפט העברי ולהחזרתו לחיי המעשה היא על ידי קליטתו המחודשת במערכת המשפטית של המדינה העברית. רק בדרך זו יחזור המשפט העברי להתמודד עם הבעיות שהזמן גרמן, ורק מתוך התמודדות זו תופח בו מחדש רוח רעננה ומשיבת נפש, שיש עמה תסיסה של יצירה ". בקיצור, אין כאן כוונה להכניס את הרמב"ם לתוך ספר החוקים בישראל, אלא להשתמש בו כמקור תרבותי.

      למיטב ידיעתי, ברק הוא השופט היחיד שטרח לרוקן את הסעיף הזה בחוק מתוכן.

      לא ממש הבנתי למה זה חידוש מזהיר של " סמוטריץ', זוהר, בן צור וסלומינסקי " או למה אתה מתאר תרחישים שברור לכל משפטן שאינם קשורים למטרת החוק או לצורה שבו הוא עתיד להיות מפורש או מיושם.

      אפשר לתמוך או אפשר להתנגד, אבל אין טעם להתווכח עם איש קש, לדעתי.

      אהבתי

      1. אבל פרסיקו מגדיר את עצמו כשמאל, וכנראה שרואה את עצמו מחוייב לפוליטיקה של השמאל (שהחונטה המשפטית מקדשו), ולעזאזל האמת (חוקר דת לא חייב להיות דתי, חוקר האמת לא חייב להיות אמיתי, העיקר יהיה כריזמטי, חד, אסרטיבי, ומעל לכל מתוייג נכון). ככה זה, עצוב, אבל אין מה לעשות.
        זו, אגב הסיבה, שפרסיקו לא הגיב להערה זו, ולא להערות האחרות שמבהירות שמה שכתב אלו שטויות. אבל מה פתאום שהמלומד יחזור בו. יותר קל פשוט למחוק את התגובה שלי……

        אהבתי

        1. לא, לא. זה לא העניין. לא הגבתי כי זו הערה שטותית. אם לא היה שינוי בחוק החדש הרי סטוריץ' ושות לא היו מציעים אותו. אם תעקבו אחרי הלינק תוכלו לקרוא מה ההבדל.

          אהבתי

  1. דניאל, ההבדל בין "עקרונות החירות, הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל" לבין "עקרונות המשפט העברי" הוא משמעותי. ראוי להדגיש שחוק יסודות המשפט הוא החוק המעגן את העקרונות הנורמטיביים של ביהמ"ש, כלומר, הוא החוק המגדיר את המקורות שרשאי ביהמ"ש להסתמך עליהם בפסיקתו. לכן, הניסוח העמום של החוק במתכונתו הנוכחית אפשר לשופטים מסוימים להעגן את פסיקותיהם בדין העברי, אולם אפשר גם לשופטים אחרים להסתמך על עקרונות שמצאו במורשת ישראל שמקורם אינו בהכרח במשפט העברי, כגון עקרונות שבמגילת העצמאות, עקרונות רוחניים של "מורשת ישראל" שהם מחוץ למשפט הפורמאלי העברי אלא מרחפים כרוחו, וכו'. במידה לא מעטה מבוסס האקטיביזם השיפוטי של ביהמ"ש העליון החל משנות ה-80, שקידם את משפט ישראל בשנות דור קדימה, על האפשרות לעגן פסיקות בעניינים תקדימיים על המינוח האמורפי "עקרונות היסוד של השיטה (הדמוקרטית)".

    לעומת זאת, הניסוח החדש מבקש במפורש לצמצם את חופש הפעולה של השופטים באמצעות חיובם לפנות למשפט העברי הפורמאלי במקרה של לקונה בדין, כדי לשאוב את הפתרון משם. במובן זה, בהחלט עלולות להיווצר סיטואציות תמוהות שבהן לכאורה יחויב שופט לפסוק בהתאם לקביעות נורמטיביות מגוחכות שאינן רלוונטיות עוד לימינו, והדוגמאות האפשריות רבות, שכן עדיין קיימות בדיני ישראל לקונות לא מעטות, גם בנושאים מהותיים ועקרוניים. במובן זה הביקורת של תומר היא לחלוטין מדויקת.

    יתירה מכך, גם אם אתה ממתנגדי האקטיביזם השיפוטי הרי עדיין אין לך סיבה טובה לתמוך בתיקון כזה, שכן הוא מתקן רעה חולה בחמורה ממנה. הפתרון הנכון הוא התקנת חוקה לישראל שעקרונותיה ישמשו לצורך ביסוס ועיגון המשטר הדמוקטי במובנו הרחב של מונח זה ויהוו גם מקור עקרוני ומהותי תקין לשם הכרעות בנושאים תקדימיים.

    למזלנו עדיין קיים רוב של תומכים לכינון משטר דמוקרטי במובנו הרחב, אולם שיטת הממשל בישראל והפילוג החברתי הרב מונע מהרוב התומך בדמוקרטיה אולם מקוטב בכמעט כל תחום אחר מלממש את רצונו זה ומשחק לטובת המיעוט האנטי דמוקרטי, וכן, למי שאינו משיג זאת, "מדינת הלכה" היא בלתי דמוקרטית בהגדרה.

    אהבתי

    1. "המשפט העברי" הוא גם כן מונח אמורפי גם הוא שהומצא על ידי מנחם אלון ז"ל (בין היתר). אין "משפט עברי פורמלי" במובן שאתה מתכוון אליו. בפרט, המשפט העברי איננו חופף להלכה.

      ההבדל בין "עקרונות החירות, הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל" לבין "עקרונות המשפט העברי" להבנתי הוא להכריח את השופטים להביא גם ציטוטים לא מחייבים עם ניחוח יהודי בפסקי הדין במקום ציטוטים לא מחייבים מהמשפט האנגלי\צרפתי וכו' או מהוגים אירופאים.

      אהבתי

  2. ראוי לציין, שהביטוי "משפט עברי" הוא המצאה חדשה יחסית, עליה "חתום" בין היתר השופט מנחם אלון ז"ל. אלון ביקש להשתמש במערכת המשפטית היהודית המסורתית באופן שמתאים אותה למערכת המשפטית של מדינה דמוקרטית מודרנית, כדי – מצד אחד – להשאיר את ההלכה "חיה ובועטת", ומצד שני כדי לשמר זהות יהודית במערכת המשפט הישראלית. אבל "משפט עברי", גם לדעת אלון, אינו חופף לחלוטין להלכה. "משפט עברי" מתייחס רק לחלקים ה"לא דתיים" של ההלכה (לפי הגדרתו של אלון עצמו) – אלה שעוסקים ב"בין אדם לחברו" ולא ב"בין אדם למקום" (ונובעים – לשיטתו – ממסורת של פסיקה ודיון ולא ישירות מהתגלות אלוהית). כל מי שמבין משהו בהלכה יודע שההפרדה הזו היא פשוט חסרת יסוד במערכת ההלכתית עצמה, ואלון שהיה בקיא ביותר בהלכה ידע זאת ואכן הסתבך לא מעט עם ההגדרה של עצמו (וזכה לביקורת נוקבת על כך). לפי הסבריו, מה שהוא התכוון הוא, שחוקי השבת למשל, אינם בכלל "משפט עברי", אבל חוקי ההעסקה – כן.
    בקיצור, "משפט עברי" הוא מראש חלק מצומצם יותר ומעוקר יותר (מלשון "עקרוּת", שלא לומר – "סירוס") של ההלכה, ובנוסף הוא יצירה מודרנית שנובעת משאיפות דמוקרטיות (וליברליות), כך שאני לא בטוחה שיש בכלל מה לחשוש ממנו. אגב, אני ממש לא בטוחה שחה"כ החתומים על ההצעה בכלל יודעים את כל האמור לעיל, וסביר בעיניי שהם השתמשו בביטוי "משפט עברי" רק בגלל שחשבו שהוא "יפה" יותר, ולמעשה ביקשו לומר "הלכה". לפעמים בורות היא יתרון (לצד השני…).

    Liked by 1 person

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s