תראו את המדרש הזה משמות רבה (מג, ד). אלוהים רוצה להשמיד את עם ישראל בגלל חטא העגל, ומשה מפייס אותו. אומר אלוהים: אפילו אם כבר נרגעתי ואני לא רוצה להרוג אותם, הרי כבר נשבעתי, ואיך אני יכול לחזור בי? אומר משה: כפי שחכמים יכולים להתיר נדרם של הנודרים, כך אני יכול להתיר את הנדר שלך. מיד משה יושב כזקן-חכם ואלוהים עומד לידו ומבקש ממנו להתיר את הנדר ולהציל את ישראל. וזה מצליח.
על כך אומר רבי שמעון בן לכיש: לכן נקרא משה "איש האלוהים", כי התיר את נדרו של אלוהים. מה הקשר? מסביר דוד ברזיס, שהמדרש מצולם מספרו החדש "בין קנאות לחסד", שכפי שהבעל מתיר נדרי אשתו (על פי במדבר ל, ז-טז), כך משה הוא "איש האלוהים", כלומר בעלו של אלוהים. אלוהים הוא אשתו, והוא מתיר את נדרו.
הנה לכם גם מדרש יפיפה, גם ראייה נוספת לתפקידו של הנביא (להרגיע את האל), גם ראייה ליכולתו של מוסר אנושי לגבור על הכרעה אלוהית, וגם, מי שרוצה כבונוס, זוגיות הומוארוטית בין האדם לאל. הכל מספר חדש ומקסים (שעוד אכתוב עליו), "בין קנאות לחסד: מגמות אנטי-קנאיות במחשבת חז"ל", של ד"ר דוד ברזיס, הוצאת אונ' בר אילן. תענוג.
מינים 
תודה על הפוסט הזה. מים מרעננים.
אהבתיאהבתי
בורות. בעל אינו מתיר נדרי אשתו; הוא מפר אותם. רק מי שאינו בקי בטרמינולוגיה ההלכתית יכול להציע פירוש כזה.
אהבתיLiked by 1 person
הצעה : נסה לנסח את ההערה שלך בלי עלבונות . מה הפסדת ?
אהבתיאהבתי
והמדרש כאן אומר בפירוש: "הוא אינו מוחל אבל חכם מוחל את נדרו".
אבל הי, זוגיות הומואירוטית! זה נועז וחדשני!
אהבתיאהבתי
המדרש אומר בפירוש: משה איש האלוהים, דהיינו בעלו של אלוהים.
אהבתיאהבתי
המדרש כותב בפירוש שהוא מתיר את נדרו על תקן חכם המתיר נדרים לא בעל. האשה השונמית גם קראה לאלישע איש האלוהים? אז? היא התכוונה ליחסים הומו אירוטיים?
אהבתיאהבתי
שם לא, כאן כן. כאן זה בעלו של אלוהים. בהקשר שבו זה מופיע זה די ברור.
אהבתיאהבתי
אני ההדיוט מתקשה לראות איך זה ברור. ומה טיבם של יחסים 'הומו אירוטיים' אלה? איך הם מתגלמים?
ואיפה ה'אירוטי' במדרש?
אהבתיאהבתי
בוא נעשה סדר: אין כאן שום דבר "אירוטי". יש כאן יחסי זוגיות (פורמליים, לא מיניים) בין שני זכרים, ולזה קוראים יחסים "הומואירוטיים", זה הכל. ואיך זה ברור? משום שהמדרש מביא את הכינוי "איש האלוהים" בהקשר של התרת נדרים. מכיוון שבעל יכול להתיר (או לבטל – לא חשוב כרגע) את נדרה של אשתו, ומכיוון שמשה התיר את נדרו של אלוהים, ההקשר ברור.
אהבתיאהבתי
אם כן, אם מדובר ביחסי זוגיות פורמליים, לא מיניים, מה החידוש?
והרי למדנו הרמבם:
כיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני וכל שיר השירים משל הוא לענין זה
ובמקומות רבים.
אהבתיאהבתי
נכון, אני לא חושב שיש כאן חידוש גדול. במקרים רבים הגבר הוא בן זוגו של האל, ויש כאן משהו הומואירוטי. זה מובנה במונותאיזם. כאן זה פשוט מאוד מפורש.
אהבתיאהבתי
datilite, גם אני לא מסכים עם הקביעה שמדובר ביחס הומו-אירוטי כי המדרש דווקא מדמה זאת ליחסי איש ואישה (ולא בכדי).
אבל המשמעות הזו של "איש האלוהים" במשמעות איש ואישה זה לא החידוש של דוד ברזיס אלא מפורש במדרש שוחר טוב (מדרש תהלים):
אמר רבי יהודה בר' סימון בש' רבי שמעון בן לקיש, למה נקרא שמו איש האלהים, מה האיש הזה אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר ואם מבקש מקיים, שנאמר אישה יפירנו וגו', כך כביכול משה אומר להקב"ה קומה ה', שובה ה'.
אהבתיאהבתי
יפה,תודה
אהבתיאהבתי
ואולי רק טוויסט הזוי לחור בעלילה שהכותב הבלתי יוצלח (או האנושי) לא הצליח לגשר מעליו.
ולכל הדוסים שקופצים כאן ומתנשאים על אלה שאינם מבינים בטרמינולוגיה ההלכתית: צאו ולמדו קצת באקדמיה.
אהבתיאהבתי
גיל, מה שאתה אומר נכון לכל פרשנות באשר היא. ובכ"ז, דווקא ממבט "אקדמי" שמכיר מיני פרשנויות מסוגים שונים, אפשר לראות שהמדרש הזה (ואולי מדרש בכלל) הוא יוצא דופן – מבחינת המוכנות של הפרשן "לשלם" מחיר תיאולוגי יקר ביותר (ונועז ביותר) בעבור הניסיון "להחליק" מהמורות בטקסט שהוא מפרש. על כן חשוב לשאול האם באמת רק הרצון לפרק מכשולים ולסתום "חורים" הוא זה שמניע את המדרשים או שמא יש בהם גם משהו מעבר לזה. בנוסף, אפשר ורצוי לשאול מה ה"אוירה" התיאולוגית והמחשבתית שמדרשים מסוג זה (והוא ממש לא היחיד מסוגו) יוצרים (ואלה, אם לא אכפת לך, שאלות "אקדמיות" בהחלט שכבר נדונו בלא מעט מחקרים…)
(נכתב בחוצלארץ, הרבה לפני כניסת השבת…)
אהבתיאהבתי
אם אלמד באקדמיה, האם זה יפטור אותי מהבנה מדויקת של מדרשים, ואוכל לפרשם ככל העולה על רוחי בלי שום בקיאות במושגים שלהם? אם כן, אני רץ לשם!!
אהבתיאהבתי
כמו בזוגיות טובה, אין יחס חד צדדי ומכתיב אלא כל צד נותן ומקבל מרעהו, כך באמונה. הצד באדם שפונה אל האמונה הוא הצד הקיומי- דיאלוגי, בשונה מהצד הקיומי שפונה לעצמו ומתבטא בקידוש ידע, כוח ושליטה. לכן אין טעם בהקשר הזה לדבר על ניצחון המוסר האנושי, כי אם יש כאן ניצחון אין כאן זוגיות וממילא המשל לא מתחיל.
מכאן נובע צד נשי ביהדות המקראית שנתפסת כגברית כמו שמקובל לחשוב.
עצם הרצון לדיאלוג שקיים הרבה בתנ"ך, מבטא לדעתי עמדה נשית. במיוחד כשמשווים אותו לערך החירות המודרני שנתפס כעמדה של רצון לכוח ושליטה וממילא גברית.
אהבתיאהבתי