דברים יג – פרשנות עבור פרוייקט 929

ההוראות ברורות: אם נשמע שבעיר עברית תושבים משכנעים את שכיניהם להמיר את דתם, עלינו לטבוח בתושבי אותה העיר עד האחרון שבהם, ולהעלות את כל העיר באש: הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב […] וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל (טז-יז). למי שמכיר את המונותאיזם העברי העתיק אין כאן הפתעה גדולה. אלוהים דורש שחסידיו יעבדו אותו בלעדית, וכל סטיה מאמונה אקסקלוסיבית בו נענית בעונש חמור.

למה תפיסה דתית כזאת מזעזעת אותנו? למה היא נחשבת בעינינו למפלצתית? אין זה רק משום שאנחנו מתנגדים לטבח המוני. ההוראות האלה מתנגשות עם אינטואיציה מוסרית מאוד עמוקה אצלנו, והיא שיש לאפשר לכל אדם להתוות בעצמו את דרכו הדתית (או האתאיסטית), שלא ראוי להכריח איש להאמין באמונה מסוימת או לעבוד אל מסוים, ושבוודאי אין להעניש אדם על המרת דת. אף יותר מכך: אנחנו סבורים שחיים דתיים שמקוימים רק מתוך כורך, מתוך כפייה או מתוך פחד, אינה חיים דתיים ראויים. אין כאן לדעתנו עבודת ה' אמיתית.

אז למה לא חשבו כך מחברי התורה? התפיסה הקדומה התייחסה לאדם לא כפרט, אלא כחלק ממכלול חברתי שלם. חיי הדת שלו לא היו נתונים להכרעתו, אלא היו נגזרת חד משמעית של החברה בה הוא חי. "חופש דת" היה חסר משמעות מפני שכל אדם גדל בתוך הקשר דתי מסויים, והיציאה ממנו נחשבה לבגידה לא רק באותה דת, אלא בקהילה כולה. במילים אחרות, כפי שלא בחרת במשפחתך, לא בחרת בדתך. נולדת לתוכן. אחת הבשורות המרכזיות של העידן המודרני היא עלייתו של האינדיבידואל כיחידת הבניין הבסיסית של החברה, ומתן חשיבות וערך עליונים לאוטונומיה שלו או שלה.

סביר להניח שהמצווה הזאת מעולם לא קוימה, וגם כיום שומרי מצוות לא מעלים על דעתם לקיימה. התירוץ ההלכתי לא משנה (אין סנהדרין? משום דרכי שלום?). הסיפור הוא עמוק יותר: מרבית שומרי המצוות חשים רתיעה מוסרית חריפה מההוראות האלה. זאת משום שגם הם, כמובן, חלק מהעולם המודרני. הם רואים את עצמם כאינדיבידואלים הזכאים לבחור את דרכם הדתית, וממילא רואים כך גם את זולתם.

עם זאת, התפיסה המודרנית הזאת לא מקבלת ביטוי מספק בשיח ההלכתי ובכתביהם של רבנים בכירים. לא מספיק מודגשת זכותו של הפרט לבחור את אמונתו, וחובתו של כל אחד מאיתנו לכבד את בחירתו של האחר. חוסר הבהירות לגבי כיבוד דרכו של הזולת הוא תקלה, כזאת שעלולה להביא במקרים קיצוניים לאסונות. המשימה המוצבת לפתחם של רבני דורנו היא הבהרת זכותו של כל אדם לחופש דת.

פורסם ב-929

2 תגובות

    1. שתי הערות:

      1. אם מצוה זו מעולם לא קוימה, כפי שאכן כתוב בפירוש בגמרא במסכת סנהדרין, כנראה שזה מעיד משהו על אופי המצוה עצמה, גם בעידן הקדם-מודרני.

      2. הערת ביקורת על ההשקפה המודרנית: אם אדם אינו יכול לבחור את הוריו, מדוע יוכל לבחור את אלוהיו? האם אלוהים הוא גורם פחות מהותי ביצירתו של האדם מאשר הוריו?

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s