הייתי היום בכנס "עשור להתנתקות" שאורגן על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ועיתון 'מקור ראשון', במושב שהוקדש להשפעת הפינוי מעזה על הציונות הדתית. משתתפים: יאיר שלג, ענת רוט, דניאל הרטמן, פניה עוז-זלצברגר ויעקב מדן. מנחה רועי שרון.
אז מה היה לנו שם? רועי שרון, יאיר שלג וענט רוט דיברו כולם על ההשפעות של ההתנתקות על הציבור הציוני דתי. בעוד ששרון אמר שלעומת הציבור הכתום, הציבור הציוני דתי בכללותו לא הושפע בצורה עמוקה מהמהלך ונשאר נאמן למדינה, שלג ורוט מנו כמה תהליכים שהתרחשו.
שלג: הציונות הדתית מאמינה היום פחות, או לפחות פחות בתמימות, בקדושת במדינה; הקצינה בנכונות להתנגד באלימות לפינוי עתידי; והקצינה בביטויים אלימים כלפי שמאלנים וערבים.
רוט: הציונות הדתית היום מבינה שכל פרוייקט ההנחלויות הפיך, שום דבר לא מובן מאליו; מאוכזבת מהדמוקרטיה שכשלה לדעתה בתהליך הפינוי; איבדה אמון בהשפעתן של הפגנות וממקדת מאמץ בפוליטיקה, מרחיבה את תחומי העניין שלה מעבר להתנחלויות; וכועסת על "השמאל" שלדעתה ניסה לשבור את המגזר הדתי-לאומי דרך הריסת גוש קטיף.
הרב ד"ר דניאל הרטמן (נשיא מכון שלום הרטמן) דיבר על תהליך של "צמצום הקדושה" שעובר על הציבור הציוני דתי. הוא מצמצם את תחולת הקדושה על אזורים שונים בחיים, ולכן מוכן לפשרות שונות עם המציאות. במילים אחרות, היחס שלו לגבי תחומי חיים שונים הוא פחות דתי ויותר פרגמטי, יותר "ישראלי" כללי ואף אוניברסלי. אבל, שואל הרטמן, מה עם היחס שלו לדת? כאן אין פרגמטיות ואין יציאה לציבור, אין ישראליות. השאלה על כן היא האם הציונות הדתית מסוגלת להפוך גם את הדת שלה לפתוחה.
אחריהם הרב מדן יצא במסע שוצף ומתלהם כנגד "החילונים". על פיו "בציבור החילוני יש אבדן דרך ואבדן זהות", וזאת בעקבות תהליך אוסלו וההתנתקות. הוא טען שהחילונים התחילו לשנוא את עצמם, או משהו בסגנון. לא הצלחתי לעקוב מפני שהוא פשוט צרח אל תוך המיקרופון.הוא גם האשים את החילונים שהם לא באמת דמוקרטים ולא באמת ליברלים, אלא מזוייפים.
אחרונה דיברה פניה עוז-זלצברגר, ודיברה יפה מאוד. בהשקט ובבטחה (ובעברית צחה) הורידה את האשמותיו של מדן לקרקע המציאות. בקצרה, היא העמידה בפניו את מה שהיא הציגה כמחלקות העיקרית בין הציבור החילוני-הומניסטי לבין הציונות הדתית: "אנושיותו של כל אדם": האם בציונות הדתית מכירים בכך שיהודים אינם עליונים על בני אדם שאינם יהודים. לא קיבלנו תשובה מהרב מדן.
מינים 
אין ספק ש״ההתלהמות״ של מדן היתה קשה לך ושאהבת את דבריה ״השקטים והבוטחים״ של פניה עוז. ואני עושה פרשנות על פרשנות ( לא הייתי בכנס אך קראתי את כל המוסף על ההתנתקות במקור ראשון): מדן מדבר מדם ליבו, תחושת הבגידה שהוא חווה מצד החילונים היא עצומה, במיוחד לאחר הדיאלוג שקים ובא לדי ביטוי באמנת גביזון-מדן. פניה עוז ייצגה את השיח המתנשא הבטוח שרק החילונים מכירים באנושיותו של כל אדם ואילו הציונות הדתית לא. ברור שמדן לא השיב לה, דבריה רק מחזקים את תחושת הנכור והבגידה.
אהבתיאהבתי
לצערי מי שהתנשא שם, ובצורה בוטה, הוא הרב מדן. אטימות ואדנות כאלה לא שמעתי מזמן.
אהבתיאהבתי
איני מכירה את הרב מדן אישית ולא השתתפתי בכנס. אני מגיבה רק לדבריך על "הדיאלוג" שכביכול קיים הרב מדן עם "החילונים" ושכעת הוא חש "נבגד" על ידם. קראתי דברים של הרב מדן ולצערי הוא לא קיים מעולם "דיאלוג". הוא קיים (ואולי עדיין מקיים) סוג של שיחה חד-צדדית, במהלכה הוא מתכוון לשכנע את הצד השני (חילונים, סמולנים וכד') שהם טועים והוא צודק. אני מאמינה שהרב מדן עצמו חושב שהוא מקיים דיאלוג, אבל הוא טועה (ומטעה). בדיאלוג יש שני צדדים שמדברים ולשניהם אותה ה"זכות" להשמיע ואותה ה"חובה" לשמוע. אחד הקריטריונים לבחינת קיומו של דיאלוג הוא מידת השינוי שחלה בעמדות הצדדים. האם הרב מדן שינה משהו בעמדותיו אחרי ה"דיאלוג" שלו עם "החילונים"? לא ממש. עכשיו הוא מרגיש "נבגד" כי הם לא שינו את עמדתם ובחרו שלא להסכים עימו בכל דבר?! אם זו לא עמדת "קוזק נגזל" קשה לדעת מה כן (ובהערה כללית: "קוזק נגזל" היא הגדרה שמתאימה באופן כללי לתגובת המפונים מגוש קטיף והמעגלים הרחבים יותר שתמכו בהם; גם זעקות הקוזק הנגזל הן זעקות כאב – ומי לא כואב כשלוקחים ממנו משהו חשוב ויקר כמו בית?! – אך אסור לשכוח כי הוא עצמו היה אטום לכתחילה לזעקות אחרים וכי כאבו כעת הוא עוד סימפטום לאוטיזם ולאגוצנטריות התרבותיים שלו).
אהבתיאהבתי
ולי לא מובן בכלל מדוע הציונות הדתית עודנה מוגדרת כזרם דתי שעה שנראה יותר ויותר כי מדובר בתנועה פוליטית לחלוטין שרוב חבריה הם במקרה גם דתיים, וגם זאת מזרמים שונים ומגוונים וברמות שונות, וכאשר מבחינה דתית רב השונה בהם על המאחד.
לצערי דומה כי הגדרת הציונות הדתית כתנועה דתית בעיקרה נועדה אך לצורך מתן משנה תוקף דתי לרעיונות הפוליטיים השונים שהזרמים השונים הכוללים את עצמם במסגרת תנועה זו מעוניינים לקדם. צר לי בכך כי עטיפת מטרות פוליטיות בכסות דתית לעולם תביא להזניית הדת ולחילול השם.
אני כמובן לא פוסל את האפשרות שתנועה מסוימת שחבריה מגדירים עצמם כשייכים לזרמים דתיים קרובים (או קרובים במקצת במקרה זה) יכריזו כי האופן שבו הם מעוניינים לקדם את המטרות הפוליטיות שבהם הם מאמינים יהיה מושפע מרעיונות דתיים שבהם הם מחזיקים, אולם זה שונה בתכלית מהגדרת עצם העשיה הפוליטית כעשיה דתית.
אהבתיאהבתי
דרך אגב, איך השתרשה התפישה הרווחת כאילו "השמאל" ניהל את הפינוי מגוש קטיף?
אני מכיר את הגישה הזו היום. הרי בזמנו זה היה שרון, אביר המלחמות של הימין, שעשה את המעשה. איכשהו יצא ש"השמאל" אחראי להכל. מה מקורות האגדה הזו?
אהבתיאהבתי
צודק, די משעשע… זו פשוט תגובה אוטומטית. אם הימין הדתי התנגד להתנתקות, כנראה מי שביצע אותה היה השמאל… לא יכול להיות אחרת…
אהבתיאהבתי
ברור. עוד עיוות של המציאות. בינתיים הליכוד היה היחיד שפינה ישובים בישראל.
אהבתיאהבתי
הסיבה לכך היא שמי שמפנה יישובים הוא שמאל בהגדרה.
שרון היה איש שמאל בזמן ההתנתקות, הוא לחם נגד ההתיישבות ונכנע לטרור.
אהבתיאהבתי
אז בגין הוא שמאל, נתניהו הוא שמאל, שרון הוא שמאל, ואילו רבין ופרס ימנים. כרגיל, הימין טוב בהגיון.
אהבתיאהבתי
פינוי יישובים וכניעה לטרור זה תנאי מספיק כדי להיות שמאל, זה לא תנאי הכרחי.
לכן החצי הראשון של המשפט שגוי.
אהבתיאהבתי