דת ומדינה על פי אביחי דורפמן

freedom_of_religion_and_from_religion_coverהמכון הישראלי לדמוקרטיה פרסם לאחרונה חוברת קטנה אך עשירה ובה מאמר חשוב על יחסי דת ומדינה. כתב אותו ד"ר אביחי דורפמן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים באונ' תל אביב. ומה שמעניין בחוברת הזאת הוא שדורפמן קורא תיגר על שיח הזכות לחופש דת המרכזי ושולל את העמדה שחופש דת הוא חלק מחופש המצפון. על פי דורפמן מדובר בעניין נבדל וייחודי.

דורפמן מבקש להגדיר חופש דת/מדת כתחום בפני עצמו. הדת מוגדרת כתחום בפני עצמו על ידי המאפיין הבא: תפיסותיה אינן מותנות בבחינה רציונלית, והדבקות בהן היא אפריורית ולא פתוחה לדיון.

על ידי כך מסביר דורפמן למה מגיע לאנשים דתיים הגנה מיוחדת בפני החוק (למשל, כרגיל אסור לפצוע תינוקות, אבל ליהודים שומרי מצוות מותר לעשות ברית מילה), ולמה מגיע לציבור הגנה מפני הדת (למשל, מותר לאסור מכירת סמים, אבל אסור לאסור מכירת חמץ).

הופ! ראיתם מה הוא עשה כאן? בכך שהבדיל בין דת לכל תחום אחר, הוא צמצם את הדת לכדי תופעה המוגבלת לחייו הפרטיים של האזרח. כך הוא מבטיח מרחב ציבורי על טהרת החילוניות הליברלית, ללא נגיעות דתיות.

לדעתי דורפמן שוגה כבר בשלב הנחות המוצא: יש תפיסות ליברליות שאינן מותנות בבחינה רציונלית (למשל, תפיסת נישואים חד מיניים כזכות יסוד), ולכן אינן נבדלות *עקרונית* מתפיסות דתיות (אני לא טוען שהן אינן נבדלות בכלל, אלא רק שאין הבדל עקרוני מהבחינה הזאת). לכן לדעתי לא נכון להגדיר את החופש לדת/מדת כעניין נבדל וייחודי ולא נכון שאי אפשר לאסור בתנאים מסויימים מכירת חמץ (או עניינים אחרים).

אם רק יהיה לי זמן אכתוב על זה יותר באריכות. והספר כולו להורדה חינם.

תגובה אחת

  1. תומר, אני מסכים איתך שהעילה של דורפמן למסגור החופשים הקשורים בדת במסגרת נפרדת משוללת בסיס רעיוני איתן, שכן האקסיומות של כמעט כל אידיאה חברתית רוחפות באוויר ואינן מעוגנות באיזו בחינה רציונאלית ודוואי שאינן נובעות מכזו בהכרח. אבל, האם באמת ההפרדה הזו מחייבת את המסקנה שמצאת בה? באותה מידה ניתן לומר שההפרדה מצדיקה סגירת כבישי גישה לשכונות חרדיות למשל, והנה מרחב ציבורי שבו הועדף חופש הדת על החופש מדת על אף ההפרדה. לי נראה שהמהלך הזה המתואר בספק הוא בעיקרו תיאורטי ונעדר משמעות מעשית ממשית, שכן לאותן המסקנות הנובעות ממנו ניתן להגיע עם הפרדת תחום הדת ובלעדיה. כך למשל, ניתן להגיע למסקנה שיש להגן על הציבור מפני ביטויים דתיים במרחב הציבורי גם באמצעות עימות הדת עם ערכים ליברליים קיימים ואין הכרח להפריד את תחום הדת במיוחד בשביל זה, ואיני רואה כיצד ההפרדה הזו מייצרת איזה יתרון מחשבתי מובהק המביא להעדפת ערכים מתנגשים על ציוויי הדת בכל האמור למרחב הציבורי.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s