שנת שמיטה – סיכום

אנחנו לקראת סוף השנה, שהיתה שנת שמיטה. לפניה ובתחילתה דיברו לא מעט על אפשרות לקיים "שמיטה ישראלית", משהו שבו יהיה מעורב הציבור הרחב ושיתרגם את המצווה הישנה למובן רלוונטי. קראת סוף שנת השמיטה שאלתי את עינט קרמר, אחת הפעילות המרכזיות בכל הקשור לצד הירוק של ההתחדשות היהודית, מנהלת את הארגון "טבע עברי" וממובילי יוזמת "שמיטה ישראלית", האם הצליחו במשהו המאמצים לבנות הווי כלשהו של שמיטה בישראל כיום.

שאלה: איך היית מסכמת את המאמצים והתוצאות?

בבואנו לבחון את "שמיטה ישראלית" ניתן לראות הצלחה בסדר יורד. מבחינת שינוי השיח הפנים מגזרי "שמיטה ישראלית" היתה הצלחה גדולה. בניגוד לשנים קודמות בהן "צחצוח החרבות" ההלכתי תפס את מרכז הבמה, במה שאנו מכנים כיום פולמוס השמיטה, הרי שבשנה זו עסקו כלי התקשורת המגזריים בדיוני עומק בדבר מהות השמיטה והרלוונטיות שלה לישראל של המאה ה-21. מדובר בסוג חדש של דיון, שיוצא מדברי התורה אל עולם העשייה ומכיר בכך שהשמיטה אמורה (או יכולה) להיתרגם (גם) ברמה הזו. שינוי השיח התבטא, לצד מאמרים בעיתונים ועלוני השבת, במספר רחב של כנסים וסמינרים שהתקיים בנושא לציבורים שונים, סמינרים, כמו גם בהוספת משבצת של "שמיטה חברתית" למגוון אירועי לימוד בנושא השמיטה ההלכתית. את הצלחת שינוי השיח ניתן לראות בריבוי המיזמים החברתיים והסביבתיים שצמחו בקרב ציבור (על כל זרמיו, האורתודוכסי והפלורליסטי כאחד). למן מיזם "שעת שמיטה" של הרב יוסף רימון שהוביל מגוון רחב של תוכניות "הפקרת שעות לטובת התנדבות", דרך מחברות "הכרת הטוב" שהחלו להיות נהוגות בשנה זו או מגוון ביטויים אישיים של מיצוי "דרך השמיטה" בחיים. נראה כי רבים (בעיקר צעירים) רק חיכו לקריאה להטמעת השמיטה בחייהם באופן מעשי ורלוונטי.

מבחינת הציבור הרחב היה פער גדול בין שלב ה"טרום שמיטה", אז נבנתה השפה והתחיל הדיון בנושא ובין מה שקרה בפועל. לקראת שנת השמיטה התקיים שיח ראשוני ומשמעותי מאוד בנושא זה, תוך השתתפות רחבה של קהלים שלא היו מזוהים עד כה עם השמיטה. רק כדי לסבר את האוזן – באירוע שולחנות עגולים בנושא של שמיטה בהקשרה החברתי , הגיעו למעלה ממאה מנהלי ארגונים ומוסדות שהתחלקו למגוון שולחנות עבודה ביניהם שולחן של מנהלי מפעלי הייטק ותעשיות מתקדמות; במפגש של השדולה להתחדשות יהודית בנושא השתתפו 15 חברי כנסת ממגוון מפלגות ושלושה שרים שהתחייבו לקידום שנת שמיטה ערכית ומשמעותית ; בדברי הפתיחה של יו"ר הכנסת הקודמת הוא הזמין את חברי הכנסת ל"שיח של שמיטה"; נשיא המדינה בחר להקים גינה קהילתית במעונו ערב שנת השמיטה ובהמשך לארח אירוע של הקמת "קרן השמיטה" שהקימה ח"כ רות קלדרון שהיתה שחקנית מפתח בתחום ועוד ועוד.

הקמפיין עתיר המשאבים של המשרד לשירותי דת תחת הכותרת "שמיטה – רק טוב יצמח לנו מזה" מדגים כיצד הגופים "הממלכתיים" של השמיטה ניסו להשתלב בשיח החדש שסחף את המערכת. עם זאת, בסופו של יום, התרגום של השיח לעשייה היה נקודתי ביותר, וכלל בעיקר את הציבור "חובב היהדות" מלכתחילה, או אם נמקד – את אלו השייכים לעולם ה"יהדות הישראלית" שהתגייס בהתלהבות לנושא. עם זאת, גם כאן צמחו מיזמים נפלאים, כדוגמת שווקי שמיטה-שמעטה, שמיטהאקטון ל"הורדת הילוך" בשימוש בסמארטפונים ועוד. ראוי לציין את הרשתות החינוכיות מארג ומיתרים שלקחו את השמיטה כנושא מרכז והובילו מהלכים שנתיים ומלהיבים בנושא, וכן את בתי המדרש הפלורליסטים, שכולם, באופן גורף בנו תוכניות ייעודיות לשמיטה המחברות בין האידיאה ובין החיים.

לצד כל הנאמר כאן, ברמה המערכתית לא באה השמיטה לידי ביטוי. לא רק שלא התקיים שינוי משמעותי בהתנהלות המדינה בשנת השמיטה לכיוון חברתי – סביבתי מוצהר, נראה כי דווקא בשנה זו קרו שורה של אירועים המייצגים את ההיפך – למן התפרקות הממשלה, דרך מערכת הבחירות המקוטבת והמפרדת, ונמשך בגל הגזענות הנוכחי. מספר תהליכים משמעותיים שהחלו להיבנות תחת הכותרת שמיטה ישראלית התמוססו עם נפילת הממשלה (והסביבתיים שבהם עם עזיבת עמיר פרץ את המשרד להגנת הסביבה). בין התהליכים האמורים ניתן לציין מהלך, שכבר התחיל לקרום עור וגידים, של פתיחת חלק משמורות הטבע ללא תשלום בשנת השמיטה, ואת הרעיון המקסים שהובילה ח"כ רות קלדרון בשיתוף ארגוני השיקום הכלכלי – של הקמת קרן ייעודית לשנת השמיטה שתסייע בהסדרי חוב ל5000 משפחות העוברות תהליך שיקום כלכלי בשנה זו. יוזמות גדולות אחרות שהחלו להיבנות עם גופים כגון הקק"ל או משרד החינוך גם הם לא הבשילו סביב האירועים הפוליטיים וככלל , לרב הציבור הישראלי, לא היה הבדל בין שנה זו לששת שנות המעשה שקדמו לה וצר לי על כך.

שאלה: אילו גופים, ויותר חשוב, אילו רבנים, תמכו ביוזמות השונות? האם הרגשת רוח גבית מהרבנות הראשית? מהציונות הדתית? מבתי המדרש הפלורליסטים?

ככלל, התמיכה ברעיון של תרגום השמיטה לשפת העשייה החברתית – סביבתית היתה רחבה ביותר. ארגון הרבנים האורתודוכסים בית הלל היווה שופר לרעיון (לצד הנגשת ההלכה בנושא, שהיתה מרכז העשייה שלהם). רבנים כדוגמת הרב דב ברקוביץ, הרב יובל שרלו, הרב בני לאו ושאר ה"חשודים המיידיים" גם הם התגייסו לטובת העניין. בלט במיוחד הרב יוסף צבי רימון, ראש מרכז הלכה והוראה, שלא רק שתמך בקונספט אלא הקים בעצמו מיזם התנדבות תחת הכותרת "שעת שמיטה". כמו כן, בשיח שנוצר סביב הסוגיה האם השמיטה במהותה חברתית, הרב יעקב אריאל, אחד מן המנהיגים הבולטים של הזרם החרד"לי פרסם מעל דפי מקור ראשון מאמר מהפכני, בו הוא גרס כי על הזרם האמוני לקבל בשמחה יוזמות חברתיות של השמיטה, גם אם אינן מקושרות לעשייה ההלכתית.

הרבנות הראשית גם היא התחברה אל הנושא. הרב הראשי לישראל , הרב לאו, הגיע אל כנס "שמיטה ישראלית הראשון" וגם חתם על "אמנת שמיטה ישראלית" המציגה את הצורך של השמיטה להיות אבן דרך בישראל בתחומי חברה, סביבה, תרבות ורוח. האמנה הנ"ל היתה גם תלויה במשרד מנכ"ל המשרד לשירותי דת.

לצערי, גם כאן, מעבר לרמה ההצהרתית לא התקיימה עשייה בנושא. תקציב ועדת השמיטה הממלכתית הינו למעלה ממאה מיליון ₪. מתוכו מצאו את דרכם 0 שקלים חדשים לטובת מיזמי שמיטה ישראלית. גם תקציב של שני מיליון ש"ח מתקציב משרד החינוך שייועד לבתי המדרש הפלורליסטים ולמכללות לאומנות למיזמי שמיטה התמוססו עם נפילת הממשלה כך שלמעשה המשרד לשירותי דת לא תמך במאום בקידום התהליך וחבל.

שאלה: מה לדעתך המכשולים הגדולים בדרכה של "שמיטה ישראלית" שכזו? מה צריך לקרות כדי שזה יהפוך למועד ישראלי שלא מתבייש ליד יום העצמאות או המימונה?

המכשול העיקרי בשמיטה הנו שמדובר בשנה ולא במועד יחיד שאפשר להתאחד סביבו לרגע שיא מרגש. קשה מאוד לשמור על מומנטום גבוה של עשייה ערכית לאורך שנה שלמה, ומן הסתם, כפי שמראה השנה הנוכחית במהלך שנה ישנן הרבה הסחות דעת.

על מנת שהדבר יצליח, לדעתי יש להמשיך ולפעול, עכשיו, כשהשיח כבר השתנה, החומרים הלימודיים נכתבו והמומנטום נוצר, ודרך עשייה פוליטית ופילנטרופית משמעותית לדאוג לכך שבעוד שבע שנים יתקיימו שורה של צעדים ממלכתיים, שיפגשו את יוזמות הgrass roots ויובילו לשנה אמיתית שמאירה את השנים שאחריה. כפי שכתבנו באמנת השמיטה:

שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל, המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו.

שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה. שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא לחידוש הברית בין האדם, החברה והאדמה. שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.

מתוך הכרה כי שנת השמיטה היא ערך יסוד בחינוך האדם בישראל, ומתוך הבנה כי עם שיבת העם היהודי לציון מבקשת השמיטה את הגשמתה בזמן הזה, אנו מבקשים לפעול יחדיו על מנת להחיות את שנת השמיטה ולקיימה כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה.

• תודה רבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s