יגאל סרנה מצטט אותי בטור שלו בידיעות אחרונות היום, ציטוט של סטטוס שקיבל תהודה רבה, אפילו בצורה שהפתיעה אותי. כתבתי שם שהשמאל, גם עם צמצומו למיעוט במדינה, גם עם הדחתו מהשלטון כבר לפני עשורים, גם עם כל הבוז והשנאה שמופנים כלפיו – עדיין נתפס כאליטה, והוא אכן עדיין אליטה. ואני רוצה להבהיר מעט למה התכוונתי.
כוונתי לא היתה שהוא פשוט מחזיק בעמדות מפתח בישראל (תקשורת, משפט, כלכלה). זה הסבר פשטני ורדוד שמוכר לציבור מי שמנסה להטעות אותו או שבעצמו לא מבין את עומק העניין.
הכוונה שלי היתה שהשמאל (העולמי והישראלי) מייצג, או מתיימר לייצג, את אותם ערכים ליברלים שהם חלק מהותי ובסיסי בעולם שאנחנו חיים בו, כלומר בעולם המערבי-קפיטליסטי.
זה לא רק שאנחנו מעוניינים בערכים הללו (חירות, קידמה, השכלה, חילוניות, שוויון זכויות, חופש ביטוי, חופש דת, פמיניזם, וכו' וכו'). הערכים האלה טבועים בנו בצורה עמוקה (בנו, הכוונה היא כמעט לכל אזרחי ישראל, להוציא קבוצות מסוימות בחברה החרדית ובחברה הערבית). ממילא מי שמייצג את הערכים האלה, מי שחורט אותם על דגלו, זוכה להון סימבולי ולכוח פוליטי שמגיעים בין אם הוא מחזיק בעמדות מפתח בממסד ובין אם לא.
אני חושב שרבים מאיתנו לא מבינים עד כמה העולם שאנחנו חיים בו – הדמוקרטיה הקפיטליסטית – מעצב אותנו ומשוקע בנו. אנחנו חיים בעולם ליברלי ומחולן בצורה עמוקה.
כמובן, יש גם ערכים אחרים שטבועים בנו. המסורת היהודית טבועה בנו, הלאומיות האתנית טבועה בנו, וכו'. גם אלה מעניקים הון סימבולי וכוח פוליטי. לכן המרחב הציבורי הוא תמיד רשת של כוחות וכיוונים שונים, ואף פעם (ב"ה) לא נותן לכוח מסויים חסינות בפני חולשה או הגמוניה נצחית. כאן אני רק מצביע על נקודה מסויימת בתוך הרשת הזאת – אבל היא נקודה מרכזית, שאי אפשר לחמוק ממנה.
התגובות הקשות נגד וקסמן, גרבוז ודומיהם נובעות מהארס שהותז בפרהסיה. פשוט הלבנת פנים. אין כאן פילוסופיה כל כך עמוקה כפי שאתה מנסה להציג. ההתבכיינות של סרנה וחבריו על התגובות הקשות מוכיחה שוב שהמדובר ב״כאבי בטן״ ללא מודעות אמיתית או רפלקציה.
אהבתיאהבתי
טוב, זאת כמובן תגובה שאינה לדעתי ערה למורכבות של העניין. וראי הסטטוס המקורי שלי שבו הנגדתי בין דברי וקסמן לדברי מגל, שנאמרו באותו יום, ולא זכו להתייחסות כלל.
אהבתיאהבתי
אני ערה ומבינה היטב את מורכבות הענין, במיוחד לאור העובדה שאני עוקבת אחר הבלוג שלך בהתמדה. 😊 יחד עם זאת, הניתוח הפילוסופי שאתה מציג אינו לוקח בחשבון תגובות אנוש פשוטות שנמצאות במגרש הפסיכולוגי הבסיסי: אגו פגוע לאחר ההפסד, סטיגמות, התנשאות, לשון הרע וכו׳. כלומר, גם האנשים החביבים, הנאורים והליברלים, מפתיעים את עצמם ואותנו בתגובות בהמיות, בבחינת ״הפוסל, במומו הוא פוסל..״
אהבתיאהבתי
כמובן שגם תגובות אנושיות פשוטות משפיעות, תודה.
אהבתיאהבתי
כשניזקקים לדבר על ערכים חובה להבטוח שהקוראים מבחינים ולא מערבבים בין ערכים למינהגים. ערכים ראויים הם ערכים אוניברסליים. וכל תרבות לאומית מממשת אותם בדרכה הליברלית החופשית המטילה ספק או בדרך קנאות כופה מקובעת ושונאת ספק. ערכים פרטיקולריים לאומיים או שיבטיים הם לעולם ערכים לא ראויים.
אהבתיאהבתי
וזאת כי למה?
אהבתיאהבתי
אני סבור שבנושא זה, ההסבר שלך חלקי תומר. הסיבה שהתבטאויות אלה ואחרות מושכות תשומת לב
היא בדיוק בגלל שהמושג 'אליטה' עלה לשיח. והסיבה שהוא עלה לשיח והפך להיות מטבע לשון הוא בגלל
שזה השלב הראשון בתהליך פירוק מוקדי הכוח של האליטה הישנה – המודעות. זה דומה לכך שרמז מטרים לשינוי שינוי השיח הכלכלי בארץ הייתה הפיכת המילה 'טייקונים' לחביבה על כולם.
אהבתיאהבתי
השלב הראשון? כמעט 40 שנה מאז 1977 וזה השלב הראשון? אתה מתכוון לומר שהימין עד כדי כך חדל-אישית שלוקח לו ארבעים שנה להגיע לשלב הראשון? אני לא קונה את זה.
אהבתיאהבתי
שינויים כאלה מתרחשים לאט והחלפת אליטות בתהליך לא אלים הוא בד"כ תהליך ארוך.
תחשוב כמה זמן לקח עד שנשים\שחורים התקדמו בארה"ב לעמדות מנהיגות:
משוויון פורמלי למצב שבו אפשר באמת לדמיין אישה\שחור כמנהיג ארה"ב. זה היה בלתי
אפשרי עד לפני כמה שנים.
אני לא חושב שזה בגלל שהנשים או התנועה לשוויון בארה"ב חדלי-אישים. המודעות הגוברות
לקיום אליטה (החלק הקריטי – כשאנשים מדברים על אליטה כאן, הם לא מדברים בהערצה … הם מסתכלים על קבוצת אנשים שנתפסת כחמסנית) מסמלת את סופה.
אהבתיאהבתי
האנלוגיה בין הימין בישראל לשחורים בארה"ב מופרכת, מצטער.
אהבתיאהבתי
כי? … השחורים הם "הטובים" והימין הם "הרעים"? (הרי לא השוויתי אותם לעניין העוולות שנגרמו להם, אלא כדי להצביע על כמה זמן לוקח תהליך כזה)
אהבתיאהבתי
כלומר, נראה לי שהיית צודק אם היה מדובר בטינה מהולה בהערכה (כמו כלפי הפלמ"חניקים וכו'). אבל לא נראה לי שזה המצב, לפחות למיטב הבנתי.
אהבתיאהבתי
תומר, ממש עלית על נק' עמוקה כאן. ורק ברצוני לציין שבאופן מקביל, ל'מחולנות' המקננת אפילו בלבות המאמינים ישנה המקבילה החילונית שלה, והיא 'האם באמת אפשר לחשוב על אמיתות מוסריות ללא אל?'. נכון, ישנן תשובות חיוביות משכנעות יותר ומשכנעות פחות לשאלה הזו, אבל משום מה בתקופתנו – זה הספק החילוני הגדול.
אהבתיאהבתי
נכון. אין שיטה שמושלמת בפני עצמה, ויש מתח מתמיד בין כוחות שונים. וטוב שכך.
אהבתיאהבתי