רואים את אלוהים, אוכלים ושותים

הפרשנות שלי לשמות כ"ד, באתר 929.

תגובה אחת

  1. שני סטטוסים בפייסבוק שפרסמתי בעקבות הרשימה:

    פרסמתי אתמול את מה שכתבתי ב- 929 על שמות כ"ד (goo.gl/HrudJD), וקיבלתי תגובות שונות שמוחות על כך ש"לא הבנתי" את מה שכתוב בפרק. כי כשכתוב "ויראו את אלוהי ישראל" בעצם לא מדובר בראייה ממש, כי הרי אי אפשר פשוט לראות את אלוהים, וכשכתוב "ותחת רגליו" לא מדובר ברגליים ממש, שהרי בטח שאין לאלוהים רגליים.

    אבל אין כמובן שום סיבה טובה להניח שלא כתוב מה שכתוב. פשוט כי כך כתוב. כשהמקרא רוצה לומר שמשהו הוא לא בדיוק ככה הוא משתמש במילים כגון "כעין", "כמעשה", "כדמות" או פשוט "כ". יש לעברית, גם לעברית המקראית, שלל דרכים להראות שלא מדובר בדבר עצמו אלא במשהו דומה, אנלוגי או מטאפורי. בפסוקים המצוטטים (ובמקומות אחרים) אין שימוש במילים כאלה מפני שכאן אין כל כוונה שאי אפשר לראות את אלוהים או שלאלוהים אין רגליים (וגוף).

    כל כך התרגלנו לקרוא את התנ"ך דרך העיניים של הפרשנים שלו ששכחנו מדי פעם פשוט לקרוא אותו. וכשקוראים אותו מגלים שלפעמים הוא מדבר על דברים שונים לחלוטין ממה שלימדו אותנו. זה לא אומר בהכרח שהיהדות המסורתית "טועה" (כפי שהעובדה שיציאת מצריים לא התרחשה כפי שכתוב בתורה לא אומרת שלא צריך לחגוג את חג הפסח), אבל לא יזיק לנו להיות פתוחים לתפיסות שונות של המציאות ושל האלוהות. גם זו צורה שבה אנחנו יוצאים מעבדות לחירות.

    מי שכתב את המקרא לא היה טיפש. הוא ידע יפה מאוד מה הוא כותב. אם הוא היה רוצה, הוא היה כותב אחרת. אז תנו קצת קרדיט וכבוד לסופר המקראי. בטח ובטח אם אתם מאמינים שהוא אלוהים.

    • קריאת התנ"ך ופרשנותו – חלק 3 •
    בעקבות שני הסטטוסים הקודמים שעסקו בשמות כ"ד הסבירו לי מגיבים שבנוגע לסברה הפשוטה שחלקים שונים בתורה נכתבו על ידי מחברים שונים, שמדובר, שימו לב, באמונה. שאין שום הוכחה לחלוקת התורה ל"תעודות" שונות, ושכדי "להאמין" בזה צריך לאמץ הנחות מוצא שונות ומשונות. אני חושב שאותם אנשים לא חשבו על העניין עד הסוף. למה?

    מכיוון שאם הייתי מראה לאותם אנשים את ההבדלים בדמותו של קרישנה בין המהאבארתה, האפוס ההינדואיסטי הגדול, ובין הבהאגווד גיטה, שבדרך כלל משולבת כחלק מתוך המהאבארתה, ומסביר להם כיצד באחרונה קרישנה הופך מלוחם-גיבור, כפי שהוא מוצג בראשונה, לאל עליון, ומסביר להם את הסיבות החברתיות והדתיות לכך, הם היו מהנהנים בהסכמה מיד.

    ואם הייתי מראה להם שבדאו דה צ'ינג, ספר הקודש הדאואיסטי, יש חלק מאוחר יותר, שניתוח של משלב לשוני ותפיסה רעיונית מראה שהוא לא נכתב על ידי מחברו של החלק הקודם, כלומר לאו דזה, אם בכלל אדם כזה היה קיים, הם היו מושכים כתפיים ומקבלים את העניין ללא שאלה, שהרי הניתוח של הטקסטים מראה את זה בצורה ברורה, ומה יש עוד לומר.

    ואם הייתי מראה להם, בעזרת ניתוח טקסטואלי פשוט למדי, איך בברית החדשה הבשורה על פי מתי והבשורה על פי לוקס שתיהן מכילות את הבשורה על פי מרקוס + מקור נוסף, כלומר שמתי ולוקס לא היו עדי ראייה לחייו של ישו אלא כלי שני לכל הפחות, גם זה היה מובן להם מיד ולא היה להם ספק בכך.

    וכך הלאה והלאה לגבי כל כתבי הקודש של כל המסורות הדתיות כולן. אבל כשנגיע יחד אל התורה, הם פתאום יתחילו עם האה בה ציגלה מה, ויסבירו שאי אפשר פשוט לנתח את התורה כמו שמנתחים כל טקסט אחר בעולם, ושהכלים האנליטיים *שרק לפני רגע היו ברורים להם ונאמנים עליהם* פתאום מהווים "אמונות" חסרות היגיון וכסילות עיוורת לאמת האלוהית.

    רבותי, שערי פרשנות לא ננעלו, ואפשר תמיד לתרץ תירוצים. אבל לדעתי יש בזה חוסר יושר אינטלקטואלי. לפחות תודו שזאת אמונתכם, ושאין בכוונתכם לתת לצורת החשיבה הנטורליסטית שמשמשת אתכם בכל עניין אחר להיכנס לכם לתורה. את זה, בגבולות מסויימים, אני מסוגל לכבד. אבל להתחיל להאשים ולפקפק ברצינותו של מי שמתעקש לחשוב בצורה פשוטה על העניין זה לא לעניין.

    מה שכן, כך בדיוק יגיבו גם כל המאמינים בבהאגווד גיטה, בדאו דה צ'ינג ובברית החדשה, כל אחד לגבי ספר הקודש הנבחר שלו. כך שאתם בחברה טובה.

    אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s