הפסלת אריאלה בית און הציבה פסל אישה בכיכר בהתנחלות תקוע, המוגדרת כישוב מעורב, דתיים וחילונים. תוך זמן קצר, מדווח חיים לוינסון, הונח ליד הפסל פתק ועליו נכתב: "לדעתי צריכים להוריד ת'פסל. זה עבודה זרה. אם לא תורידו אנחנו נשבור אותו". עוד קצת זמן עבר והאיום מומש: מישהו לקח פטיש ופגע בפסל. דאעש.
הסיפור העמוק כאן אינו חוסר הסובלנות והוונדליזם של אותם קוזקים של אלוהים, אלא הצפתה של בעיה עגומה שקשורה לישובים מעורבים: פעמים רבות אין בהם קבלה אמיתית של הזהות ועולם הערכים החילוני. התושבים החילונים נדרשים "להתחשב" באופן מתמיד, להתגמש ולהתכופף (הם הרי בסך הכל עגלה ריקה), ואילו הדתיים כמובן לא יכולים לוותר על עקרונותיהם, שהרי הם מחוייבים במצוות. לכן למשל גם כמעט בלתי אפשרי למשפחות חד-מיניות להתקבל לישובים שכאלה.
זאת גם הטרגדיה של תורת הרב קוק, שאינה מצליחה להגשים את עצמה בפועל (עוד מימי כשלון הדו-קיום בישוב קשת בגולן, בשנות השבעים), ולא מאפשרת הכלה דתית אמיתית של התרבות החילונית, ובאופן רחב יותר הכשלון המוחלט של הדתיות ההלכתית בימינו לקבל כלגיטימית את הקטגוריה "יהודי חילוני", שהיא קטגוריה נפוצה למדי בסופו של דבר. ועד שהעניין הזה לא ייפתר ישובים מעורבים יוגדרו על ידי רצונם הטוב של התושבים הדתיים בהם, כאשר תפקיד החילונים יהיה רק לומר "כן אדוני".
מינים 
ההשוואה לדאע"ש מיותרת ומזיקה, גם אם יש דמיון בנקודות מסויימות. לא ראיתי שהרגו פה מישהו בגלל שהוא לא שמר מצוות.
עם השאר אני מסכים. לכן הפסקתי להשתתף בתוכניות הידברות למיניהן.
כשימצא הדתי שיהיה מוכן לעשות אצלי שבת לפי דרכי, אשמח לעשות אצלו שבת לפי דרכו.
אהבתיאהבתי
עמדתי האישית בתור דתי, דרך החיים החילונית היא בודאי לגיטימית שכן חובתם של בני אדם לחיות כפי שהם מאמינים שנכון ואין טעם בקיום מצוות בכפייה, יחד עם זאת אני לא מעוניין וחושב שאסור לי לוותר על דברים שנראים לי חיוניים, אני לא אעשה שבת אצל חילוני "כפי שהוא עושה שבת" מכיוון שזה כרוך בעשיית עבירות.
אם חילוני לא מעוניין לעשות שבת "אצלי" בגלל זה (או בגלל שחשוב לו לעשות שבת לפי דרכו או לא לעשות שבת לפי דרכי) זו זכותו.
אני לא שותף לרצון העז לשותפות דביקה בכל מחיר ובכל תחום, יש תחומים שבהם יש מחלוקת אם בגלל זה אי אפשר לעשות שבת אחד אצל השני, OK.
לגבי רשות הרבים, אין ברירה אלא להתפשר (משני הצדדים) יש מקומות שאין ברירה אלא לחיות בהם ביחד.
אהבתיאהבתי
חבל שאתה עושה את זה לרב קוק ולישוב תקוע המתעבים זה את זה כל כך .
אין כל קשר בין הישוב תקוע הדוגל בפלורליזם גם אם זה לא הולך לו לתורת הרב קוק המאמינה בנצחונה של דעה אחת …
אהבתיאהבתי
כמי שמכיר את תקוע מקרוב, אני יכול להעיד שלא 'מתעבים' שם את הרב קוק חלילה. ועם זאת, ניסיון האחדות שם אינו מבוסס על הרב קוק אלא בדרך כלל על תפיסות הומניסטיות של רצף בין דתיות לחילוניות, ואף אחד לא בעלים האמת, והיהדות שייכת לכולנו, והמרחב הציבור שייך למכנה המשותף וכו' וכו'. הקשיים שם נובעים מכך שחלק מן הדתיים אינם מקבלים את הפרשנות קוצצת הכנפיים הזו לאמונתם. כלומר הכשל אינו של האחדות הדתית אלא של האחדות המודרנית, שסבורה שאפשר לכונן מרחב אנושי ניטרלי המסביר פנים לכל, וקודם להבחנה בין דתי לחילוני. כמי שמבקר את תזת החילון ומצביע על יסודיותה של הדתיות בקיום האנושי – הדוגמא הזו דווקא נראית לי מתאימה לך תומר ככפפה ליד.
ומאותו מקום – תמהני למה העתקת את ההשוואה לדאעש שמקורה באחד מקנאי תקוע החילוניים, הרי היא לא שונה בהרבה ממה שבצדק התקוממת כנגדו אצל גרבוז בפוסט השכן.
אהבתיאהבתי
כתבתי גם קוזקים. זה פחות חמור?
(בקיצור, הומור.)
אהבתיאהבתי
זה נכון שהדתיות ההלכתית לא מקבלת כלגיטימית את הקטגוריה של ״יהדות חילונית״, אבל זה לא כישלון.
ולגבי אנקדוטת השוליים של הפסל הסביבתי (שאין בה עבודה זרה כמובן), הבעיה כאן אינה אי הקבלה של הקטגוריה הנ״ל, אלא של ונדליזם ולקיחת החוק לידיים.
אהבתיאהבתי
תומר
חבל שאתה נופל לשיח תקשורתי רדוד. (תקשורת הרבה פעמים היא "תשקורת"). הפסלת עצמה היא אישה דתייה, והפסל עצמו הוא של האישה התקועית החכמה מספר שמואל.
התקשורת יוצרת סטיגמות מגזריות, ומחלקת את החברה הישראלית על פי סממנים חיצוניים של שמירת מצוות, דהיינו דתי או חילוני. אבל בפועל, החלוקה המגזרית האמיתית היא בין אלו שהפנימו ערכים הומניסטיים ליברליים ובין אלו שלא, ואין לזה קשר לשאלה אם הם הולכים בשבת לבית כנסת או לים.
התמיכה של מסורתיים בש"ס (שבעבר הגיע ל 17 מנדטים), רק מלמדת עד כמה החלוקה הדתית/חילונית היא מלאכותית.
ישנם ישובים מעורבים שבאמת לא נותנים לחילוניות מקום, אבל בית ספר קשת שבני לומד בו, משתדל לשמור על "האיזון הקדוש" הן מבחינת הצוות הן מתחינת התלמידים והן מבחינת הפעילות (בזמן התפילה ישנה פעילות אלטרנטיבית לתלמידים החילונים). במקום להעצים תהלך חיובי זה בחברה הישראלית, שבא לידי ביטוי גם במכינות המעורבות, אתה קובר אותו בגלל כמה קנאים שעימם אתה יוצר דמוניזציה לאוכלוסיה שלמה.
אהבתיLiked by 1 person
אלחנן,
אני מסכימה לחלוטין שהחלוקה דתיים-חילוניים כבר מזמן אינה "עובדת", וברוב המקרים פשוט לא רלוונטית למציאות.
אני מסכימה גם שקיימים נסיונות בחברה הישראלית להביא לידי ביטוי את המגוון של האפשרויות היהודיות ולחפש את האופן בו הן יכולות לחיות יחד. "קשת" הוא אכן דוגמא טובה (אם כי מוגבלת, וראה כמה מעטים הילדים ממשפחות אורתודוקסיות "סטנדרטיות" הלומדים בו… לפחות בירושלים). המכינות המעורבות (שאני מכירה, ואולי יש אחרות) הן דווקא דוגמא רעה מאוד, כיוון שהעומדים בראשן הם אורתודוקסיים, והתרבות המובילה בהן (תרתי משמע) היא אורתודוקסית באופן מובהק. ובאלה, גם אם יש מידה מסויימת של סובלנות (=מוכנות לסבול את העובדה שיש גם חילונים בעולם) בודאי שאין בהן הכלה ו/או כבוד. חלקן, אגב, ממש חוטאות בשקר ובהתעיה של נערות ונערים והוריהם שחושבים שיימצאו "דו-קיום" ומוצאים החזרה בתשובה אקטיבית…
(נכתב בחול בחו"ל. סתם להשכלה כללית 🙂 )
אהבתיאהבתי
בנוגע למכינות המעורבות, דברי היו מכלילים. צריך לדון בכל מכינה בפני עצמה ולא ניתן לעשות הכללות. כפר אדומים למשל, למרות שעומדים בראשו אנשים שמקיימים אורח חיים אורתודוכסי, (ומבחינה זאת הוא לא מאוזן כמו בית ספר קשת), הוא נותן משקל מאד רציני ללימוד של תרבות הכללית הומניסטית, וחזרה בתשובה ממש לא נמצאת בשיח שלו. אולי אם "נקרא ליילד בשמו" ולא מדבר באופן כללי, נראה שכל אחד עמד בפניו מקם אחר.
אגב, הרב אלי סדן (נתן הרצאה שהועלתה ליוטיוב בהקשר למאמרו של יואב שורק על הרב טאו), ושם הוא דווקא טוען הפוך ממה שאמרת, וסובר שצריך לבדוק כמה אחוזים מבוגרי המכינות המעורבות ממשיכים לשמור מצוות. אני חושב שהערכתו שיש אחוז גבוה של חילון היא נכונה.
המיוחד במכינות הוא בכך שהם מוצאים בוגרים שנמצאים על הרצף הדתי חילוני, ושוברים את הדיכוטומיה הדתית-חילונית, אבל להערכתי במקביל לכך, יש גם אחוז גבוה שעוברים תהליך של חילון גמור.
אהבתיאהבתי
שלום תומר,
צר לי שאתה מנצל את הבמה שלך ללבות את השיח הרדוד המתגלה בתקשורת סביב נושא הפסל. הישוב תקוע בו אני מתגורר ואשתי ואני מעורבים מאד בחיי הקהילה בישוב, באופן יום – יומי מתעלה על השיח הפשטני של – "דתי- חילוני". ייחודה של תקוע, הוא בכך שהמאחד אותה, הוא חוסר הרצון לחיות בקהילה ובסביבה של הומוגניות דתית, חילונית ומחשבתית שמאפיינים לא רק ישובים קטנים נוספים, אלא גם אנשים שחיים בעיר ובוחרים לעצמם את החברים ו"הקהילה" החדגונית שלהם. יש ויכוחים כמובן גם בנושאים לכאורה "דתיים", וכמובן שיש וונדליסטים רדודים וקנאיים כבכול מקום. אך הדיון הפנימי הנוגע לפסל, לא מאופיין את תקוע ולא את "כפיפות הקומה" או הביטול של החילונים כלפי הדתיים, בעיקר משום שבתקוע אין כזה. אל תנסו לגרור את תקוע לדיון הרדוד, המנכר והמפלג שמאפיין את השיח הישראלי. תקוע היא לא כזו, ואם יש אנשים בתקוע שמוצאים בפסל הזה עילה לגרור את הישוב למקום של פלגנות, הם ימצאו עצמם במיעוט, וגם אותם נקבל.
אהבתיאהבתי
אביעד, אני לא רוצה להכפיש חלילה, ואני בטוח שיש רבים שרואים בתקוע מופת של דו קיום וכו'. אישית, אני מפקפק בכך. למשל, שמעתי שבתקוע סירבו לקבל זוג לסביות למגורים. זה אומר משהו רע מאוד מבחינתי על יכולת ההכלה של הציבור הדתי שם.
אהבתיאהבתי
תומר, הטעות בעיניי של רבים מן המשקיפים מהצד על תקוע, וכן של רבים מתושביה (בעיקר החדשים), נעוצה במילים "דו-קיום". האידיאל בתקוע הוא לחיות יחד ולהפרות את השיח בין כל הצדדים, להינות איש מעולמו של האחר, ולא רק לא להפריע אחד לשני. בניגוד למקומות אחרים, ישובים או ערים בהם כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל או שמוצאים מכנה משותף פרווה או שכל אחד עושה הכל כדי לשמור על הצביון הדתי- אמוני שלו למרות ההבדלים, הרעיון בתקוע הוא לחיות יחד בגלל ההבדלים. מה שמאחד אותנו הוא הרצון לא להרים מחיצות פיקטיביות של דת או חוסר דת. זה לא אומר שכולם כאלה, אך בהחלט הרוב. לגבי נושא הזוג החד מיני אני לא מכיר, ואם וועדת קבלה דחתה מישהו בגלל זה זה לא ראוי, אך נראה לי גם לא סביר. השיח בתקוע סביב דת מנסה להתרומם מעל ה"דתי – חילוני", ויש רבים שנראים כאחד שמגדירים עצמם אחרת. בכל פעם שיש ויכוח סביב נושא כגון זה, רבים מבחוץ נוטים להגיד ש"אמרנו לכם, זה לא יכול לעבוד", אך בעיני, זאת השלכה של הפחדים שלהם להתמודד עם כך שבתקוע הרוב באמת מאמין שיש מה ללמוד מהעולם הרוחני של האחר, דתיים כחילונים, ושמקרה כזה, אחרי שהרעש יעבור, רק יחזק את המרקם המיוחד שנוצר.
אהבתיאהבתי
בסדר גמור, אני מאמין שיש רבים שאכן תפיסתם כפי שאתה מתאר, ואין ספק שזה ראוי לשבח. אני השתמשתי במקרה הפסל כדי לומר משהו כללי על ישובים מעורבים, שאני חושב שתקף.
אהבתיאהבתי
אני מתגורר בתקוע אז הלכתי לראות על מה כל המהומה ,האישה נראתה שלמה לחלוטין, אחרי חיפושים דקדקניים הצלחתי להבחין בחור קטן בעין (לפי ההלכה היהודית על מנת להוציא את הפסל מכלל "צורה" צריך לעשות חור קטן בעין או באף…) בקיצור לא "רוסק" ולא "נותץ" ,אל תתנו שיעבדו עליכם…
אהבתיאהבתי