במוסף '7 ימים' האחרון (27.2) התראיין יובל נח הררי (אצל רענן שקד) לקראת צאת ספרו הבא, "ההיסטוריה של המחר". הראיון באופן לא מפתיע מעניין ואני מצפה לקרוא את הספר. עם זאת, הטרידו אותי דבריו להלן – ראו הצילום.
הררי תוקף כאן "דיונים על אלוהים ודת ומדינה", שלכאורה אינם רלוונטים למאה העשרים ואחת. הוא שואל איזו תגלית או רעיון מהותי הביאה הדת במאה העשרים, ושולל כל תרומה אפשרית של התנ"ך (או, במשתמע, הדת באופן כללי) לבעיות מולן אנחנו ניצבים כיום. אני חושב שהגישה שהוא מציג כאן מוטעית בעיקרה.
כמובן, איש לא יחלוק על כך שדתות לא המציאו במאה העשרים משהו שמתקרב לחשיבות של האנטיביוטיקה. העניין הוא שהן לא המציאו משהו בכלל. זה פשוט לא משהו שדתות עושות. בשביל זה יש מחקר מדעי (וטוב שיש מחקר מדעי כמובן).
ומה באשר לרעיונות? הפמיניזם הוא ללא ספק רעיון מצויין, אבל כך גם רעיון המאבק הלא-אלים של מהאטמה גנדהי, או הצמחונות שמתפשטת והולכת במערב ושיש לה שורשים בדתות המזרח. הגישה על פיה רק הנאורות המערבית הביאה רעיונות טובים היא חד מימדית וחסרת ביסוס. הררי, שמתרגל מדיטציה בודהיסטית, אמור לדעת את זה.
אבל מעבר לכך, הרי כשאנחנו מדברים על רעיונות שכאלה אנחנו מדברים גם על *ערכים*. נדמה לי שהררי לא שם לב שהוא קופץ שוב ושוב מהמימד התיאורי-תועלתני אל המימד הערכי (מהלך שתואם את השקפת עולמו ושכיח בכתיבתו). ואם מדברים על ערכים, אז ודאי שלדתות יש הרבה מה לתרום.
ניקח לדוגמא את תלונתו של הררי שאין מה ללמוד מקריאת פרק תנ"ך ביום. הררי טוען ש"השאלות שעל השולחן כרגע הן מה יקרה כשייפתחו פערים ביולוגיים בין עשירים לעניים [כתוצאה מתוספים טכנולוגיים לגוף וכו']". הוא מוסיף שמי שכתב את התנ"ך לא ידע כלום על בינה מלאכותית או על גנטיקה. זה נכון, אבל אותם אנשים דווקא ידעו לא מעט על פערים ביולוגיים בין בני אדם, משום שהם האמינו שהאנושות מחולקת לעמים השונים מהותית מבחינת תכונותיהם, והרעיון של "אדם" אוניברסאלי היה זר להם לחלוטין. מסתבר שכאן אפשר דווקא לשאוב השראה וערכים מהתנ"ך, או לכל הפחות לקבל נקודת מבט נוספת על התמודדות אנושית עם מצב שכזה.
הררי מציג עמדה שעל פיה הקידמה מייתרת את העבר. אם זה נכון בענייני מדע (והרפואה האלטרנטיבית – או המדיטציה הבודהיסטית שהררי מתרגל כאמור – תעמיד גם את זה בספק), זה ודאי לא נכון בכל הנוגע לערכים. ברור שיש תפיסות ערכיות קדומות, גם בתנ"ך כמובן, שהן עבורנו מפלצתיות ושיש לדחות בכל תוקף. אבל תהיה זו טעות לחשוב שאי אפשר ללמוד דבר מתרבויות עתיקות. מסורת היא אוצר של ידע ותפיסות ערכיות שהצטבר והשתכלל במשך אלפי שנים. כמובן שצריך להעמיד את הידע והערכים האלה שוב ושוב לביקורת. עם זאת, לפסול אותם באופן קטגורי תהיה טעות.
מינים 
אם יורשה לי ולענ"ד, כוונתו של ד"ר הררי היא להנגיד את הידע הדתי למדעי ולהשוות את ההישגים שנבעו מהידע ומשיטות המחקר של כל אחד מהתחומים הללו, ומנקודת מוצא זו נובעת הביקורת שלו. לא נראה לי שד"ר הררי מזלזל בתרומת הדתות במישור הערכי, כגורם מתרבת או מקדם נורמות מוסריות, אלא שהוא טוען כי כל התרומות הללו שמקורן בדתות נטמעו כבר במסגרת החשיבה והמחקר המדעיים (בהליך היטמעותי שנמשך עד המאה ה-18 לשיטתו), במדעי הרוח ובמדעי החברה למשל, ואותם תרומות בדמות זרעי רעיונות וערכים שנטמעו בחשיבה המדעית בדיספלינות אלו ואחרות מניבים לנו פירות עשירים שמקורם אמנם בזרעי רעיונות וערכים שבחלקם הם דתיים, אולם פירותיהם הם תוצרי חשיבה ושיטות מחקר מדעיות לגמרי. רוצה לומר – התזה של ד"ר הררי לדעתי גורסת כי כבר שאבנו לתוך המדע את כל מה שניתן היה למצות מהדת, בדמות של ערכים, השקפות עולם, נורמות מוסריות וכו', וכיום אין למקורות הידע הדתיים מה לתרום לנו מעבר לכך, שכן אין דבר שקיים במקורות הדתיים שאינו נוכח כבר בגוף הידע המדעי. לכן, היום, והדגש הוא על היום, לשיטתו, ולא ככלל, אין לדתות מה לתרום לדיבייט האנושי. אגב, לא בטוח שתזה זו סותרת תרגול מדידטיבי, שכן אפשר לתרגל בהרבה מישורים שונים, עד כדי תרגול שכלתני לחלוטין שמטרתו שיפור יכולות קוגנטיביות למשל, וכו', בהתאם למחקרים האחרונים בתחום.
אישית אני חושב שאת התזה הזו צריך לתקוף מזוית קצת שונה, היא הזוית העובדתית, שכן אני חושד (ואני רחוק מהבנה מספקת בנושא שלא לדבר על מומחיות כלשהי) שמלוא העושר של דתות העולם, ובמיוחד אלו מהמזרח טרם מוצה וזוקק לתוך מאגר הידע האנושי המסודר והמקוטלג. גם אן הנחתי שגויה (ואני לא יודע לאן הגיע חקר הדתות האקדמי וייתכן מאוד שהנחה זו שגויה) ניתן לתקוף את התזה של ד"ר הררי מזוית נוספת, היא זוית הנגישות, שכן ברור לגמרי שנגישות הציבור הכללי למאגר הערכי והנורמטיבי שבדתות גדולה הרבה יותר מאשר נגישותו לבסיס הידע המדעי/אקדמי.
אהבתיאהבתי
מקריאת הספר הקודם של הררי, הסקתי שכוונתו פשוטה: מה שלא מתקדם מתנוון ומה שמתנוון נופל קורבן לבעלי שררה המשתמשים במנגנון המנוון לצבירת כח והון. זה מה שקרה לדתות. הן הגיעו לשיא ממנו חדלו להתקדם. מה שנשאר מהן הוא רעיון כללי ושלד ממסדי חזק ומנופח. גורמים מאוד לא רוחניים, שהציבו עצמם כנציגי הדת ואלוהים, השתלטו על הממסד הדתי והפכו אותו למכשיר שליטה ודיכוי. הם לא משתמשים ברעיונות הנשגבים שהציע הדת עד נקודה מסוימת, אלא בתכסיסים של הפחדה ודיכוי. ד"ר הררי מציין את המאה ה-18. אני חושב שהוא מגזים. הרגע בו עיקר התרומה של הדת הפך להיות שלילי הוא המאה ה-12. במהלכה האסלם התכנס לתוך קנאות חפה מכל רעב לדעת, הנצרות התבצרה באינקוויזיציה והיהדות התחפרה בגלותיות המקפידה על קוצו של יוד ולכן לא מבחינה באדם .
אהבתיLiked by 1 person
אוי הררי הררי… שוב פעם מבקש לדבר על 'פערים' למרות שהמוסר עבורו פיקטיבי לחלוטין. אי ההבנה את המוסרי רק מחדד את הצורך ללמוד מכל הספרים של האתמול, לפני שהם היו נגועים כל כך במחשבה התועלתנית.
אהבתיאהבתי
הא כן, יפוי הררי כי פוזיטיביזם מהמאה ה19 זה מה זה עדכני..
אהבתיאהבתי
עשרה כישלונות עתידיים לעתיד הטכנולוגי/ביולוגי/וכו' שניתן כבר ללמוד היום – לאור העבר:
1. כל טכנולוגיה משמעותית תייצר לנו אתגרים חדשים של צדק, אבל אף אחת מהן לא תצליח להסביר את המובן של משפט כמו "זה לא צודק להתעלל בתינוקות רק בשביל הפאן"
2. כל חזרה על האמירה על כך ש'כבר דנו על מקור/סיבת העולם' לא תצליח להרוות את הצימאון הקיומי לחידה… כל אמירה שלא מדובר בחידה – תתברר בסוף כאמונה-תפלה (ואין פירושה יהיה שהחידה נפתרה)
3. שום טכנולוגיה לא תצליח להביא לבדה לתרבויות שהן לא או אינדיבידואליסטיות או רלטיביסטיות… כל 'העמדת-פנים' של 'שוויון' לעולם לא תביא לשוויון
4. אף טכנולוגיה לא תצליח למצוא את מקור ההבדל בין החי לבין הדומם – למרות שהם כולם מורכבים מאותם חלקיקים… תיאורים יהיו לנו למכביר, אבל שום התבוננות על חלקיקי החומר הקטנים לא יוכלו לענות על השאלה מאיזו סיבה חומר 'לא חי' הופך פתאום לחומר חי
5. כל ההמצאות שימציא האדם בעתיד – לא יביאו אותו לעולם למצב בו הוא מכונן ערכים לעצמו ; ערכים הינם דבר שהאדם מקבל על עצמו מחוצה לו, וברגע שהם יציר-כפיו – הם מיד הופכים לאינסטרומנט
6. שום טכנולוגיה לא תצליח להסביר איך זה שצבעים/צלילים קיימים במציאות – ולא רק ב-mind של אדם… כבר קודמינו הראו שתיאור חלקיקי-גל לא יתקרב לעולם לחוויה של האדום ('quala') – מה שמעלה את התהייה שהעולם החומרי שלנו הוא רק חלק מן העולם (ויש משהו 'מעבר'… אווו ספווווקי…)
7. הדורות הבאים שייתרו את המסורת – לא יהיו הראשונים שחושבים שהם הראשונים לייתר את המסורת… ואז איכשהו נגלה שהמסורת לא הלכה לשום מקום (גם אם כלי הבעה שלה קצת יהיו שונים)… על השאלה למה האדם הוא (גם) יצור מוכוון-עבר לא נצליח לענות באמצעות מיקרוסקופ
8. שום המצאה טכנולוגית לא תצליח להסביר למה משהו מתקיים – כשבאותה מידה הוא יכל גם לא להתקיים
9. לעולם נצליח למצוא טיעון קוהרנטי לפיו מוסר הוא המצאה, אבל סיבתיות היא לא המצאה ; וכדי להוכיח קוהרנטיות שכזו נצטרך (לצערנו) להסתמך שוב על סיבתיות
10. כל המצאה עתידית תגרום למרבית בני-האדם לחשוב שהשאלה 'איך דבר עובד?' חשובה יותר מן השאלה 'מה אני למד מזה שהוא קיים?'
אהבתיLiked by 2 אנשים
תודה רבה סיגל!
אהבתיאהבתי
סיגל שלום, אכן שרטטת היטב מקצת מגבולות החשיבה, שלא לומר הקירות הבלתי חדירים שמדעני האנושות מכל תחומי המדע והאקדמיה משברים כנגדם את ראשיהם וקולמוסיהם מקדמת דנא. אולם, האם בדתות העולם ישנן תשובות סופיות או לכל הפחות משכנעות מספיק לתעלומות אלו?
אהבתיאהבתי
תודה לכולם. איזה יופי של תגובות.
אהבתיאהבתי
כבר אמרו אנשים במקומות אחרים איך הררי בסופו של דובר קובר בעיקר את ההומניזם. את אלוהים – כנראה בהגדרה – קשה להרוג כמושג, כי הוא חמקמק יותר. אבל עבור 'אנשים די-לא-דתיים' (whatever it means) – העובדה שהוא הורג את מושג ההומניזם גורמת לאי-נוחות גדולה (כי מה, נחזור לדת כדי לא לרצוח?). ולכן בהקשר זה רק אוסיף שמה שמגעיל אותי בדברים של ההרי זה ההתנשאות שלו על פני הדורות הקודמים. הומניסט אמיתי יודע שיכול להיות שיש לו יותר מה ללמוד מסבא שלו, מאשר הילד הקטן שלו. זה לא בגלל שלסבא יש 'ידע' נגיש חשוב יותר, אלא בגלל שהוא יותר זמן אדם, כלומר יותר זמן נמצא במסע לבירור האנושיות שלו. לכן מה שמפריע לי אצלו בעיקר הוא הדה-המוניזציה של האנשים בעבר. זה בסדר להגן על הומואים וכו' – אבל מישהו גם צריך להגן על הזכויות של האנשים שכבר לא איתנו, ולחשוב שבאיזשהו מקום תמיד הייתה להם איזשהי סיבה לגיטימית – ולכן אולי רלבנטית – לחשוב את מה שהם חשבו (גם אם הם לא בדיוק ידעו לגנוב מהספר האחרון של דוקינס או פינקר).
אהבתיאהבתי
הררי טוען טענה שקל לבדוק אמפירית: אנחנו חיים בתקופה השלווה והבטוחה ביותר בהיסטוריה. הסיכוי של אדם למות מאלימות הוא הקטן ביותר אי פעם.
מי שמפנים את העובדה הזו כמוני, מוצא בה סיבה מספקת לזלזל בתרבויות העבר. הרי אלו היו כמעט כולן תרבויות אלימות, גזעניות, שובניסטיות ורצחניות.
במדדים של אלימות, במדדים של זכויות, במדדים של שוויון לפני החוק וכן באינספור מדדים תרבותיים אחרים שאפשר לבדוק אמפירית, תרבות המערב בת ימינו טובה לאין שיעור מכל תרבויות העבר.
מה אפשר ללמוד מתרבויות העבר? לטעמי בעיקר מה לא לעשות ומה לא לחשוב.
והיהדות היקרה לכם כל כך אינה שונה משאר התרבויות הנלוזות של העבר הרחוק: גזענית, שובניסטית, טיפשה ורצחנית.
אהבתיאהבתי
א. הי, צריך לתת כאן קרדיט – טיעון ה'אנשים הכי פחות מתים היום בעולם – זה אומר שאנחנו מקודמים' הוא לא של הררי, אלא של פינקר. הבנאדם כתב ספר של 500 עמודים בעניין (The Better Angels of Our Nature), לא חראם? (לא באמת, גם הוא גנב – כמו הררי – מאחרים, אבל תקצר היריעה).
ב. אי אפשר להסביר בשנייה כמה החישובים של ה'עדינים החדשים' הזויה. חוקרי שבטים הסבירו כמה ההסקות החישוביות של 'העצמות השבורות' של הציידים לא נכונות, ושלא לדבר נלקחו ממדגם מקרי (הסקה על כלל השבטים על פני כדוה"א בתקופה מסוימת מתוך 8 שלדים). חוקרי המלחמות המודרניות הסבירו גם למה החישובים הנמוכים 'לכאורה' של האלימות כיום מופרכים מיסודם (בולטת למשל העובדה שמליון אזרחים עירקאים שמתו כתוצאה מהמלחמה בעיראק לא נספרו כי הם 'חיילים'). כדאי להיכנס לרשת, ולהתרשם כמה המסקנות של פינקר אפילו לא עוברות את הסטנדרט של pop-science.
ג. מבחן נוסף מעניין שהעדינים החדשים לא עוברים הוא מבחן היתירות – הטענה של חנה ארנדט על כך שהמודרנה מצטיינת יותר מכל תקופה אחרת בהעדר רציונל לרצוח את האויבים שלך – מפני שהם כוח עבודה זול. ודי לחכימא.
ד. המבחן המעניין האחרון בעניין – העובדה שהמחקרים הללו נערכים תחת סטנדרטים מוסריים (אם יש כזה דבר) של התקופה הנוכחית. הדוגמא הקלאסית שמובאת לבעיות הללו היא ההפלות: תופעה שעד שנות החמישים של המאה הקודמת היו נתפסות כרצח לכל דבר בכל החברות, והיום לא. מיותר לציין שמדובר בכ-150 מליון הפלות בנה שעד אמצע המאה שעברה נתפסו כרצח לכל דבר.
ה. תנוח דעתך – גם פינקר עצמו יודיע שאנחנו בתקופה האלימה ביותר בהיסטוריה, אין הכרח לחזור בתשובה. הסיבה – חשיבה הסתברותית לא יכולה לפגוע בטענות מטאפיזיות. הכשל הזה עלה כבר אצל סקוטוס, אקווינס וכו'… אבל ברוח התקופה שמייתרת את העבר נקרא לזה בשם המודרני 'verification fallacy' – לא כל דבר ניתן להוכיח אמפירית. איזה טענה למשל אי אפשר להוכיח בצורה אמפירית? למשל את ההנחה שכל דבר ניתן להוכיח באופן אמפירי (העלאה בריבוע – הנשק הקלאסי נגד ניהיליזם). כלומר אם יש אלוהים – אלימות גבוהה לא תפריך אותו. אם אין אלוהים – אלימות נמוכה לא תפריך אותו.
אהבתיאהבתי
נאצי מתועב. הליברליזם והדמוקרטיה נשענות על היהדות.
הדרווניזם והמרקסיזם הובילו לשואה ולרצח מאה מיליון איש בברית המועצות.
אז נאצי קטן, הבט במראה בטרם תזרוק בוץ
על דמוקרטים אמיתיים.
אהבתיאהבתי
דבריי כוונו כמובן לחזיר האדום פה העונה לשם איציק.
אהבתיאהבתי
אוי נו איזה קשקוש. כל מי שמכיר את עולמנו יודע שאחוז המתים בו מאלימות אפסי ביחס לכל שאר סיבות המוות.
גם אם תדחוף לשם עוד כמה מיליונים פה ושם זה זניח, וגם אם אתה חולק על אחוז המוות האלים בעולם ה"פרה היסטורי", הרי שמאז שההיסטוריה מתועדת באופן מינימלי אנחנו יודעים כמה העולם היה אלים פי כמה מהיום.
וזה שהדתות מנסות להתחבא בחורים של "המדע לא יכול לגעת במטאפיזיקה" זו פיקציה מוחלטת. כל טענה שקשורה לעולם עצמו יכולה להימדד, כולל טענות על אושר.
בספרים הקדושים של הדתות האברהמיות יש מספיק זבל מוסרי בשביל להשוות לעולמנו ולהראות את נחיתותן ביחס לחברה המודרנית: הגזענות ברורה בטקסטים, השובניזם ברור בטקסטים, הרצחנות כלפי כל מי שלא נכנע לדיעותיהן ברורה בטקסטים, והשטויות העובדתיות מקובעות בטקסטים.
וגם אם יש אל שנותן חיי נצח בעולם הבא לעבדים שסוגדים לו מרוב פחד, הרי שהספרים הקדושים שלו מקבעים אותו כמפלצת שנחותה מוסרית גם ביחס לכל אחד מאיתנו. אם הוא מאפשר עבדות- הוא נחות מוסרית ביחס אליי. אם הוא מאפשר ברית מילה לתינוק חסר ישע- הוא נחות ביחס אליי. אם נשים נחותות חוקית אצלו- הוא נחות ביחס אליי.
כך שגם אם הוא קיים, אני יותר ראוי שתסגוד לי מאשר אליו. אבל אם אתה באמת חושב שחיי נצח בעולמה של המפלצת דורשת הסגידה הזו עדיפים כאידיאל, שיבושם לך.
ואם נחזור להררי: כל מי שעוסק או עסק במדע יכול להיות שמרן ולהסתפק במה שהושג עד היום, אבל יכול גם עם קצת השראה להעריך מה הן יכולות העתיד, לא רק בביולוגיה ומחשבים אלא גם במדעי החברה. יש דברים שעדיין לא הצלחנו למדוד באופן מושלם במדעי החברה אבל בהחלט נראים אפשריים למדידה בהמשך, כולל "רוחניות".
אם זה קיים בעולם אז זה מדיד, אם לא עכשיו אז בהמשך. זו תפיסת העולם המדעית.
אם המפלצת שלכם קיימת בעולמנו (מתערבת ולו קצת, ולא רק משקיפה מן החוץ) אז קיומה מדיד. אם קיומה לא מדיד- אז היא לא קיימת בהגדרה.
אם יש ניסים (כלומר יותר מזל בעולמנו למאמינים אדוקים מאשר ללא מאמינים) – מדיד.
כל התערבות של המפלצת צריכה להיות מדידה. אם אין שום התערבות, זה שקול לאי קיום המפלצת.
אהבתיאהבתי
נו, האם א_0 = c זאת שאלה מדעית ובעלת משמעות ברורה? בוודאי.
האם התשובה מדידה? כמובן שלא.
" זו תפיסת העולם המדעית " – תלוי בהשקפה כמובן, אבל מקובל מאוד להניח שלמדע המודרני אין השקפת עולם במובן הקלאסי, הוא לא מתאר את הטבע ומה שקיים בו אלא מתעסק בחיזוי תוצאות של ניסויים עתידים (אחרת אתה נקלע לשאלות קשות, כמו האם קיום מכניקת הקוונטים מפריך את קיומו של "מדע" במובן שאתה מתייחס אליו)
אגב, עד למאה ה20 לא היו מלחמות עולם ולא פצצות אטום.
אהבתיאהבתי
נ.ב. האם המאה ה19 וה18 היו אלימות מהמאה ה20? אני חושב שזאת שאלה לא טרוויאלית כמו שאתה מציג. אתה טוען שכן, אשמח אם תוכל להמציא ראיות לכך. זה נשמע מעניין.
אהבתיאהבתי
רגע, ואתה חושב שבעבר אחוז המתים ממלחמות היה גבוה ביחס למחלות, רעב וכו'?
אהבתיאהבתי
במציאות של ירידה ביולדה בעולם החילוני תמהני מי ישתתף בעולם של המחר, הדתיים של האתמול או החילוניים של ההווה.
אהבתיאהבתי