אני בדרך כלל אוהב לקרוא את קלמן ליבסקינד, אבל הטור שלו הפעם (מעריב-סופהשבוע, 27.2) מציג ערבוב מביך של עיתונאות גרועה ודעות קדומות ילדותיות. ליבסקינד תוהה על מה ולמה עוסקת התקשורת רבות כל כך בסוגייה ההומו לסבית, אפרופו ההפגנות בכנסי הבחירות של הבית היהודי. התשובה:
את סדר היום מכתיבה התקשורת, ואחוז ההומוסקסואלים, הלסביות והתומכים בתפיסת העולם שלהם בקרב אנשי התקשורת, גבוה יותר מהאחוז שלהם בכל מקום אחר.
בחיי, זה מה שהוא כתב. ולא רק זה, אלא שכל הסיפור הוא "קמפיין פוליטי שמאלני שסוגיית הלהט"ב משמשת לו אך מסכה". ברור, הרי בלי קונספירציה שמאלנית אין לימין כיום לקסיקון אידיאולוגי. אז הוספנו ל"שמאל שולט בתקשורת" את ה"הומואים שולטים בתקשורת", זרקנו פנימה קצת מסכות (בכל זאת, פורים), ושכחנו רק את הקרן החדשה לישראל. העיקר שיש סיבה להתבכיין.
ליבסקינד כותב על כוחות נסתרים שמושכים בחוטים, אלא שהאמת היא אחרת לחלוטין, ובעלת היקף ועומק הרבה יותר משמעותיים. במאה ה-19 לא נלחמו רבים כל כך למען שחרור שחורים מעבדות מפני שהיו שחורים רבים בתקשורת. במאה העשרים לא נלחמו רבים כל כך למען שוויון זכויות לנשים מפני שהיו נשים רבות כל כך בתקשורת. בישראל בעבר וכיום פעילים מזרחים לא "הצליחו להשתלט כאן על השיח" מפני שיש מזרחים רבים בתקשורת. כל המאבקים האלה הפכו לקווי-שבר תרבותיים מפני שהם פרטו על מיתרים עמוקים מאוד בתרבות המערבית המודרנית והצליחו לעמת את חבריה עם ערכים *שהם עצמם מחזיקים*, עם השאיפה לשוויון וחירות שהיא חלק אינטגרלי מהאתוס המערבי-ליברלי.
מהפכת קבלתם של הלהט"בים במיינסטרים היא אחת התמורות התרבותיות העצומות שידעה התרבות המערבית. היא קשורה לדרך המודרנית שבה אנחנו תופסים יחסי מין, בשינוי הכולל של היחס של האדם המודרני לגופו, היא מבוססת על היותה של נטייה מינית כיום יסוד של זהות ולא רק פעילות גופנית, והיא כמובן נטועה עמוק מאוד במהפכת זכויות האדם והאזרח. ליבסקינד בוחר באופן לא מובן להיות עיוור לכל זה, ולהפריח עלילה מדהימה בפשטנות שלה.
יחד עם דבריה של ציפי חוטובלי מהשבוע שעבר ("העובדה שסוגיית הלהט"בים נמצאת על סדר היום היא בגלל שיאיר לפיד ניצח. זה לא מעניין את האזרח הישראלי") מתקבל הרושם הלא-סביר שאנשים מסויימים לא מצליחים להזדהות עם מצוקה של אדם שאין הכרה בזכויותיו, או שההיגיון המוסרי מאחורי שיח הזכויות פשוט זר להם. קשה להאמין שזה המצב, אבל זה יכול להסביר גם את חוסר היכולת להבין מדוע מיליוני פלסטינים לא ממש יכולים להישאר תחת כיבוש או למה העולם כל כך מתענין בסיפור שלהם. רמז: זה לא בגלל שיש המון פלסטינים בתקשורת.
מינים 
נכון מאוד.
אהבתיאהבתי
בתפיסה הימנית שמרנית ההתיחדות כולל התעלסות זו פעילות שלא מדברים עלייה בפומבי. התפיסה השמאלית של המיניות כזהות ובמיוחד ההחצנה של המיניות , גורמת לדחיה עזה עד כדי גועל בקרב הימין השמרני. לתפיסת הימין השמרני בארץ השמאל בהחלט פוגע בזכויותיו.
למרות שהימין מבין את האינטרסים נגד הגדרה לאומית אמיתית באפריקה ובמרביתה של אסיה ובעד תמיכה במשטרי עריצות בטריטריות של האימפריות לשעבר, הוא מתנגד לכך.
אהבתיאהבתי
למה פגיעה בזכויות?
אם מישהו רוצה להצניע את מה שקשור למיניות, הוא יכל להצניע. אם מישהו תופס את המיניות כחלק מרכזי בזהות, הוא יכל להמשיך עם זה. איש איש על פי אמונתו ותפחסת עולמו.
אהבתיאהבתי
כי הוא דוחף את ההחצנה שלו לכל מקום.
אהבתיאהבתי
נתחיל בסיפא.
אירופה מתעניינת בסבלם של הפלסטינים בעיקר בגלל אנטישמיות ורגשות אשמה היסטוריים.
הרי אין באמת יסוד לקיומו של ארגון אונר"א או לניפוח הסוגיה הפלסטינית מעבר לכל פרופורציה, כאשר בשכונה שלנו מאות אלפים נרצחים ומעונים ואין פוצה פה.. אולי מצפצף. מומלץ להקשיב לדבריו של טוביה טננבאום, מחבר הספר תפוס ת'יהודי כדי לתפוס ת'עניין.
לגבי הלהטב"ים,
לא קראתי כל התמודדות עם הטיעון המרכזי של ליבסקינד: לחץ פוליטי אפקטיבי אינו מופנה למפלגות אשר אמורות לשאת על דגלן את דרישותיהם של הלהטב"ים. במקום זאת בחרו אלה בפיצוץ כנסים של מפלגה שמרנית אשר לא יקדם את מעמדם. מה שכן לחשיפת יתר תקשורתית הם יזכו. אכן נשף תחפושות.
אהבתיאהבתי
טוב, אנטישמיות היא תמיד תירוץ מוצלח. לגבי למה לא מפגינים מול ש"ס וכו', העניין פשוט, וקשור למה שמעורר אצלנו רגש. זה בין השאר עמדה דו-פרצופית, צביעות, חוסר כנות וכו'. מש"ס לא מצפים לדבר, כנ"ל אגודה. מבנט המתמגנב ומנסה לפנות לתל אביבים – כן. ברגע שנחשף שבסוגייה הזאת הוא לא מגניב ולא תל אביבי, הזעם התעורר. אגב, בדיוק כמו שהקהילה הפגינה נגד לפיד לפני כחצי שנה בכנסים שונים כשהיא חשבה (בצדק) שהוא עשה מעט מדי עבורה. למה לא הפגינו נגד ליברמן? כי ממנו לא מצפים והוא לא הבטיח שום דבר בעניין.
אהבתיאהבתי