הכותרת שנתנו לטבלה הזאת יכולה להטעות: מדובר באנשים שמזדהים כציונים-דתיים, אבל שלחלקם אין כלל כיפה סרוגה על הראש.. כלומר: המחנה הציוני-דתי מכנס תחת כנפיו הרבה יותר מאשר כיפות סרוגות. הטבלה מובאת בכתבה של יאיר אטינגר, שמביא נתונים ממחקר חדש ומשמעותי של המכון הישראלי לדמוקרטיה מסתבר שהרבה יותר ישראלים מזדהים כציונים-דתיים מאשר חלקם באוכלוסייה:
ראשית המחקר, באפריל 2013, החוקרים שאלו בסקר "האם אתה מרגיש חלק מהציבור הציוני-דתי?", והופתעו לגלות כי 28.7% מהיהודים השיבו "במידה רבה" ו"במידה רבה מאוד". החוקרים כותבים כי הדבר עורר "תמיהה" ולכן החליטו לערוך בדיקה נוספת עם ניסוח אחר: "באיזו מידה היית אומר שאתה שייך למגזר הדתי־לאומי גם לפי אורח החיים שלך וגם לפי השקפותיך?". כאן, כאמור התקבל כי 22% השיבו במידה רבה ובמידה רבה מאוד.
גם 22% זה הרבה יותר מאשר שיעור הכיפות הסרוגות באוכלוסייה (סביב 13%). ההפרש הוא בדיוק האוכלוסייה שנפתלי בנט, במיתוג החדש של המפד"ל, פונה אליה בהצלחה רבה.
אבל מעבר לכך מדובר בתופעה משמעותית מאוד בחברה הישראלית, שלדעתי מורכבת מכמה מגמות משולבות: העניין המחודש בתרבות היהודית שאינו כולל (וגם לא יכלול) חזרה בתשובה אורתודוקסית, ומאידך התעצמות העמדות אתנוצנטריות ולאומניות. נדמה לי שעוד רבות ידובר במחקר הזה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ואני מצפה לקרוא את המחקר כולו.
הצעה אפשרית לקריאה נוספת – קשורה קצת למאמר שכתבת בתיאוריה וביקורת: אין היום הרבה גורמים שיודעים לכנס לעצמם גם התקדמות עם המודרנה, וגם הכרה בתפיסה מטאפיזית של אתיקה. החרדים אמנם עושים שימוש במודרנה, אבל במודעותם – מנסים להתכחש לה (גם אם הם ביטוי שלה) ; החילונים ההומניסטים הם כמובן מוסריים ועושים שימוש במוסר – אבל מאד מגמגמים לגבי הערך המטאפיזי שלו ('אין מוסר אובייקטיבי', הכל הבניות, הכל אבולוציה, העדפות, וכו'… לא מדובר ב'אתוס קדושת החיים' של שנות השמונים). יהודי שרוצה לתת מקום והכרה לשתי המחשבות (הלכאורה-מנוגדות) הללו – זה כנראה היום המקום שלו.
אהבתיאהבתי
לא הבנתי את התרשים שבראש הפוסט.
אהבתיאהבתי