תגובה למאמריי על הר הבית

ב'מוסף הארץ' התפרסמה תגובה נוספת למאמרים שלי על הציונות והר הבית. פרופ' רוני אלנבלום טוען שיש לשתף פעולה עם החרדים ולבלום את התשוקות המשיחיות של העורגים אל הר הבית. נדמה לי שהוא בדיוק פספס את הנקודה העיקרית במאמרים שלי, והנה תגובתי כפי שפורסמה גם היא במוסף:

פרופ' אלנבלום עומד היטב על הסכנה שבמשיחיות המבקשת לקבל הכל ועכשיו, בעיקר כשזו מגיעה לאתר מתח גבוה כהר הבית. אולם נדמה לי שהוא לא ער לעוצמה של המיתוס המשיחי, והרי דווקא את זה ניסיתי להדגיש במאמרי. כמה שאפשר לכנות נקודת הקצה של הציונות, הר הבית אינו רק מקום במרחב, אלא מעין מערבולת שסוחפת אליה את כל הנקרה בסביבתה.

לציונות קשה במיוחד לעמוד אל מול כוח המשיכה הזה, בדיוק משום שהוא מגיע בסופו של דבר מתוכה עצמה. כמובן שרצוי לשים סייגים, לנהוג במתינות ולהיעזר ברגישותם ותבונתם של הפוסקים החרדים לנושא, והכל כדי להאט את קצב המשיכה. אולם כל זה לא יספיק אם לא נתמודד ביושר וביצירתיות עם המקום עצמו ועם משמעותו.

ללא הצעת אלטרנטיבה פרשנית לרעיון הקמתו בכוח של בית מקדש על אתר כיפת הסלע חלילה לא יהיה אפשר לנטרל באמת את הכוחות הקיצוניים שמושכים אותנו לקראת חורבן. לא זאת אף זאת: האלטרנטיבה תהיה חייבת לדעתי לכלול נוכחות פיזית של פולחן יהודי על הר הבית. זה לא רק מתבקש מבחינה היסטורית, אלא גם הדבר היחיד שיכול להערכתי לספק את הכמיהה למקום.

כמובן, כפי שכתבתי, הדבר יהיה חייב להיעשות תוך דיאלוג ופשרה עם המוסדות המוסלמיים שבמקום (כמו גם עם אלו היהודיים כמובן). אולם הניסיון להשתיק את הכוחות המעורבים בנושא ולבנות עוד ועוד מחסומים שמבקשים לסכור אותם לא יצלח לאורך זמן, ורק ידחה את ההתמודדות איתו, דחייה שעלולה להיות קטסטרופלית אם תפקע סבלנותם של גורמים שונים ותקום עוד מחתרת כמו זו של עציון.