הרב חיים נבון כתב מאמר (מוסף 'שבת' של 'מקור ראשון' האחרון) על יחסי דת ומדינה בישראל, בו הוא מחד מדגיש את חיוניות אי-הפרדת דת ממדינה בישראל, ומאידך קורא להפרטת שירותי הדת, דהיינו לסיום ההגמוניה האורתודוקסית מטעם המדינה.
לגבי אי-הפרדת דת ממדינה, אני מסכים איתו. צריך להבין: יש מודלים רבים של יחסי דת ומדינה, וגם במדינות שנחשבות בהחלט ליברליות (כמו אנגליה, שוודיה, גרמניה) ישנה כנסייה רשמית או מימון של שירותי דת. זה מקובל. נבון מוסיף וטוען נכונה לדעתי שההפרדה בין דת ומדינה עבור הדת היהודית עוד קשה יותר מעבור הנצרות, דווקא משום אופייה האתני-לאומי של היהדות, לעומת אופייה האוניברסלי ובד בבד פרטי-סובייקטיבי של הנצרות. זה כמובן לא אומר שמדינת הלכה באה בחשבון. זה אומר שתמיכה ואכיפה של מוסדות דת ושל מנהגים (חגים, תכני לימוד) מסויימים של הדת אינה סותרת בהכרח משטר דמוקרטי-ליברלי, וייתכן שאף רצויה.
לגבי הפרטת שירותי הדת, לפחות במובן של סיום הכפייה האורתודוקסית, אני ודאי מסכים, וכל מאמר של רב אורתודוקסי התומך בכך הוא מבורך. אמנם, הרב נבון מבסס את נימוקיו כאן התפיסה הקפיטליסטית הבסיסית ועל ההנחה ששליטה ממשלתית בגוף ציבורי מתגלה בדרך כלל כבלתי-יעילה, ואף מתדרדרת לשחיתות. הוא גם מרגיע את קוראיו וחוזה שגם במקרה כזה רוב אזרחי ישראל היהודיים יהיו מעוניינים ממילא עדיין בשירותי הרבנות האורתודוקסית: "אם אנחנו מאמינים שה'סחורה' הרוחנית שלנו היא הטובה ביותר – ואני ודאי מאמין בזה – אין לנו מה לפחד מתחרות, ואין לנו שום סיבה להסתתר מתחת לסינורה של המדינה."
יכול להיות שזה נכון, ויכול להיות שלא (לדעתי חלקים ניכרים מהציבור יבחרו אחרת, ודאי ככל שיעבור הזמן), אבל גם אם כן, הייתי שמח אם במקום נימוקים תועלתניים היה הרב נבון מציג עמדה עקרונית ובהירה: למדינה אסור לכפות חוקי דת על איש, נקודה. בין אם זה יעיל ובין אם לא, דת הנכפית על אדם ריקה מערך. למעשה, יש לה ערך שלילי. אני מחכה לרב שיצעק את הדבר המובן מאליו הזה לדעתי.
מינים 
"תמיכה ואכיפה של מוסדות דת ושל מנהגים (חגים, תכני לימוד) מסויימים של הדת אינה סותרת בהכרח משטר דמוקרטי-ליברלי, וייתכן שאף רצויה"
"למדינה אסור לכפות חוקי דת על איש, נקודה."
אתה סותר את עצמך. תחליט איפה אתה נופל. מותר לאכוף חוקי ומנהגי דת או לא?
אהבתיאהבתי
יש את התחום הציבורי ואת התחום הדתי. למשל, מותר למדינה לממן רבנות ראשית, לציין חגים דתיים, ללמד תכני דת בבתי ספר. אסור למדינה לכפות עלי להתחתן עם רב אורתודוקסי, לאכול כשר בביתי, למול את בני.
אהבתיאהבתי
לא ברור לי ההבדל בין הציבורי והדתי, ואני גם לא חושב שההבחנה הזו מחזיקה מים. מותר לאסור מכירת אוכל לא כשר במרחב הציבורי? חמץ בפסח, בשר חזיר, ירקות שנת שמיטה? מה לגבי שבת? האם מותר וראוי לאכוף שמירת שבת במרחב הציבורי? ואם כן, אז למה רק על חנויות ולא על תנועת מכוניות או הדלקת אש במרחב ציבורי?
יש הבדל גדול בין ציון חגים, או תמיכה בשירותי דת ו"אכיפה של מנהגים".
אהבתיאהבתי
ורק להוסיף ניואנס לגבי "כנסיה רשמית" במדינות ליברליות. זה נכון שזה קיים, אבל המדינות האלו הן מדינות חילוניות מאוד ולדת הרשמית אין סמכויות כלל. התפקיד שלהם הוא טקסי כמעט לחלוטין. לערבב נצרות פרוטסטנטית ומדינה שונה מאוד מלערבב יהדות ומדינה – בדיוק בגלל, כפי שמציין הרב נבון, שיהדות היא דת הקהל – היא דת ציבורית.
"דחיקתה למרחב הפרטי של כל יחיד כופה על יהודי מאמין קטיעה של יסודי דתו". אכן. והצד ההפוך של אותה קביעה – היהדות (כפי שמציג אותה הרב) חייבת להשתלט על המרחב הציבורי, כלומר, מכילה את עצמה (ואפילו בכוח) על כולם. לכן, חובה למנוע מהיהדות להתערבב במדינה.
אהבתיאהבתי
לגבי הדוגמאות, אם אתה לא מבחין בין איסור מכירת חמץ בפומבי באזורים בעלי רוב יהודי (אבל היתר למכירה בלי הצגה פומבית, והיתר למכירה באזורים מוסלמיים שבארץ כמובן קל מאוד להגיע אליהם), לבין איסור חופה עם רב שאינו אורתודוקסי, אז אין לי הרבה מה לומר לך. נכשלת בהבנה בסיסית של שיח הזכויות.
לגבי האופי של היהדות, נכון. כדי שהברירה כאן לא תהיה בין פרוטסטנטיזציה של היהדות (ולכן פגיעה באופייה) לבין מדינת הלכה יש לגלות יצירתיות.
אהבתיאהבתי
תן לי קצת קרדיט. ההקבלה לא הייתה בין חתונה אורתודוקסית לבין חמץ בפסח. אלא בין חמץ בפסח ואוכל לא כשר באופן כללי. מדוע אסור להציג חמץ בפסח בשכונות בעלות אופי יהודי, אבל מותר למכור בשר חזיר בחלב? מדוע מותר להבעיר מנגל בשבת? אם השפה שלך היא דתית, אין לך דרך לענות – הדת לא מבחינה בין המקרים – שניהם אסורים. שניהם פוגעים באופי המרחב הציבורי. והרי הסיבה להבדל בין המקרים היא הסטורית ומקרית לחלוטין – בדיוק אותה סיבה שאוטובוסים נעים בשבת בחיפה אבל לא בתל אביב.
שיח הזכויות מוביל אותך למסקנות אבסורדיות מבחינה דתית. מותר לי למשל להסתובב ברחוב עם עגלה עמוסה לחמים ופיתות בליל הסדר ממש אם אני לא מוכר אותם. איך זה מסתדר עם ״לא ימצא״ (ולא ״לא ימכר״)? זה לא ולא יכול להיות. יצאת קירח מכאן ומכאן.
אני מסכים איתך שעם יצירתיות ניתן יהיה איכשהו לשלב, אבל היהדות תהיה חייבת לשנות מאופייה. כרגע, בחלקים נרחבים מדי שלה, ובניגוד לדעתך, דווקא יש ערך בדת כפויה. כל עוד זה לא קורה, נראה לי בטוח יותר לטעות לכיוון ההפרדה מאשר לכיוון השילוב.
אהבתיאהבתי
עידן, תראה, זה תמיד עניין של מידתיות. יש עקרונות, ויש את תרגומם לשטח, ואם נפסול כל דבר שנובע מסיבותל היסטוריות וומקריות לא נישאר עם הרבה, בשום תחום. ובאשר לאופי היהדות, הוא כבר השתנה בצורה עמוקה, ועבר פרוטסטנטיזציה נרחבת. ההמשך יהיה דומה לדעתי, אבל מותר לכוחות שונים לנסות להתנגד לזה (במידה, במידה).
אהבתיאהבתי
נו, זו כבר לא נקודה מעניינת. ברור שכל ישום יהיה פוליטי, ופוליטיקה היא אמנות הפשרה בין גורמי כוח.
אבל אתה העלאת טיעון עקרוני – ראוי לשלב דת ומדינה בדמוקרטיה ליברלית, והבאת דוגמאות. הטענה העקרונית שלי היא שהדוגמאות הללו אינן רלוונטיות כיוון שיהדות שונה באופן מהותי מהנצרות בדרישה שלה לגבי המרחב הציבורי ולכן, בניגוד לאנגליקניות למשל, היא אינה קומפלטבילית *באופן מהותי* עם דמוקרטיה ליברלית. לכן אתה גם לא תשמע רב שטוען שאסור לכפות חוקי דת.
אהבתיאהבתי
אוקי, זאת נקודה טובה. המסורת היהודית הקלאסית באמת בנויה אחרת, כפי שכתבתי ממש בפוסט הזה. עכשיו השאלה היא עד כמה אנחנו מוכנים לשמר את האופי המסויים של היהדות המסורתית, ועד כמה אנחנו מוכנים לוותר עליו. אני ודאי לא מוכן למדינת הלכה, גם לא קרוב לזה, ולכן ודאי שמבחינתי הכניסה של היהדות למודרנה מחייבת שינויים נרחבים.
אהבתיאהבתי
"הייתי שמח אם במקום נימוקים תועלתניים היה הרב נבון מציג עמדה עקרונית ובהירה" … אבל זו לא העמדה שלו, ונראה לי שיהיה קשה מאוד לרב אורתודוכסי להציג עמדה אחרת. ביהדות הרי אין הבדל בין חוק דתי לחוק כללי.
אהבתיאהבתי